היי מיקו,האמת? מה שהכי עוזר לי זה עצם הכתיבה פה, עצם זה שאני כל יום כותב אפילו אם שכחתי לכתוב אני מגלה שאני כבר במיטה אני קם וכותב עדכון על היום הזה רק כדי להשריש את ההרגל, חוץ מזה שהכתיבה כאן גורמת לי להרגיש שאני לא לבד בזה ושיש לי את מי לאכזב לא רק את עצמי אלא גם אנשים אחרים.תחשוב על זה ככה זה אומנם חופר בפורום אבל לא אכפת לי אני בסופו שלך של דבר צריך להשיג את המטרה שלי וכל אחד משיג אותה בדרך שלו.בנוסף לזה אני בערך כל יום או יומיים נכנס ורואה סרטון אחד באתר רק כדי שיהיה לי תזכורת עם מה אני מתמודד.יש עוד דבר שעוזר וזה: עומס ביום יום כמובן שלא תמיד אתה תהיה עמוס ויהיו לך ימים של שקט אבל את הימים של שקט אני לוקח בתור אתגר שאם אני אצלח אותו סימן שיש לי הרבה כוחות יותר ממה שחשבתי לדוגמה שהייתי חולה בהתחלה ממש פחדתי להישאר לבד בבית אבל נשארתי בבית ואמרתי לעצמי: אין אני לא נופל בזה אפילו לא מעידה קטנה כי מעידה אצלי שווה נפילה וככל שהזמן חולף אתה לומד לסמוך על עצמך יותר.
ולזכור שאני לא חסין וגם ביום 42 אני יכול חס וחלילה ליפול אז אני משתדל לא לאבד שאננות. זה באופן כללי לדעתי.
יום 42.
יום רגיל פשוט יחסית מחכה לציון דרך של 45 יום שמסמל את אמצע המסע הזה לפחות את ה 90 יום הראשונים אבל מזכיר לעצמי בכל רגע ורגע שכל יום כל דקה נקייה היא ניצחון.לילה טוב
