אני כבר שנים משתמש לצערי, והנה אני נמצא בתקופה הכי קשה שלי מזה שנתיים
שבהם התקדמתי משמעותית ושברתי שיאים של שנים 
גם בצבירת ימיים נקיים מעל שנה++ (עד לנפילה) ,וגם נפשית
והמוטו שלי הוא תמיד לקחת אחריות 100%
גם אם נפגעתי
גם אם הגעתי לכאן בעל כורחי מגיל מאוד מאוד צעיר
האחריות לתיקון חיי היא שלי, לא של מישהו אחר
אבל לרגע אחד בא לי לחבק את עצמי ולומר שיהיה בסדר
שאני בסדר, ושיהיה טוב גם בארץ וגם משמיים כלפיי
לרחם על עצמי לא מתוך עלבון אלא כי מגיעים לי ולכם רחמים
רחם(ים) שיוליד בכולנו רוח חדשה בקרוב
של נקיות ובקרים חדשים מאושרים

חיבוק ווירטואלי חזק לכל המתמודדים כאן
בע"ה עד שנהפוך לגרסה הטובה שלנו שנועדו להיות
גם ההתמכרות הזו היא רק מצפן בדרך לשם, לחזור למה שנועדנו להיות

חד משמעית!
מחזיר חיבוק וירטואלי! ולבוא להמשיך לכתוב אחרי נפילה של שנה+ זה מעורר השראה! ואם הצלחת כזאת תקופה יש לך כבר את הכלים ובעזרת השם תצליח ונשמח ממך גם ללמוד איך מצליחים שנה+ ואיך נופלים מכזאת הצלחה.

תודה רבה אח יקר!!
שנה שעברתי לקחתי על עצמי במסירות נפש לתרגל אסטרטגיות וממש בניתי לי מצגת אימונים שאני מתרגל את חלקה או כולה כל יום ועדיין מתמיד בזה למרות הנפילות + עברתי על התכנית אל החופש מההתחלה עד הסוף 5 פעמים++ ברצף, וכל פעם זה נטמע יותר, אבל בשיא הכנות הפוש הכי גדול היה ה7.10 הכאב הזה לא איפשר לפחות לתקופה ארוכה מאוד ליפול, ועכשיו אני מחפש להתחיל שוב אבל בע"ה מתוך שמחה ולא מכאב ופחד
ייראה טובה כן ,פחד לא
אמן!!!

אח יקר,
קראתי בעיון את מה שכתבת.
יש בשיתוף שלך משהו נדיר – פשטות כנה, עומק רגשי, והמון אחריות. אתה לא בורח, לא מתקרבן, אבל גם לא סוגר את הלב. אתה פשוט מביא את עצמך כמו שאתה – וזה חזק.
אני שומע אותך מתאר דרך ארוכה של מאבק, התקדמות, ומסירות יומיומית, אבל גם עייפות, אולי צער. ונשמע לי שזה בעיקר געגוע – לאיזו הקלה, לאיזה רגע של שקט, לחיבוק פנימי.
והמשפט שכתבת – "בא לי לחבק את עצמי ולומר שיהיה בסדר" – הוא רגע של ריפוי בפני עצמו.
היכולת לעצור, להקשיב למה שאתה באמת צריך, ולתת לזה מקום – זה לא סימן לחולשה, זה בדיוק המקום שממנו מתחילים ריפוי אמיתי.
אני רוצה לומר לך – אתה לא לבד. אתה עושה עבודה עמוקה, פנימית, אמיצה.גם כשהיו נפילות – זה לא מוחק את הדרך שעשית.
וההחלטה להמשיך דווקא עכשיו, מתוך שמחה ולא רק מתוך פחד – זו בחירה מרפאה, שבונה עתיד אחר. עתיד של "קדושה נורמאלית". עם מבט מפוכח ובוגר.אתה מבקש לגדול מתוך כאב – אבל עם עדינות. בלי להילחם בעצמך כל הזמן. וזה כיוון בריא מאוד.
תזכור שהמסע הזה לא נמדד רק ב"נפילות" או "ניצחונות", אלא בכמה אתה מצליח להישאר מחובר לעצמך גם בתוך הסערה.
ואתה שם, ממש שם.
שולח לך גם כן חיבוק בחזרה

אני רוצה לכתוב לך הרהורי לבי:

לכאורה אם אני הייתי במקומך, הייתי צריך להיות עכשיו ממש ב"משבר", הנה אחרי שנה נפלתי.

אך האמת אינו כן, וברשותך אביא לכך סימוכין:

הגמרא אומרת (קידושין ל:) אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום... ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, ... ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו.

זאת אומרת, שכל יום אמור להיות מלחמה "חדשה" – "מתחדש". לא כמו אתמול. וגם מלחמה יותר "קשה" מאתמול – "מתגבר".

זאת אומרת, שאין דבר כזה נקיות 100 יום, אלא נקיות 100 פעמים יום אחד. וכל יום שעובר אמור להיות יותר "קשה" מאתמול. אך יש הבטחה ש"הקב"ה עוזרו", למי שמראה שרוצה ברצינות.

