החשיבה הרציונלית חשובה לי מאד, יש בה יכולת למקם את האדם בתפיסה נכונה ביחס למציאות והיא מהווה כלי משמעותי ביצירת הדרכים לממש רעיון או ערך בחיים. לאחרונה שמתי לב שביחס לפורנו ואוננות החשיבה הרציונלית בחלקה עלולה דווקא להזיק. כמות הנפילות שלי והאופי שלהן מוכלת בחשיבה שלי כאקט שאינו מקרי ויש לו סדר. הרבה פעמים אני מסיק מכך שהפורנו והאוננות הם חלק עצמי מהזהות שלי. 
מסקנה כזאת היא בעלת משמעות, דוסטוייבסקי מתאר בספריו אישה מעוררת השראה, יפה ושכולם מסתקרנים אודותיה. באופן מפתיע, היא עושה מעשים משונים ומתמיהים בעלי אופי משוגע. אחת הדמויות המרתקות בסיפור, הסביר שאישה זו כל כך משוכנעת שהיא חוטאת ורעה עד כדי כך שהיא מבצעת באופן מכוון מעשים משונים שיאשרו את הרוע שלה. 
יש מצב שר' נחמן (ליקוט"מ רס"א) כיוון לתודעה שבה עליי להתחיל כל יום  מחדש (באמת, לא סיסמא) על מנת לשלול את הזיכרון כגורם משמעותי בקביעת הזהות העצמית בעבודת ה'. 
וודאי, אני מכור ואני צריך לטפל בעצמי אבל התודעה צריכה להיות חופשית. להבין שהנפילה היא באמת מקרית למרות שהיא מתרחשת הרבה פעמים. 
אולי זה חלק מדרכי התשובה לחיות בתודעה שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים. 

אין ספק שזה חלק מהקושי לעשות תשובה, היכולת להכיל שאני. עשיתי. מעשים כאלו. צריך הרבה הכנעה כדי להצליח.
זאת אומרת שלומר, אני אדם אחר ולא זה שעשה מעשים כאלו (כמובא בספרים בתור חלק מתהליך התשובה), זה לא רק חיזוק ונחמה אלא גם דורש הרבה נכונות לעבודה עצמית (להפוך לאדם אחר).
תודה על כל השיתופים!