יום #61
אחרי כשלושה שבועות נקיים נפלתי עכשיו.
זאת פעם ראשונה שאני מאושר אחרי הנפילה כי קרה משהו אחר הפעם, רגע לפני שנפלתי פתאום עצרתי- חשבתי עם עצמי כמה שניות אם זה באמת מה שאני רוצה לעשות. הסתכלתי על עצמי במראה וידעתי שאני לא צריך את זה - אמנם נפלתי, אבל אני מתחיל להיות מודע לעצמי כאשר אני ‏מדרדר. נכון, הפעם ״הפסדתי״ אבל הפסקתי לעבוד על אוטומט - עכשיו אני יודע שאם אמשיך ככה ואהיה קצת יותר חזק בפעם הבאה אוכל להיות יותר מודע ולעצור את עצמי.
מאחל לי ולכולם בהצלחה במסע שלהם.

כל הכבוד זה באמת נראה שאתה בדרך הנכונה!
בעז"ה המון בהצלחה

יום 82#
היה לי רצף ממש טוב במשך כ3 שבועות.
התחלתי לעבוד ויש לי שגרת חיים שאני אוהב.
ביומיים האחרונים נפלתי פעמיים. אני חושב שזה קשור ל2 דברים.
אני קצת מחפף במעגלים הצהובים שלי- כשאני בעבודה אני נכנס לשירותים עם הטלפון ואז שאני מגיע הביתה אני כבר רגיל להיכנס איתו לשירותים ואז אני נופל.
דבר שני זה החדר כושר, כשהיה לי מנוי אז הייתי אחרי האימון נשאר להתקלח בחדר כושר בשביל לצמצם חשיפה לנפילות והשבוע נגמר לי המנוי כך שאני פחות עושה פעילות גופנית ויוצא לחדר כושר, אז אני צריך להמשיך לעבוד על 2 דברים:
1. בשום אופן לא להיכנס עם הטלפון לשירותים.
2. להמשיך להקפיד לעשות פעילות גופנית עד שאחדש חזרה את המנוי.
בעזרת השם נעשה ונצליח!
בהצלחה לכולם!

לא להיכנס עם הנייד לשירותים היתה אחת החלטות הטובות שקיבלתי. מלבד צמצום הסכנה ליפול, יש בכך עוד תועלת בריאותית. לא להתעכב שם יתר על המידה. 
לגבי ההתמודדות עצמה אני נקטתי בשיטת הנדרים וזה הולך לא רע

יום 110#
האמת היא שכמעט כבר חודש לא יצא להיכנס לאתר, התחלתי עבודה חדשה ושגרה חדשה ואני ממש נהנה. נכנסתי לרצף של שגרה וימים טובים ממש שאפילו לא התעסקתי בפרונו ובדברים האלה. כן היו ימים של הוצאת זרע אבל לא הרגשתי שזה היה משהו ״קיצוני״ שמחזיר אותי אחורה במסע.
בימים האחרונים מתחילת המלחמה אני מתחיל לשים לב שאני מתחיל לחזור לשגרה של צפייה והוצאת זרע. אני חושב שחלק מהתהליך שעברתי למדתי לא להרגיש רגשות אשם לאחר המעשה, אלא להתייחס על עצמי בחמלה; בגלל זה אני פתאום מרגיש קולות בראש שמתחילים להגיד לי ״הכל בסדר״ - ״אתה יכול פעם בשבוע לראות קצת תמונות לא צנועות ולהוציא - זה הרי טבעי, הגוף הגברי צריך להוציא את זה כל כמה ימים״.
אני אבל בסוף כן מאמין שיש לזה השפעות לטווח הארוך.
אני עכשיו קצת תקוע, לפני המלחמה לא הייתי בכלל נכנס עם הטלפון לשירותים ועכשיו בגלל ההתרעות אני די צריך, כך שזה גורם לי להגרר וליפול.
אוף, איזה מציאות מעצבנת, למי אכפת בכלל אם אני מספק את היצר שלי? יש כל כך הרבה בלאגן בחוץ, מי יודע מה יהיה מחר- טילים נופלים פה על ימין ועל שמאל…  

