לפעמים אני תופס את עצמי במצב מוזר,
אני יושב וחושב איך להפסיק,
מכין תוכנית מוטיבציה,
מתייעץ עם אנשי מקצוע ומנסה לתכנן נכון את המהלך הבא,
מתפלל,
לומד,
ישן ואוכל,
ואני עדיין נופל - זה מטריף!, מאכזב ומתסכל. אמנם אני לא מכור במצב קשה, פעם בכמה ימים, שעה ו.
ואז אני מנסה להעמיק, להתבונן פנימה ואני מגלה משהו מפתיע -
לא סגרתי את הדלת.
דיברתי על שינוי, תכננתי אותו, ניסיתי לבנות את הרצון שיניע אותו,
אבל לא סגרתי את הדלת, לא ברור לי למה?
אולי כי ההפקר נח, לא דורש מאמץ ועבודה של בניית אהבה
אולי כי בתוכי אני מדמיין חיים אחרים
אולי?..
