מתחיל לכתוב כאן..
אני כותב לא מעט, בעיקר לעצמי, תיעודים, כתיבה פואטית, סתם מחשבות, זה עוזר לי לְעַבֵּד את היומיום, מאורעות גדולים וקטנים.
אבל את הדרך עם האינטרנט ושותפיו, לא ממש יצא לי לתעד באופן ישיר. בעיקר כנספח נלווה לכתיבה הרגילה.
אז מתחיל פה.
אז דבר ראשון שאני רוצה לציין לעצמי, כנקודת מוצא, כהנחת יסוד, שהדרך היא החיים. ולא סביב האינטרנט. קרוב - רחוק מהמחשב, נופל - קם, צפיתי - לא צפיתי, שפכתי - לא שפכתי. אלא - כמה אני הולך בדרך כזו, שמחזקת ומשרישה אותי במקום כזה - שהפורנו לא פיתרון לבעיותיי. לא פינה חמה. לא חיבוק מנחם. לא אינטימיות מזויפת. לא הצצה חפוזה. לא טעימה קטנה. לא זלילה רציפה.
אלא כמה אני בוחר בחיים.
"ובחרת בחיים..."
-------------------------------------------------------
אני מהעתיד, אני מההווה, ואני מהעבר נפגשים בפארק.
פארק כזה, עם הרבה עצים ודשא, עם אגם וברווזים, פארק כזה שמור ומטופח, עם שבילי אופניים, ומפל מלאכותי, בית קפה, אנשים רצים, מטיילים, פורסים מחצלת.
ואותנו.
זה זמן שאנחנו רוצים להיפגש. כל אחד שמר משהו על הלב. כל אחד רוצה שישמעו אותו.
חוץ מאני מההווה.
הוא לא הכין שום דבר לפגישה.
הוא לא טעון כמו חבריו מהעבר ומהעתיד.
הוא בא דף ריק.
יותר נכון לומר, כריכה ריקה.
כי הוא תוסס, כל כך תוסס.
אם הפקק שעל ליבו היה משתחרר, המילים היו יוצאות כזרם מי שלגים בתחילת הקיץ.
אבל הוא לא יכול לדבר כלל, בעיקר מקוצר רוח ועבודה קשה.
הוא בהישרדות, הוא במאבק, הוא בזירת קרב.
לפעמים הוא חש כמו גלדיאטור בזירה עם עוד 20 אריות.
וצופים בו מלמעלה ומחכים לראות דם.
וכשהוא פגש אותם, הוא בעיקר התבייש.
שניהם הביטו בו במבט של - למה זה נמשך כל כך הרבה זמן?
ולמה מלכתחילה?
והאם אתה שמח?
הילד מהעבר, היה עצוב.
האיש מהעתיד, צחק.
והוא, שתק.
הילד ביקש מהם, שיספרו דברים טובים.
הוא לא רוצה סיפור עם סוף רע.
הוא לא אוהב סיפורים עם סופים עצובים.
הוא אומר שזה לא יפה לכתוב ככה...
והגיבורים שלו תמיד מנצחים.
אני מההווה כמעט פתח את פיו, ועצר.
"איזה מנצחים איזה????" הוא צרח בלב.
אבל שאל בסוף: "במי הגיבורים שלך נלחמים?"
הילד החמוד מהעבר, ענה שהם נלחמים ברעים. שרוצים להשתלט על העולם. ולא אוהבים את הטובים ואת הטוב.
ואני מההווה שאלתי אותו: "ומה עושים כשהרעים עושים לך טוב כשאתה עצוב?"
הילד אמר כמו שרק ילד יכול לומר, "אז אל תהיה עצוב".
-------------------------------------------------------
