אשריך שיש לך את האומץ לספר על כך
האומץ הזה עוד יעמיד אותך מעל כולנו

בס"ד
הרי ידנו מושטות לך לעזרה
קום, תתאושש כי לא כיף שם...
תתעודד זה ייתן גם לאחרים תקווה...
תן צילצול, היה לנו חבר, אל תתיאש!
אוהבים!!!

ב"ה, עבר עלי בוקר נפלא! נקי ומלא החלמה!
אני אסיר תודה לה' על כך, זה ממש לא מובן מאליו.
אני קמתי מאוחר. זה לא קרה לי המון המון זמן, במקום להיות לגמרי בבאסה, ה' נתן לי המון רצון וכוח להיות מחובר לתוכנית.
התקשרתי לחברים אך לצערי אף אחד לא ענה לי. בנוסף לכך, הייתי היום בבית, לבד עם המחשב. המצב נראה פשוט מושלם לנפילה. לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב- גם לבד בבית עם מחשב לא חסום, גם קמתי מאוחר ואני אמור להיות מבואס וגם החברים לא עונים. בנוסף לכל זה, הנפילה של אתמול. הרי כבר איפסתי את הספירה, אז מה אכפת לי ליפול היום?
אבל יש ניסים בתוכנית! בכלל לא הייתה לי התמודדות, הייתי מחובר לתוכנית.
הקדשתי את כל הבוקר לתוכנית, קראתי הרבה ספרות. הרגשתי מחובר.
התפללתי לה', כתבתי לו, כתבתי אסירויות תודה. איזה נפלא! באיזה מקום הייתי אמור להיות היום לפי ההיגיון, ובאיזה מקום הייתי בפועל- פשוט נס!
איזה נפלא שיש תוכנית, שיש דרך! שלא צריך להתמודד עם הנפילות, אלא רק לעשות את הפעולות.
לצערי המצב לא מושלם, לא שיתפתי היום חברים, לא דיברתי עם אף אחד ולא השגתי ספונסר. אני מקווה שאני אצליח היום להשיג ספונסר ולדבר ולשתף עם חברים.
תודה לכם, אתם מחזקים אותי מאוד.
תודה לה'!

כל הכבוד!
אשריך שעמדת בניסיון, בעז"ה עוד תצליח.
הצלחה מרובה,
אין יאוש.

ב"ה, עוד יום נקי!
עבר עליי יום מלא בפעולות של החלמה, אך לצערי את משימותי האחרות לא הצלחתי לבצע עד הסוף.
היה לי תאווה כלפי מישהי שראיתי והסתכלתי מספר פעמים, עד שתפסתי את עצמי ואמרתי שאני חייב לוותר על התאווה. ב"ה, נעשה לי נס ובמקום להיות מולה שעתיים כמו שהייתי אמור, הייתי מולה רק מספר דקות.
לאחר מכן, התמלאתי טינות. קרה לי משהו מאוד מעצבן שגרם לי להרבה עבודה הרבה מתח והרבה תסכול. חזרתי הביתה ואחותי שאלה אותי מה קרה פעם אחר פעם למרות שלא רציתי לדבר. התעצבנתי וצעקתי עליה. נהנתי מאוד מהטינות ולא רציתי לוותר עליהן, למרות שידעתי שזה רע. לאחר כמה דקות נרגעתי והחלטתי לוותר עליהן למרות כל הקושי. התפללתי לה' שיקח אותן, אמרתי תפילת השלווה והתנצלתי בפני אחותי. שיתפתי שני חברים והרגשתי הרבה יותר טוב. העבודה שהייתה לי בסוף לא הייתה נוראית בכלל והצלחתי יחסית לקבל את זה בשלווה ולהבין שזה רצון ה'.
עשיתי את הפעולות, קראתי בספרות, כתבתי לה', כתבתי אסירויות תודה, התפללתי לה', דיברתי עם הרבה חברים, הקשבתי לכנס קצת ושיתפתי בקבוצה הטלפונית שהייתה בזמן הארוחת ערב של הכנס. הרגשתי די הרבה חיבור לתוכנית, אבל התחיל לי כבר מאתמול הרגשה קטנה של רצון לתאווה. רק לבדוק איזה משהו קטן, כמו תמיד. זה עדיין היה חלש. אבל ברגע שסיימתי לעשות את הפעולות הרגילות ונשאר לי להתמודד עם החיים ולעשות מה שאני צריך לעשות- ללמוד, לא הייתי מסוגל. רציתי לברוח. אין לי כוח ללמוד והאופציה ללכת לבדוק במחשב כל מיני דברים שיגררו אותי לתאווה נשמעת הרבה יותר טוב.
אבל זה רע. אני יודע איך אני מרגיש אחר כך. אני יודע כמה קשה לצאת מזה אחר כך! אני מעמיק את אחיזת התאווה בי, אני מעמיק את השפעת הסם עליי ואת הרצון שלי לחזור לשם. יקח לי זמן רב מאוד אחר כך בשביל לרצות להגיע להחלמה ובשביל לעשות את הפעולות. אני אשאר תקוע שם זמן רב אחר כך ולא אצליח לצאת בקלות וגם כאשר אצא, עדיין לא ארגיש מחובר לתוכנית, לעצמי ולה' זמן רב מאוד אחר כך. זה פשוט לא שווה את זה!
ניסיתי להתקשר לכל החברים, אבל כולם בכנס. חבר אחד ענה לי ועזר לי מאוד. אמרנו את תפילת השלווה ביחד, מסרתי את זה לה'. ויתרתי על זכותי להתאוות.
עשיתי פעולה הפוכה בהוראתו- הלכתי ללמוד, רק לזמן קצר מאוד, 5 דקות, ולאחר מכן אני אצטרך להתקשר אליו. למדתי 5 דקות והתקשרתי, אך הוא לא ענה. הלימודים פתאום לא היו כ"כ גרועים והמשכתי עוד לא מעט זמן ללמוד. התקשרתי עוד כמה פעמים אבל הוא לא ענה. אחרי כמה זמן, נמאס לי שוב מהלימודים. הקשבתי שוב לכנס והרגשתי חיבור עוד פעם. אבל עכשיו אני שוב במצב בו אני מרגיש את התאווה קוראת לי מצד אחד ומצד שני את הלימודים שאני ממש לא רוצה. החברים לא עונים ואני מרגיש אבוד, לכן הייתי חייב לשתף פה.
אולי החברים לא עונים כדי שאצטרך לפנות לה' בכל כוחי. יהי רצון שאעשה כך עכשיו.