יום 140#
חזרתי לכתוב לאחר חודש, חודש מלחמה, שבו נפלתי יחסית המון. 
אני חושב שלמדתי על עצמי שעניין הפורנו זה קצת כמו מצפן בשבילי, כנראה הוא יהיה פה איתי להרבה זמן וכנראה לא אצליח להביס אותו ב100% בתקופה הקרובה אז אני פשוט זורם. אחרי תקופה חלשה אני מרגיש את הכל הפנימי הזה מגיע, הוא מחזיק אותי לא להדרדר וכמו מין מצפן כזה עוזר לי לחזור אחורה ולעשות חושבים מה אני ומה המצב שלי.
אז הנה אני פה עוד פעם לאחר חודש שלא כתבתי, אני חושב שזה פחות משנה מה אני כותב פה - אבל עצם העובדה שאני עוד פה!
מאז הפסקת האש התחלתי ללכת פחות עם הטלפון לשירותים וזה עוזר פלאים!
בתקווה לחודש יותר טוב ושלם עם עצמי.

יום 141#
עברה בערך כשנה מאז שהצטרפתי לאתר, רציתי היום, אחרי שנפלתי, לעשות מעין סיכום של שנה של התהליך.
האם נגמלתי - לא.
*אבל* מאז שהתחלתי לפני שנה השתנתי.
הסיבה שבגלל בכלל הצטרפתי לאתר הייתה כי לפני שנה עברתי תקופה של חוסר שינה וחרדות. הרגשתי שאני לא שולט בעצמי; האמנתי שאם אצליח לשלוט בעצמי מבחינת הפורנו אצליח גם לשלוט בחרדות שלי.
למדתי על עצמי במהלך השנה הזאת להיות יותר מודע לעצמי, אני מרגיש מה עושה לי טוב, אני כבר לא נחלץ מכל שטות ולומד שלפעמים אפשר פשוט לזרום - לא הכל חייב להיות קבוע וכמו שאני רוצה - החיים הם סטטים וזה רק אני קובע לעצמי, לא אף אחד אחר.
האם יש לי פחות חרדות ונדנודי שינה - 100% כן.
בשנה האחרונה למדתי להתחבר ליצר היצירה שלי, אני מבין שהיצר הפרונו נובע מאיזה יצר שרוצה ליצור וליצור - פשוט זה מתבטא בצורה לא הכי חיובית.
הצלחתי להחריב את האופקים שלי, לחקור דברים שמעניינים אותי. אני יותר מחובר לעצמי והיכולת שלי להתרכז בדבר אחד התחזקה משמעותית! + קראתי כבר כמעט 30 ספרים השנה (בערך 2 ספרים לחודש שזה בשבילי מטורף).
בקיצור - ההצטרפות לאתר עזרה לי משמעותית;
תודה לכל החברים פה והצוות!

עם זאת, אני עדין נופל. אבל כל נפילה יש לה מחשבה מעמיקה מאחוריה לאחר המעשה. אני יושב וחושב איפה טעיתי ומה קרה שנפלתי - אפילו עכשיו אחרי שנפלתי יצאתי לגינה להליכה להתאוורר ולשתף.
מחשבה מצחיקה - אבל אני רוצה לקוות שתהליך הזה הוא כמו מניות- בסוף מסתכלים לטווח הארוך, אז נכון אם יש תקופות שהמניה צונחת אבל מה שחשוב זה המגמה של הטווח הארוך.

אני יודע שפרונו הזה לצערי יהיה איתי עוד לטווח הארוך אבל אני לומד לחבק אותו - לדעת שהכל תקופה חלשה אני יכול למצוא מה אני יכול לחזק בעצמי.

