נכנסתי לכאן ממש בהשגחה פרטית. אני בדרך כלל לא קורא בפורום של התשעים יום וכמעט לא מגיב כאן.

נגעה לליבי ההודעה של גוני על כך שהוא לא מבין את כל המסכנות שרצה כאן ואת האדיקות בציטוטים מהספר הגדול, וכמובן כאב לי לקרוא על הנפילה.

אני זוכר איך הרגשתי כאשר נכנסתי לראשונה לפורום וראיתי את כל העסק הזה עם הצעדים והספר הגדול ואמרתי לאשתי שנראה לי שלמכורים יש פשוט עבודה זרה חדשה והם החליפו התמכרות בהתמכרות. בסוף הבנתי איך זה באמת עובד. תראה, חולה במחלה מסוכנת ביותר, שומע להוראות הרופאים גם אם הוא לא מבין אותם, והוא קורא עשרים פעמים את ההוראות על הכדורים שהוא לוקח, כי הוא לא רוצה למות. זה לא שהוא מייחס קדושה לרופא, אבל הוא יודע שבזה תלויים החיים שלו.

אני קורא בספר הגדול באותה אדיקות שהחולה הנוטה למות קורא את ההוראות של הרופא שלו. אני לא מייחס שום קדושה לכך אבל אני יודע שהחיים שלי תלויים בזה. אז כמו שדובי כתב, אני מעדיף לשמוע מאלו שיש להם יותר נסיון וזה עבד עבורם, מאשר להמשיך להתפלס וליפול שוב ושוב.

ונקודה לסיום. לומר שאין סיכוי ולכל היותר העסק יהיה רק לא יותר גרוע היא מחשבה שעברה במוחי המון פעמים, אבל המציאות מוכיחה אחרת. ממה שאני רואה מסביבי וכאן בפורום, אני רואה חברים שנקיים חודשים ושנים ויש להם חיים מלאים, מספקים ומהנים. אין סיבה שלא יהיה לי ולך את אותו דבר.

תודה על תגובתך.
ניסיתי לומר לעצמי שאני מאמין בעקרונות האלה שכולם ממלמלים כאן באדיקות. זה לא עבד ונמאס לי לעבוד על עצמי. אני אחראי לחיים שלי, אני אוכל את הדיסה שאני מבשל, ואין לי שום כוונה לזרוק את האחריות על חיי לידיים של מישהו אחר. לא היום ולא לעולם. אני לא מתכוון לבצע פעולות בלי להבין אותן. אני לא חושב שהאנלוגיה לחולים הגוססים שהעלית כאן מתאימה, אלא אם כן שוב אנחנו נכנסים לרטוריקה של החולשה, המסכנות והשמאטע. ובניגוד למשהו שנכתב כאן לא מזמן, אני מעדיף להיות טוקסידו מלוכלך מאשר שמאטע נקי.

ובעיקר בעיקר - מה שדוחה אותי בתגובות כאן הוא מעין נימת בכיינות שעולה מהטקסטים של חלק מהכותבים, של התבוססות מתמדת, של תזכורת יומיומית (אניחולהאניחולהאניחולהאניחולה וכולי וכוליו). לא רוצה לחיות ככה. לא מסוגל. ולא מוכן לקבל תכתיבים ופקודות והנחיות מאף אחד לגבי החיים שלי.
אני מקבל על עצמי כל יום מחדש לנסות. כל יום מחדש אני נופל. בקרוב אני מציין שנה לניסיונות שלי כאן. אני מאמין שאם המצב לא ישתנה אני אשחרר את עצמי מכאבי הלב המתמידים הללו ואפסיק עם זה. יש גבול גם למזוכיזם. לא מוצא בזה שום תוחלת או טעם, והסיבה היחידה שאני כותב כאן, חוץ מלשפוך את המיץ של הזבל של הכאב שלי באיזשהו מקום וחוץ מכמה אנשים טובים מאוד שהכרתי כאן, היא ניצוץ קטנטן שנמצא אצלי בפנים ומקווה שמשהו טוב עוד יצא מזה. בקצב הזה, הניצוץ הזה הולך לכבות, משום שאני לא מוכן לקבל את התרופה שמציעים לי כאן. היא נראית לי גרועה כמעט כמו המחלה. העברת השליטה לידי מישהו אחר, במיוחד אם הוא אנושי, דוחה אותי, מקוממת בצורה שקשה לי לתאר. לכן מבחינה שכלית אני כבר די שלם עם זה שלא אמשיך כאן עוד הרבה זמן. רק הניצוץ הקטן הזה מושך אותי לכאן שוב ושוב, למוקרה שמישהו יצליח להציע לי משהו שיניח את דעתי. עד כה בלי הרבה הצלחה. ולא. אני חוזר ואומר  אני לא מוכן להפוך לשוטה ממלמל של פסוקים מהספר הגדול. אין שמץ סיכוי שאני אכתוב כאן הודעות מתבכיינות על כמה אני חולה. אני לא חושב שבאמצעים הללו אני אצליח להעצים את הכוחות החיוביים שלי ולהתגבר על הבעיה שלי. לא יודע בכלל למה אני כותב כאן את כל זה. זה לא שיציעו לי כאן פיתרון אחר. לכל היותר יהיו נחמדים אליי, יגידו לי לעשות מה שמתאים לי, ויאמרו בפטרונות שמכבדים כל בחירה שאעשה, כשמאחורי הגב ירחמו על כך שעוד לא זכיתי לראות את האור. אני לא אשתכנע, ואף אחד לא מציע לי משהו אחר. אולי באמת כדאי לי להשתחרר מהאשליות ולהרים ידיים. נמאס

