יום 20#
אני מסיים היום שבועיים של חופשה/נסיעת עבודה באמריקה.
יצאתי לנסיעה הזאת כשאני במקום ממש טוב מבחינת העבודה שלי עם עצמי, הייתי פחות או יותר ברצף של שבועיים שכל יום כתבתי פה ביומן והבטחתי לעצמי שאני מתרכז בעשיה חיובית.
ידעתי שהנסיעה הזאת תהיה בשבילי אירוע שהוא ״מועד לפורענויות״ ואכן ביום השלישי לדעתי לנסיעה נפלתי; הייתי במלון לבד בחדר ונכנסתי לעשות שירותים עם הטלפון (מעגל צהוב בשבילי), לאט לאט הדחף עלה- ״מגיע לך״, ״אתה בחופשה״, ״בחו״ל הכל מחול״.
באותו הזמן הרגשתי אותם, את היצר הטוב והיצר הרע- והקשבתי לאחרון.
לאחר הנפילה לא עשיתי כלום, נתתי לזה לעבור, הייתי גמור מעייפות שאפילו לא חשבתי על זה יותר מידי.
הפעם השניה הייתה שבוע לאחר מכן גם במלון. חזרתי אחרי יום מלא לחדר למלון. תחושת הלבד והתחושה של ״פינוק״ של להיות במלון מכובד משך אותי- והתחלתי לגלול בפורנו, לאחר כמה דקות התפקסתי וכיביתי, אך היצר לא כבה, זה רק עשה לו טריגר ליום למחרת;
למחרת, גם אחרי שחזרתי למלון אחרי יום מתיש המשכתי את הגלילה מיום האתמול והגעתי לידי אוננות.
היו לי מחשבות ביקרותיות על הנפילה הזאת, אבל מרוב עייפות נרדמתי ישר אחרי.
ביום שלאחר מכן היצר שתודלק יום לפני זה כבר היה צמא, היצירה השלילית עלתה על היצירה החיובית שלי.
אני עכשיו כותב ביום האחרון לנסיעה, אחרי שלפני כמה שעות נפלתי עוד פעם לפורנו ואוננות. אני קצת מבולבל עם עצמי, כל התהליך הזה פתאום נראה כל כך גדול. אני יודע בתוך תוכי שבסוף בפרקטיקה זה מסתכם בכמה דקות בודדות ביום שהיצר השלילי צף - וכל הסוד זה לשלוט עליו ברגעים הבודדים האלו ביום.
עם זאת, אני בן אדם ביקרותי ותחרותי מאוד עם עצמי, אם הצבתי לעצמי מטרה לא ליפול כשאני במלון בחו״ל והתכוננתי והתכוננתי לזה ובסוף נפלתי - אני מתבאס, מה יהיה הלאה עם מטרות אחרות שאני שואף להציב לי בחיים.
אני חושב אבל שכנראה אני עדין במסלול הנכון, הרי אפשר גם לראות את כל הלילות *שלא* נפלתי בהם בנסיעה הזאת.
וגם - אם ישבתי וכתבתי עכשיו את כל זה כנראה שעדין לא וויתרתי לעצמי.
בטיסה עכשיו אחשוב על עוד צעדים פרקטיים לעצמי.
סליחה שלא כתבתי הרבה זמן, מבטיח לעבוד על זה. מה שנותן לי כוח להמשיך זה התגובות שלכם, אז תודה!
