שלום, אני בתהליך גמילה כבר כמה חודשים, ות'ל אני רואה שיפור בעמידה והחוסן שלי למול התאוה, אך עדיין יש נקודת תורפה שמפילה אותי שוב ושוב, זה הטריגר הראשוני שמצית את האש בנעורת, והרבה פעמים אני לא זה שיוזם את זה, וכשהאש נדלקת, אז התשוקה וטענות של שקר (עצמיים) , לוקחות ממני את היחס הראוי וההגיוני, לקולות החיוביים וההגיוניים שעולות בי, שמדברות בשם מה שאני באמת רוצה ובשם התהליך 'אני נמצא בו, אני מרגיש כאילו אני צריך איזה משהו חיצוני שישתלט עלי בשעת מעשה, ויקפיא את כל ההמולה שבפנים, ויתן לי את האפשרות להעמד מול התאוה ולגבור עליה כמו שאני מרגיש יכול באמת, כמובן שאין משהו כזה, אבל מה כן יש? אתם מזדהים עם זה? יש לכם עצה וכדו' עבורי?
אני החלטתי שכל פעם שאני נופל אני מפריש סכום כסף שקשה לי להוציא בד'כ לצדקה, אך הרבה פעמים זה לא עוזר (אני חושש להתרושש...חחח), אתם ממליצים על דפוס תגובה כזה?
מחכה בכליון עיניים לשמוע מכם!
תודה ושיהיה בהצלחה לכולנו!