ולכן, אם אחרי תקופה ארוכה יש נפילה זה דבר "נורמלי וטבעי". כי בדרך הטבע לא אמור להיות שום קשר בין יום האתמול ליום המחר, אתמול היה נסיון יותר קל, והיום אני אמור להתמודד בנסיון יותר קשה. והגמרא אומרת שבדרך הטבע "לא הייתי אמור לעמוד בנסיון של היום" רק בזכות שהקב"ה עוזרו, יש אפשרות לנצח גם בנסיון של היום. למרות שהוא "חדש, וקשה יותר"

ואולי אפשר להוסיף אימרה מפורסמת, שבבדיקת אק"ג, אם הקו ישר, זה לא סימן טוב, רק אם הקו קופץ עולה ויורד זה סימן שיש כאן אחד ש"חי".

בכל אופן, תודה רבה על מה שכתבת, נתת לי דוגמא איך צריך יהודי להתנהג, בלא יאוש ובלי משבר, פשוט לקום ולומר: "ממשיכים הלאה". ואני מאחל לך שמעכשיו הקב"ה יעזור לך שיהיה לך רק הצלחות. ושהאק"ג יהיה קו שעולה ועולה יותר ויותר. ותהיה דוגמא אישית לכולנו כאן, איך מתנהג יהודי.

איזה דברים מחזקים ומעודדים 
הרעיון הוא נפלא ועמוק כ"כ
הרי חלק גדול מהחולשה שלנו הוא שאנחנו חושבים שצריך לעלות על הר גבוה ועלים ועולים וכשיש נפילה אנחנו מתרסקים לתחתית ההר הגבוה שעלינו כ"כ הרבה זמן,
לפי מה שאתה אומר לא מדובר בהר אחד 'אוורסט' שצריך לעלות, אלא על הרבה הרים הרבה ימים ואפילו אם יש נפילה אז מדובר נטו על ההר היומי אבל לא התרסקות מכל ההרים שעלינו בהצלחה לפני זה

אולי כדאי להוסיף משל ידוע: בכל משחק בדרך כלל, ברגע שגמרו שלב ראשון, מתחיל שלב שני יותר מסובך, וכן הלאה, לכאורה היה אמור להיות הפוך, כי ברגע שגמרתי בהצלחה שלב ראשון, מגיע לי פרס, ולא קושי יותר גדול??
אך התשובה הפשוטה היא, כי החכמה היא לעמוד באתגרים, וכל שלב זה אתגר יותר מסובך/קשה/מהיר וכדו'. כי גם זה משפשף אותי יותר, וגם זה סימן שהרמה שלי היא יותר גבוהה, יש לי יותר "אי קיו". וזה גם מביא ליותר הנאה ושמחה, הנה הצלחתי ברמה יותר גבוהה מאתמול, זה סימן שאני גודל.
כך גם לגבי התמודדות שלנו, כשנופלים זה דבר טבעי, כי כל יום זה יותר קשה מיום קודם, ובדרך הטבע "לא אמורים להצליח" ורק כי אנחנו יודעים שכשמנסים אז הקב"ה עוזר לו, ובאמת מצליחים.
כל טוב

תודה רבה, מעטות הפעמים שאני קורא תגובה שכל-כך משקפת אותי כמעט ב100%, ומראה טובה מחבר זו ברכה עצומה, תודה על כל מילה ומילה מעריך מאוד

איזה משפט מדהים לדרך שאנחנו עוברים "אין דבר כזה נקיות 100 יום, אלא נקיות 100 פעמים יום אחד" , אימצתי לדרך תודה רבה על זה, מסכים מאוד

מסכים, אני באמת חושב שהשלב הבא במשחק הוא פשוט להגיע עוד יותר ליסודות של מה שבאמת "מפיל אותנו" , להגיע לשורש הדברים ששם הם השתבשו לנו בנפש, ושם להתחיל מחדש לצמוח, כל שלב מחדש ביחס לאותה נקודת התחלה שיש ביכולותינו לתקן, תודה רבה אח יקר

מישהו המשיל את זה:
לדוור שמחלק דואר בכל דירה, אז הוא עלה לבנין עד קומה אחרונה (קומה 5), עכשיו הוא צריך לעבור לבנין הבא שגבוה יותר עד קומה 6, אז הוא אומר, מה הבעיה, הנה אני בקומה 5 צ'יק צ'ק אני אהיה בקומה 6.
צוחקים עליו, אתה צריך שוב פעם להתחיל מקומה 0 ואז תוכל להגיע לבנין הבא בקומה 6, ואין שום קשר למה שעלית בבנין זה לקומה 5, אולי רק דבר אחד, שכבר הורגלת שאפשר לעלות 5 קומות ולא נבהלים מהגובה, ולכן יהיה לך יותר קל לעלות לקומה 6. אבל אין קיצורי דרך, וכל בנין/יום מתחילים בעצם מהתחלה. רק שיש איזשהו סיוע ממה שהוא כבר הורגל אתמול.