טינתך מובנת לחלוטין  [כי זה כ"כ מוכר]
ניסית לנהל את העניינים ולמרבה הפלא הם לא התנהלו כמו שרצית,
המלצתי: תגיש מכתב פיטורין ותמנה מנהל חדש, [אם תרצה יש לי מועמד בשבילך, הוא גר ברחוב גובהי מרומים]

אוהבים אותך!

בס"ד
מתנת הנקיון החביב
הטינות
טינות, כעסים פחדים וכו' הם דברים הקשורים לרגש
בדרך כלל אם מנסים להפעיל שכל והגיון זה לא עובד... :-\
אז מה לעשות?
(מניסיון אוכל לומר לך שממש ממש לא יודע מה לעשות...)
אבל לימדו אותי לנסות להסתכל על הדברים מבחוץ ((בדיוק כמו שעשית...)
ועוד למדו אותי לשתף חברים (אמיתיים כמו שיש בתוכנית שאפשר לדבר איתם באמת על הכל...)

ועוד דבר שלמדתי פעם - זה לעשות רשימה של כל הדברים הטובים שעשו לנו
(אלה שאנו כועסים עליהם - במיוחד אם מדובר בנשותינו...)
אם יש לך רעיונות נוספים להתמודדות אנא שתף אותנו
כי אישית - יש לי בזה צורך עצום!

רכבת-ההחלמה עדיין בנסיעה. שומעים את שריקות הקטר?  ;D

סיפרתי ב"חבורת מבקשי הנקיון" ואספר שוב גם כאן. בגלל שזה מדי קשה לי לדבר על זה. ואין לי שום חשק לחשוף זאת ברבים. אז אני מוכרח לעשות פעולה הפוכה.

אתמול ניסיתי להדפיס חומר ששלחו לי באי-מייל. סתם משהו נחמד. רגע לפני השליחה להדפסה המחשב שואל אותי מה בדיוק אני רוצה להדפיס. בין שלל האפשרויות אני מבחין במשהו שאין לי מושג מאפה זה צץ. אבל כזאת תמונה... חבל שישאר על המסך.....
הקלקתי על שניהם..... :'(

שעות לאחר מכן צלצלתי לחבר ודיווחתי לו מה אני נושא בכיסי.... ושוחחנו על-כך. הוא ניסה לשכנע אותי לוותר על החומר לפני הנפילה אך ללא הועיל. לא רוצה ליפול ולא רוצה לזרוק. ממש מילכוד. המילכוד גדול יותר כשאני יודע שאם אחליף מכנסיים ואשכח לרוקן את הכיסים.... ואשתי פשוט תנבור לי בכיסים רק בשביל "ששום דף חשוב לא ילך פייפין בכביסה.... בקיצור אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אוי לי אם אזרוק אוי לי אם אשמור.

ולא זרקתי.

הבוקר דיברתי עם אותו חבר וסיפרתי לו שהדף אמנם לא נפתח ושום מבט של ערגה נוסף לא הוגנב לעברו.. אך עדיין.. הוא בכיסי.
ואז, תוך כדי שיחה, הוצאתי את הדף מכיסי, וקרעתיהו לגזרים. חשתי משוחרר! הרגשתי שיצאתי לחופשי!

לא האמנתי כמה קשה לזרוק דף מטופש!

היום ארבעה-עשר יום שהם שני שבועות לנקיות.
הרחמן הוא יחזיר לנו את עבודת השפיות למקומה במהרה בימינו

בס"ד
אמן

ילד רע! למה אתה לא מעדכן? למה אתה מחכה?

היום עשרים יום

היום 22 יום.

בס"ד
אני?  ...אני מחכה ל"משיח"...

אתמול היה לי יום מאתגר במיוחד. האוטובוסים העירוניים שלוקחים את הילדים לביה"ס היו בשביתה בעקבות ראש-השנה האזרחית. מה שאומר שאני הייתי צריך לקחת את הילדים לביה"ס וחזור להתמודד מול המורות, המזכירות והאמהות. בעזרתו יתברך עבר בשלום.

היום שמונה ועשרים יום שהם ארבעה שבועות.

מחר אני אמור להגיע ליום השלושים ולקבל אסימון וליבי רועד מפחד. אויה לי אם אצטרך להשיבנו!! אנא קלי עזרני נא על דבר כבור שמך וזכני למתנת-הנקיון.

אך מעבר לכך אני חושש שעד מחר הרבה מים יזרמו בירדן. הן חקוק בזכרוני היטב מה קרה פעם קודמת בה תיכננתי לקבל את המטבע המיוחלת. בדחילו ורחימו אחלה פני עליון שלא יעמידני לא בפני נסיון ולא בפני בזיון!

היום 29 יום.

בס"ד
בהצלחה רבה מכל הלב...

שהאסימון ילך לעזאזל!!!
אל תחשוב על זה!!
תחשוב על יום בלי שיעבוד, בלי שקרים, בלי בריחה.
[אני טוב בלדבר, במעשים אני חלשלוש]
אוהבים אותך!!

ת'אמת, לפני שקיבלתי את הראשון של 24 שעות (ליתר דיוק כנראה שזה היה קצת אחרי עם כי אינני זוכר בדיוק. כבר עברו הרבה שבועות מאז) גם אני חשבתי ככה ואפילו צחקתי עם חבר ע"ז שכנראה לא הייתי ילד טוב בגן אז שלחו אותי לגן מחדש. הוא אמר לי לחכות למטבע הבא ואז אבין. והוא צדק. היום אני מצפה לזה ולא שווה לי לאבד זאת בשביל תאווה מטופשת. (נכון שזה לא המטרה אבל אם זה מנוף אז שיבורך משמים) ונכון שהעיקר זה החיים המשוחררים והמפוקחים אבל אל תשכח שהצטרפנו לכאן בגלל סיבה מאוד מסויימת וכן שתוכנית זו חוברה ע"י פסיכולוגים שירדו לנפש האדם.

בס"ד
"מתנת" היקר!
קבלת כבר את המטבע?
בהצלחה רבה. שתזכה לעוד הרבה מטבעות...
דרך אגב מה עושים עם המטבע הזה?

לא! כשהיגעתי לקבוצה הם היו אחרי "נעילה" ואיחלו לי להתראות בקבוצה הבאה.
ובקשר למה עושים אוכל רק לצטט את אשר קראתי כאן.

בס"ד
מותר ללעוס את המטבע?  ???
כי נראה לי שבתקופה של התקפה מאסיבית של התאווה,
יש סיכוי שאני גומר מטבע בשביל להשתמש... :-\ (אבל חייב עזרה של השיניים...)