ראשית כל אשריך שעשית פעולה הפוכה.

ברשותך אשלים את סיפורך. (אכתוב את הצד שני שלו)


האמת כשצלצלת פעם ראשונה לא ידעתי מה להגיד לך. לאחר שאמרנו את תפילת השלווה פתאום הבורא נתן לי את הרעיון על 5 דקות לימוד. לאחר מכן ידעתי שאתה עומד להתקשר עוד 5 דקות ולכן אני "חייב" להיות בהיכון. אך משום מה "החלטתי" ללכת למנחה בדיוק אז. אז כיביתי את הצלצול ונכנסי לביה"כ. הם כבר אחזו באמצע התפילה אז יצאתי. יותר מאוחר התפללתי במנין אחר. אך את הצלצול שכחתי להפעיל שוב. לאחר זמן מה התסכלתי לראות למה אתה לא מצלצל (מחשבתי הראשונה היתה אולי הלימוד עשה לך כ"כ טוב שחבל היה לך להפסיק ולצלצל) ואז ראיתי שיחה שלא נענתה וצלצול סגור.

רק עכשיו הבנתי שזה היה מכוון מלמעלה ע"מ שתוכל להמשיך ללמוד ללא מפריע.

בס"ד
בסדר, יוסף (יהודה).
עכשיו הבנתי למי התקשרת...(פשוט אתם הייתם כמעט היחידים שלא היו בכנס )
בכל אופן צריך לזכור
שאנו עסוקים במחלה מבלבלת ערמומית ורבת עוצמה...
חייבים לזכור זאת בכל שלבי ההתמודדות...

