וואוו שלום ושבוע טוב לכל החברים שלי פה,
החלטתי לכתוב סיכום מסוים לשבוע שחלף שיייתן לי כוח להמשיך לשבוע הבא ולשתף אתכם.
זה היה אחד השבועות הכי משמעותיים שעברתי לאחרונה. אני כאן שבוע שלם וזה חוויה כל כך מיוחדת.
תמיד ידעתי שיש לי "אחים" לסטיות הרבות שלי, אבל מעולם לא ידעתי שיש ממש אנשים כמוני שרוצים לקחת אחריות על חיי המין שלהם.
בתור דתל"ש למהדרין, היה לי חשש גדול מהפורום הזה. חששתי להיכנס לעולם שכל כך התאמצתי לצאת ממנו 15 שנה לפני.
במשך שבוע כל מנגנוני ההגנה שלי עלו למצב חירום, החשיבה הביקורתית יחד עם הסרקאזם וההתנגדויות היו מנה גדולה של התגובות שלי בפורום.
אבל זה היה בעיקר הדרך שלי "לבדוק את המים". ישר במפגש הראשון שלי בפואום הזה ידעתי שאני רוצה להיות חלק בו. הרגשתי שאני מגיע אליו
בזמן הנכון וקיוויתי שאוכל להיות חלק ממנו. עם זאת היכולת שלי להגיע בכלל לפורום כזה ולרצות לעבור את החוויה שהזו שהפורום מציע, הייתה תוצאה
של עיצוב האישיות שלי שכללה להיות כנה ואמיתי ולא להסתיר את מי שאני. לכן היית חייב לבדוק אם הפורום הזה יקבל את הזהות המינית שלי כהומו
ואת היותי אתאיסט ודתל"ש.
להפתעתי הגמורה, הרגשתי מהר מאוד בבית. הכנות בפורום הזה הייתה מדהימה והיכולת שלי לדבר עם אנשים בעלי השקפות עולם (חיצוניות) שונות ממני
לא נתקלו בבעיות מיוחדות. הגעתי לויכוחים קטנים, אבל החלטתי עם עצמי שיש הודעות שאני לא מתכוון להגיב להם ומצד שני יש הודעות ודיונים שאני
רוצה מאוד להגיב גם אם זה ימשוך ביקורת כלפיי (דבר שגם לא קרה ממש האמת). הרגשתי שיש פה מעין "עיר מקלט", אנשים כמוני שכבר יודעים שהם הפסידו כמעט-הכל
או אנשים שיודעים שהם בבחינת "שור מועד", אנשים עם לב פתוח אך מחשבות אפלות, אנשים שעשו טעויות ורוצים להפסיק, אנשים שחיים במצב וירטואלי ורוצים לחזור לאדמה,
אנשים שמדממים ובוכים ורוצים לעשות טוב לעצמם ולסביבה.
בהתחלה היה לי קשה להשלים עם מושגים כמו 'מחלה' ו'התמכרות' אבל מצאתי שמה שקשה לי הוא ההגדרה הכללית אבל לאו דווקא האישית. מצאתי שאני קורא של אנשים אחרים
אני מרגיש חמלה וחושב לעצמי "וואואו...איזה הגזמה...הם קשים עם עצמם יותר מידי" אך לעומת זאת שחשבתי על עצמי ידעתי שגם אני מרגיש מכור, גם אני מרגיש חסר שליטה, גם אני הבטחתי לעצמי מיליון פעם, גם אני הגזמתי לאללה.
פתאום מצאתי את עצמי מתקשר לאנשים כאן מהפורום, ומצאתי את עצמי שאני נפתח כולי כולי לאנשים שאני לא מכיר כלל וכלל. סיפרתי לאנשים כאן דברים שלקח לי שנה לומר לפסיכולוג שלי, והם סיפרו לי דברים קשים על עצמם. יש כאן בן אדם שעזר לי כל כך השבוע, שמעתה ועד עולם יהיה לו מקום בלב שלי.
אני לא נכנסתי לאתר פורנו כבר שבוע, וגם לא נוגע בעצמי שבוע. אני חייב לומר שזה ממש ממש ממש ממש ממש לא קל. אבל בשבילי הקבוצה היא משהו שמאוד עוזר לי. אני טיפוס חברתי מלכתחילה ואני מתפקד טוב יותר בקבוצות ולכן בשבילי הקבוצה היא כלי מאוד רלוונטי עבורי ואני מניח שזה חלק מהסיבות למה זה בינתיים מצליח. למרות שאני בקבוצה של 90 הימים ולמרות שאני לוקח אותה מאוד ברצינות - האמת היא שלא כל כך חשוב לי כמה נפילות יהיו לי. מבחינתי:
גם אם יום-יומיים שאני לא שטוף במיניות וולגרית והרסנית די די דיינו.
גם אם אני אצליח לאונן על אנשים מציאותיים ולא על דמויות פורנו או סטיות קונספטואליות שאני ממש לא רוצה להגשים. דיינו.
גם אם אני אצליח לקיים יחסי מין במסגרת נורמטיבית יותר במקום ללכת לפורנו שוב ושוב. דיינו.
