שלום לכולם, אשמח לשתף:
כשאני מנסה לבחור להתמודד עם הבעיה של ראיית פורנו ואוננות, אני רואה שמעבר לאתגר הנפשי וליכולת לבצע אותו, יש לי התמודדויות משנה שמעמיסות עליי אנרגיות נפשית שלילית ומקשות על האמון בתהליך ועל הביצוע שלו.
אני מדבר על השיקוף שאני מקבל מהמציאות השגרתית שלי.
לאחר שאני נופל בפורנו ואוננות אני חש כיצד הכל נעשה זר ומוזר כלפי -
הדייט עם האישה הופך לרמאות, השיחה עם החבר לחארטה, התפילה הופכת לפאדיחה, חברותא לצביעות.
הפער הגדול בין איך שאני נתפס לבין הדמיונות והפנטזיות שאני בונה יוצרות אצלי בתודעה תלישות וקושי לחיות באופן מלא את הרגע בו אני נמצא, לשכון בתוך הרגע באופן מלא, מרוכז, מדויק או לחלופין משוחרר, שמח ורגוע.
רמאי או לא, שמעתי שיעור שהרב נגע בנקודה שמאד דיברה אליי.
המדרש מתאר את השלבים שעוברת הנפש לאחר פטירתו של האדם מן העולם, הראשון שבהם הוא שאלת השם של האדם. האר"י מציע פירוש מעניין - מה השם שלך בטומאה?. הרב הסביר שהנחת היסוד מעבר לשאלה הזו היא שהאדם הוא מורכב ומכיל בתוכו צדדים שונים, פנימיים וחיצוניים, עצמיים וקליפתיים. שאלת מלאכים באה לברר עח האדם האם הוא עבד את ה' באופן מלא, האם הוא גם בירר והתמודד עם הצדדים הקליפתיים שלו?.
תפיסת עבודת ה' שמוצעת כאן, ושנגעה בי, היא המניעה מניסיון לחלק את העולם לטוב ורע, טמא וטהור, אלא להבין שיש גם דרך בין התחומים שבה האדם נמצא.
שמתי לב, שאני תופס את הקודש ואת הטוב, כמשהו אצילי והרמוני, וודאי שיש מושג כזה שנקרא שאיפות טהורות ואציליות אבל יש משהו חזק ביכולת להפנות קשב לצדדים הקשים שבי, להכיל אותם, לעבד אותם ולהעיז ללכת איתם ביום יום כעבודה ולא רק לדחוק אותם. ללכת עם הקושי שלי ולהתברר איתו בבית מדרש, מול ה', מול אשתי, מול אנרגיות החיים שבי ולהקשיב למה שהן מנסות לממש.
אני בריה וחברי בריה, למה לי להסתכל על אחרים?, יש לי את המשימה שלי ועליי להפנות את הקשב האנרגטי כלפיה.