guni כל הכבוד על מה שאתה כותב אנא תישאר איתנו אנחנו כואבים את כאבך מבינים אותך ואוהבים אותך, רובינו עברנו כל מיני טילטולים מכאיבים בדרך להחלמה, כל אחד בסיגנון שלו, אני מציע לך תעבור על ספר הגדול תקרא אותו מילה במילה ותתחיל לפרש אותו, אני היה לי גם בעיה עם זה לא ידעתי אייך יכול להיות שגוי נוצרי יצטט לי ציטוטים מהחובת הלבבות ומהאור החיים הקדוש ציטות אחרי ציטות, עד שבמקום להפריך את כל הספר שלא יכולתי כמובן אמרתי לעצמי אולי הוא גנב את זה מהיהודים ואני לא מאמין לו שהוא חיבר את זה.
אדרבה האם יש לך ספר אחר בשבילינו?
האמת שבספר "יושר דברי אמת" כותב על הענווה והכניעה קרוב לדברי ספר הגדול רק מה לעשות "ספר הגדול" יותר פשוט וקל.
אגב היום ביקרתי בכמה חנויות ספרים כדי לקנות ספר על תרי"ג מצוות פשוט וקל להבנה בלי טעמי מצות וכל מיני פירושים ולא מצאתי, האם אתה יכול לעזור לי בזה?

חבל לי שיש אנשים שחושבים ככה, וחבל לי שיש אנשים שמעדיפים לסבול מתוך הרגשה שקרית של כח, מאשר להפסיק את הסבל מתוך הודאה בעובדה הפשוטה, והעובדה היא שאין לי כח מול התאווה.

חבל לי לקרוא על ניצוץ שעומד להיכבות ועל מיץ של זבל שנשפך. אני לא כותב שאני מכבד כל בחירה כי זה לא הענין, וברור שהרחמים שלי הם לא על מישהו ש"לא זכה לראות את האור", אלא על כך שיש אנשים שממשיכים לסבול בלי סיבה.

נכון, אני חולה, אבל אני מאושר, כיף לי וטוב לי. החיים נפלאים, האישה טובה, הילדים מקסימים, בעבודה הולך טוב, ויש לי רק דברים טובים לומר גם על ההצלחות וגם על הקשיים (מדובר כמובן בתהליך איטי). אם יש מישהו שזה נראה לו כמו שמאטע - אין לי אלא לרחם עליו.

בשולי הדברים אוסיף ואכתוב, שאם היה מישהו כותב בסגנון שלך (דוחה, תרופה גרועה כמו המחלה, מקומם בצורה שקשה לתאר, שוטה ממלמל פסוקים, שמאטע וכן הלאה) כנגד אחת שיטה אחרת שאיננה 12 הצעדים, היו כאן כמה שהיו ששים לסקול אותו באבנים. אני חושב שזה לא מתקבל על הדעת הסגנון הזה ומן הראוי להימנע ממנו. יש כאן אנשים שהחיים שלהם ניצלו בזכות השיטה הזאת, וגם אם לא נראה לך - עליך לכבד אותם.

מכבד. כל כך מכבד ששכנעת אותי סופית. זו בדיוק ההתנשאות שהתכוונתי אליה. לא צריך את הרחמים שלך. כנראה שאין לי מה לחפש כאן. ואל תדאג: אני לא אקלקל לך חווית התיקון הטהורה שלך ולא אגרום לך לתחושת "חבל". אין לי כוונה להסתכסך עם שומרי הסף כאן. אם הסגנון שלי לא מתאים לך אני מקבל על עצמי לסתום את הפה. יותר לא תשמעו ממני.

ג'וני,
תרשה לי לאחל לך בהצלחה?
אוהב.