לכן גם אני לא מתלהב בכלל מכל האנשים כאן בפורום שהחזיקו מעמד 100 או 200 או 800 יום. אני כן מתלהב מכל בן אדם שמצליח קצת יותר ממה שהוא הצליח כל השנים לפני.
מבחינתי גם אם אפול אבל תהיה הפסקה יותר גדולה בין אחת לשנייה. דיינו.
אבל למרות שלי יש את הסטנדרטים שלי לגבי ההצלחות שלי כאן, אני מאוד רוצה למסור את עצמי לתוכנית באופן מלא ככל האפשר.
אני מאמין שאני מספיק בוגר כדי לנסות משהו ולהימסר לו טוטאלית.
אני גם מוכן להרכין ראש והודות שעד עתה השיטות שלי לא הצליחו מי יודע משהו, ואני מוכן לנסות משהו חדש. גם אם הוא קשה רצח.
אבל בכל יום שאני מצליח להימנע, הנפש שלי מתעתעת בי. פתאום אני חושב "מה לעזלזל עשיתיכל החיים? על הפורנו ניסית כל כך להימנע? איזה דפוק אתה שלא עשית את זה מזמן"
וכל הקולות האלו וכל הקולות הביקורתיים הם השטן!!! כל הההאשמה העצמית, כל ההצלפות הם שורש הרוע.
אני מאמין שהדבר הגדול ביותר שמפריד בינינו לבין ההצלחה שלנו היא שאנחנו מקטינים את עצמנו, שונאים את עצמנו, מפליקים לעצמנו, קשים עם עצמנו.
אני מאמין שליפול זה הדבר הכי אנושי שיכול להיות. זיגמונד פרויד כותב באחד המאמרים המפורסמים שלו על כך שבני האדם חוזירים על אותם טעויות כל הזמן, כי אנחנו כמו תא ביולוגי ששואף למות כמה שיותר מהר בלי שינויים יותר מידי גדולים. אנחנו מלכתחילה נמשכים לעשות מה שאפשר כדי לא להשתנות, כדי למות בשקט, לנוח (אגב אני בזמן האחרון מקשר "רוגע" לאוננות אינטנסיבית: הצורך הזה ל"נוח" מעצמנו, מהקשיים שלנו...אנו מחפשים קצת relief). בכל פעם שאנחנו מצליחים להתגבר, להתנגד, אנחנו נהיים לא-אנושיים או בשפה של הדתיים אנחנו מקדשים את החומר ובשפה של חובבי המדע הבדיוני, אנחנו נפכים לsuper hero. לצדיק מותר ליפול 7 פעמים ועל אחת כמה וכמה לי מותר ליפול 7 מיליון פעם, כי אני לגמרי לא צדיק.
כמה תגובות לפוסטים אחרונים:
למי-אני - שלום רב, נעים מאוד, יאללה תפיץ!!!!
למתנת הניקיון - בהצלחה היום, אם אובמה יכול, גם אתה יכול!!! ואם לא תתקשר אלי!!!
לדורון - היום כתבתי מכתב לבן זוג לשעבר שלי וכתבתי לו שאני מצטער על הפגיעה שהייתה לו מההתמכרויות שלי.
אבל בכללי אני לא מסכים איתך. אגב הבן זוג שלי ידע שאני מכור לפורנו וסקספון, לא תמיד עידכנתי אותו שאני עדיין כל כך מכור אבל הוא ידע את זה.
אני לא רואה את הטעם להיות במערכת יחסים עם מישהו/י אם אי אפשר להיות גלוי על הכל. אבל אני לא חושב שאני צריך להתנצל למישהו ספציפי כי מבחינתי
לפחות רוב הפגיעה הייתה בעצמי. אני לא חושב שזה נכון או מועיל להרגיש אשמה כל הזמן. אני במקום מסוים כי אני שם, אני לא אשם שאני לא מישהו אחר, אני צריך לקבל את
עצמי כמו שאני. אני מאוד מאמין ב"סור מרע ועשה טוב" - אני חושב שלא צריך לחכות לניקיון מוחלט לפני שמחליטים לעשות דברים חדשים טובים.
יהודה (יוסף) - כבר כתבת לך המון בפרטי, אבל בכללי כפיש אמרתי לך וזה לא רק לך אלא לכולם: אני לא חושב שיש טעם בציטוטים. אני מעדיף הרבה יותר את ההבנה שלך של הטקסט...זה הרי מה שדתיים עושים "שניים מקרא ואחד תרגום" זה הרעיון של "תורה שבכתב ותורה שבעל-פה" רק החיבור עם המימד האישי יוצר תורה אמיתית.
מעבר להכל, באמת, אני אוהב אתכם
גרמתם לי השבוע לחייך אחרי המון זמן. אגב, גוני כתב לי השבוע משפט כל כך יפה שבהתחלה חשבתי שהוא סרקאסטי, אבל התברר שלא. וכתבתי לו שזה היה המשפט הכי יפה ששמעתי בהמון זמן. אז שוב תודה.
מחבק אתכם אחד אחד ומאחלך לכולנו עוד יום מוצלח,
חזקחזק