יום #61
אחרי כשלושה שבועות נקיים נפלתי עכשיו.
זאת פעם ראשונה שאני מאושר אחרי הנפילה כי קרה משהו אחר הפעם, רגע לפני שנפלתי פתאום עצרתי- חשבתי עם עצמי כמה שניות אם זה באמת מה שאני רוצה לעשות. הסתכלתי על עצמי במראה וידעתי שאני לא צריך את זה - אמנם נפלתי, אבל אני מתחיל להיות מודע לעצמי כאשר אני ‏מדרדר. נכון, הפעם ״הפסדתי״ אבל הפסקתי לעבוד על אוטומט - עכשיו אני יודע שאם אמשיך ככה ואהיה קצת יותר חזק בפעם הבאה אוכל להיות יותר מודע ולעצור את עצמי.
מאחל לי ולכולם בהצלחה במסע שלהם.

כל הכבוד זה באמת נראה שאתה בדרך הנכונה!
בעז"ה המון בהצלחה

יום 82#
היה לי רצף ממש טוב במשך כ3 שבועות.
התחלתי לעבוד ויש לי שגרת חיים שאני אוהב.
ביומיים האחרונים נפלתי פעמיים. אני חושב שזה קשור ל2 דברים.
אני קצת מחפף במעגלים הצהובים שלי- כשאני בעבודה אני נכנס לשירותים עם הטלפון ואז שאני מגיע הביתה אני כבר רגיל להיכנס איתו לשירותים ואז אני נופל.
דבר שני זה החדר כושר, כשהיה לי מנוי אז הייתי אחרי האימון נשאר להתקלח בחדר כושר בשביל לצמצם חשיפה לנפילות והשבוע נגמר לי המנוי כך שאני פחות עושה פעילות גופנית ויוצא לחדר כושר, אז אני צריך להמשיך לעבוד על 2 דברים:
1. בשום אופן לא להיכנס עם הטלפון לשירותים.
2. להמשיך להקפיד לעשות פעילות גופנית עד שאחדש חזרה את המנוי.
בעזרת השם נעשה ונצליח!
בהצלחה לכולם!

לא להיכנס עם הנייד לשירותים היתה אחת החלטות הטובות שקיבלתי. מלבד צמצום הסכנה ליפול, יש בכך עוד תועלת בריאותית. לא להתעכב שם יתר על המידה. 
לגבי ההתמודדות עצמה אני נקטתי בשיטת הנדרים וזה הולך לא רע

יום 110#
האמת היא שכמעט כבר חודש לא יצא להיכנס לאתר, התחלתי עבודה חדשה ושגרה חדשה ואני ממש נהנה. נכנסתי לרצף של שגרה וימים טובים ממש שאפילו לא התעסקתי בפרונו ובדברים האלה. כן היו ימים של הוצאת זרע אבל לא הרגשתי שזה היה משהו ״קיצוני״ שמחזיר אותי אחורה במסע.
בימים האחרונים מתחילת המלחמה אני מתחיל לשים לב שאני מתחיל לחזור לשגרה של צפייה והוצאת זרע. אני חושב שחלק מהתהליך שעברתי למדתי לא להרגיש רגשות אשם לאחר המעשה, אלא להתייחס על עצמי בחמלה; בגלל זה אני פתאום מרגיש קולות בראש שמתחילים להגיד לי ״הכל בסדר״ - ״אתה יכול פעם בשבוע לראות קצת תמונות לא צנועות ולהוציא - זה הרי טבעי, הגוף הגברי צריך להוציא את זה כל כמה ימים״.
אני אבל בסוף כן מאמין שיש לזה השפעות לטווח הארוך.
אני עכשיו קצת תקוע, לפני המלחמה לא הייתי בכלל נכנס עם הטלפון לשירותים ועכשיו בגלל ההתרעות אני די צריך, כך שזה גורם לי להגרר וליפול.
אוף, איזה מציאות מעצבנת, למי אכפת בכלל אם אני מספק את היצר שלי? יש כל כך הרבה בלאגן בחוץ, מי יודע מה יהיה מחר- טילים נופלים פה על ימין ועל שמאל…  

יום 140#
חזרתי לכתוב לאחר חודש, חודש מלחמה, שבו נפלתי יחסית המון. 
אני חושב שלמדתי על עצמי שעניין הפורנו זה קצת כמו מצפן בשבילי, כנראה הוא יהיה פה איתי להרבה זמן וכנראה לא אצליח להביס אותו ב100% בתקופה הקרובה אז אני פשוט זורם. אחרי תקופה חלשה אני מרגיש את הכל הפנימי הזה מגיע, הוא מחזיק אותי לא להדרדר וכמו מין מצפן כזה עוזר לי לחזור אחורה ולעשות חושבים מה אני ומה המצב שלי.
אז הנה אני פה עוד פעם לאחר חודש שלא כתבתי, אני חושב שזה פחות משנה מה אני כותב פה - אבל עצם העובדה שאני עוד פה!
מאז הפסקת האש התחלתי ללכת פחות עם הטלפון לשירותים וזה עוזר פלאים!
בתקווה לחודש יותר טוב ושלם עם עצמי.