אז הפעם אגיד שבשביל להתחזק הפעם אני צריך לחזור לשגרה של אימונים, לשים לב למעגלים צהובים יותר ולהיות יותר סלחן עם עצמי.

אחזור לעדכן, תודה לכולם.

יום 145#
מאז שכתבתי את הפוסט האחרון לפני 4 ימים התחלתי להרגיש שינוי.
אני יותר רגוע.
התחלתי להיות יותר מודע לעצמי, לדוגמא - אני פחות נכנס עם הטלפון לשירותים וכשאני חוזר הביתה אחרי העבודה אני נותן לעצמי משימה קבועה לעשות כדי שלא ישב אלך אוטומטית לחדר להתסגר ולגלוש.
מצד שני אני מתחיל לחשוב עם עצמי איך מיישבים את הצורך האנושי הגברי למיניות. הקשבתי לפני כמה זמן לפודקאסט עם מדעני מוח שטוענים שמבחינה ביולוגית כל 4 ימים הזרע שנוצר באשכים צריך לצאת החוצה ולהתחדש.
זה גורם לי לחשוב עם עצמי האם זה בכלל משחק מכור?
אני כבר לא יודע אם עצמי אם עדיף פשוט לאונן (במידה - פעם בשבוע) ולדמיין פשוט בלי לראות פורנו?
האם יש תשובה נכונה? 

היי
דבר ראשון כל הכבוד לך על ההתקדמות
דבר שני ממה ששמעתי מחברים כמעט תמיד לא עובד לעשות חצי דרך, 
למשל להמשיך לאונן ולהפסיק לראות פורנו או להיפך,
כך שלא נראה לי שזה יכול לעבוד לך,
בכל אופן ביחס לטענה של המדעני מח, זה מעניין,
אבל לא נראה לי שזה דבר שאי אפשר להתמודד איתו,
כלומר שאולי באמת לכתחילה הגוף צריך להוציא את הזרע פעם בארבעה ימים אבל לא נראה לי שאם לא עושים את זה קורה משהו חמור,
הרי זה וודאי שיש המון המון אנשים שלא עושים את זה, דתיים ושאינם דתיים, יהודים ושאינם יהודים,
כך שלא מסתבר שבאמת חייבים לעשות את זה ואין אופציה אחרת

היי תודה על התגובה!
בנוגע להבדל בין פורנו לאוננות-
למה לא בעצם? הרי פורנוגרפיה היא ״המצאה״ מאוד חדשה לכאורה. 
אני לא חולק עליך אני מנסה לעלות מחשבה, אולי בעצם שם טמונה הבעיה (לפחות אצלי) שפורנו = אוננות וההפך.
אני אישית הולך בגישה שבסוף אני גבר עם צרכים פיזיולוגים. כל בני האדם הם אנשים מיניים. אני לצערי כל החיים שלי האוננות הייתה קשורה לפרונו ולכן כל החיים שלי, בתור אחד שגדל במוסדות הדתיים, כל אוננות לוותה עם צפייה בפרונו שגררו רגשות אשמה מאוד חזקים. 
אני חושב שהתהליך שאני צריך לעבור עם עצמי זה ניתוק בין הפורנו לאוננות.
אני צריך להתחיל לקבל את זה שמיניות זה טוב ומבורך - אבל לא בצורה של הפורנו. ואם אני מרגיש צורך לאונן (כמובן במידה, לא כל שעתיים) אז אני אתחבר לעצמי ולמיניות שלי וארגיש מה שארגיש ואדמיין מה שאדמיין - אבל זה יהיה שלי. בלי פורנו ובלי רגשות אשמה.
סליחה אם קצת לא ברור מה שכתבתי, אני פורק את המחשבות שלי פה וקשה לי לפעמים לסדר אותן כמו שצריך. 
תודה על התגובה!