יש לי עניין קצת אישי אבל אני חושב שאולי שיתוף שלו יועיל...
אני חולה בדיכאון ברמה נמוכה יחסית אבל למשך זמן ארוך, כבר יותר משנה (הולך לטיפולים, כדורים וכו'). התחושה היא של דכדוך תמידי, חוסר חשק וחיות. והדיכאון הזה מתדלק את ההתמכרות פי מאה. עולות לי הרבה מחשבות בסגנון של "גם ככה החיים שלי גרועים, מה זה משנה?". אני יודע שהחיים שלי יכולים להיות טובים אבל באמת בהרגשה שלי לאורך התקופה הזאת אני חי כל הזמן בתחושת התגברות ומלחמה בלי טיפת נחת ועונג וזה מקום מסוכן מאוד כי בשביל להשיג עונג אני יכול בקלות...
ואם זה קורה ואני נופל זה כבר "עד הסוף" וכמה פעמים, כי כבר נפלתי אז בוא "ננצל". בזמן האחרון אני לומד פשוט לחיות עם זה, להרגיש דכדוך ולא לברוח לפורנו וברוך השם אני מתקדם והיום אני חוגג 38 ימי נקיות בעזרת הקב"ה. מקווה שהקב"ה יזכה אותי לעוד ימי נקיות רבים ואולי גם בהחלמה מההתמכרות אחלים לאט לאט מהדיכאון.