שלום לכולם!
ב"ה, עוד יום נקי ומחובר. עוד יום מלא החלמה, עוד יום נפלא שלא ברחתי אל התאווה. זהו היום העשירי לנקיות שלי. תודה אבא!
היה לי קצת קושי בשבת.
חלמתי בלילה שאני נופל, קמתי והייתי מזועזע, איך יכולתי ליפול? זה עורר אותי, אני לא שולט, אני חסר אונים. רק ה' שומר אותי נקי, לא אני. אני, כמו בחלום, רוצה ליפול ואין בכוחי לשלוט בעצמי ולא ליפול למרות שאני יודע שזה רע לי ולמרות הרצון לנקיות.
לצערי, ההרגשה של החוסר אונים התפוגגה לאט לאט... בשבת אני לא יכול לעשות את רוב הפעולות, לא לקרוא (יש לי ספרות רק במחשב...), לא לכתוב ולא לדבר עם חברים. זה משפיע, זה מנתק אותי מהתוכנית. הרגשתי הכחשה, הרגשתי חוסר חיבור. ניסיתי להתפלל לה', זה עזר.
מסרתי לה' הרבה קשיים, הרבה טינות בהמלך השבת. זה עזר.
בסעודה שלישית לקחתי שתי לחמניות לשולחן. בדרך, עברתי מאחורי גיס שלי, הוא זז קצת אחרוה ואיכשהו הלחמניות השתחררו מידי ונפלו על הריצפה. התחלתי להרגיש כעס ועצבים וטינות, גם על גיס שלי למרות שלא נראה לי שזה באמת קשור אליו וגם על העולם. מסרתי את זה לה' והרגשתי טוב יותר. לאחר מכן רציתי בכל זאת לאכול אותם, אך הן היו מאוד מלוכלכות. עוד פעם הכעס הציף אותי, עוד פעם מסרתי את זה לה'. עוד פעם, ה' לקח את זה ממני כאשר וויתרתי על הזכות לכעוס. זה היה נפלא! במקום להתפוצץ מכעס, במקום להתפרץ על כולם, אני פשוט עברתי את זה בשלווה. נס. אסירות תודה עצומה לה'.
במוצאי שבת פחדתי מאוד שלא אעשה את הפעולות בגלל חוסר בזמן וברצון, שלא אהיה מחובר ושלבסוף אולי אפול... התפללתי לה' ומסרתי לו את זה. ב"ה, עשיתי את כל הפעולות חוץ מלדבר עם הספונסר, לצערי הרב הוא לא ענה לי.
אני מרגיש עכשיו מאוד מחובר, אני מרגיש מצויין.
אני אסיר תודה על כך לה'. אני כרגע מקשיב לקבוצה הטלפונית, אך לצערי מפחד לדבר, אני בבית עם הרבה אנשים ומפחד שישמעו אותי. אין לי אפשרות לצאת מהבית, זה יראה מאוד מוזר לצאת סתם מהבית בשעה כזו... אני מוסר גם את זה לה'. רצונך ייעשה ולא רצוני.
תודה לכל החברים שעוזרים לי ומועדדים.

בהצלחה לכולנו!
חודש טוב, שבוע טוב ולילה טוב, נקי ומלא החלמה לכולנו!

יוסף (יהודה) היקר
מדהים עד כמה התוכנית משפרת לנו את כל החיים.
עלה והצלח.
בהחלמה
אוהב
יעקב

בס"ד
ליוסף (יהודה) היקר!
הדברים שכתבת ממש מרגשים...
חייב לספר לך שכשקראתי את הדברים
שכתבת ל "אלי יחוס" בשבוע שעבר
דמעות הציפו את עיני
לראות את הנס הזה של להינצל מהנפילה
מרגש אותי כל פעם מחדש
זה מזכיר לנו את החוסר אונים
ומחזק אותנו פשוט להמשיך ולעשות את "הפעולות"
ולהתפלל לה' שישמור אותנו נקיים
ולזכור כל הזמן שזה מתנת שמיים וממש ממש לא בכוחנו....
תודה לך
(לא הגבתי באותו פוסט כי רציתי להפנות את הדברים בעיקר אליך)

את העיקר שכחת לספר לנו. (אני ממש במתח.) מה קרה בסוף עם ה-------לחמניות!!?  ;D

חחח... למען האמת? אני לא יודע. טעמתי חתיכה קטנה מאחת והשארתי את שתיהן על השולחן. מישהו כנראה אכל אותם או זרק אותם...

ב"ה, עבר עליי עוד יום נקי! איזה אושר!

ה', אבא, אני אסיר תודה לך היום על כך שהייתי מחובר ולא ברחתי. על כך שהיה לי יום נעים וקל ונהנתי. על כך שלא ברחתי לתאווה למרות הרצון הגדול. על כך ששמרת עליי נקי היום. על כך שעזרת לי לעשות את הפעולות, להתקשר לחברים, לקרוא בספרות, להתפלל אליך, לשים את הראש מתחת למים קרים ולהגיד את תפילת השלווה 6 פעמים, כאשר היה לי התקף תאווה, למרות שלא רציתי לעשות שום דבר וחשבתי שאני יכול להתמודד לבד. על כך שיש תוכנית נפלאה שהופכת את החיים לנפלאים. על כך שנתת לי חברים שכל הזמן עוזרים לי. על כך שנתת לי שלווה.
תודה ה'!

יהודה, עתה יודוך אחיך. גור אריה יהודה.
יוסף ה' עליכם.
אוהבים אותך

תודה רבה!