וואו זה כואב
ואני חשבתי שאני מתוסכל פה
לקרוא את הפוסטים האחרונים שלך
כמו לצפות בסוג של חרקירי בשידור חיי
גוני אתה אחד האנשים שהתחברתי אליהם יותר
בפורום הזה
ולצערי הרב (אחרי היום )  אני חושב
שטעיתי ואתה צדקת
בשלב הזה של חייך -אין לך מה לחפש פה
אבל אם ברצונך להתמודד אם הבעיה
ישנם ברשת פורומים וגישות שונות
כיצד להתמודד עם האובססיה
אולי תנסה במקום אחר ?
אשמח להיות איתך בקשר
תרגיש חופשי להתקשר
אוהב דורון

שלום לך גוני היקר והכאוב ,      אוהבים

חשבתי על הדברים שכתבתי לך ,  ואני חייב להוסיף ,

  תראה ,  גם לי לא קל עם ההדגשה בפורום , שאני חולה , כולם חולים ,  ותחושת המסכנות שנראית לפעמים ,
אבל ..אני יודע שיש לי הרגל כזה (אצלי בכל אופן)  להתמקד בשלילי , ברע ,    דבר ראשון אני נוטה יותר לראות את החסר ,
  לאחרונה עם התוכנית , אני מנסה לעשות שינוי בהרגל הזה ,  ללמוד להתבונן ב 3/4 כוס המלאה , בחיובי , ויש הרבה אסירות תודה וחיובי אצלי
רק מה שמדהים שאת החסרונות שאני רואה , אני לא צריך לחשוב הרבה ולעשות רשימת חסרונות , אלא זה ברור , הם עומדים לי מול העניים ,
  ואת המעלות החיוביות שיש לי , שהיו לי תמיד , שקיבלתי לאחרונה , הדברים החיוביים , אני צריך לחשוב ,  לרשום אותם ,  למדתי להדחיק , ולא להתייחס לחיובי שקורה לי .

לכן גם פה בפורום אני חושב , שנמצאים פה אנשים מדהימים, מוכשרים מאוד , רגישים, אינטליגנטים מאוד , וכו' וכו'
        שלא מוכנים להישאר בתוך הטינופת , נמאס להם מהשקר שהם חיים בו , תחושת הצביעות , התאווה הרגה אותם ,
והם מוכנים לעבוד קשה ,  בשביל לעזור לעצמם , להשתנות , לחיות חיים שפויים יותר , בריאים , שלווים , וכו'

אני חושב שכל אחד ואחד פה  הוא גיבור , גיבור אמיתי 

לא ישנתי טוב בלילה כי הרגשתי לא נעים עם הסגנון שכתבתי כאן. סביר להניח שפגעתי בהושיעה נא או באחרים שקראו את ההודעות הבוטות שלי, אבל כתבתי באמת מתוך מצוקה.
אני אסביר את עצמי קצת: הבעיה שלי במשיכה לגברים נובעת מכך שאני תופס את עצמי כחלש, ומחפש חיזוקים מבחוץ, דרך דמות גברית חזקה ובוטחת (אמיתית או וירטואלית). ברוך השם, לא מזמן ציינתי שבע שנים מאז הפעם האחרונה שממש םגשתי מישהו בהקשר הזה, ואני לא מתכוון לחזור לשם. אני בהחלט מוכן לעבוד קשה כדי לצאת מהבוץ, דובי. אני רק חושש שהתמקדות בחולשותיי, ששינון מתמיד שלי אין כוח ואני לא מסוגל לעשות כלום לבד, שאני חולה ואהיה כזה תמיד,  רק יזין אצלי מחדש את התאוות, ידרדר אותי ולא יוציא אותי החוצה. לכן אני לא בטוח כל כך אם כדאי לי להישאר כאן. יותר קל להגיע לתובנות האלה שלא מתוך כעס ותסכול, ואני שוב מתנצל לפני מי שנפגע ממה שכתבתי.

גוני חבר יקר,
מנסיוני אני יכול לומר לך שוויכוחים וטענות, אשמה וחוסר קבלה הם דברים המשמשים אותי לרעתי בלבד.
דעות יכולות להאמר ולהכתב, מסקנות יכולות להופיע ואף להעלם, מילים נכתבות לפעמים ללא הכרה ממה שעומד מאחריהם, ואני אינני מוצא את עצמי בכל אחד מהם.
החברים יכולים לומר מה שהם חושבים, טענותיהם יכולות להיות אמיתיות ומוצקות מאוד לכאורה,
אך האמת האמיתית איננה נמצאת באדם זה או אחר, האמת הפנימית נמצאת בכל אחד מאתנו.
החברים כאן יכולים להורות לך את הכיוון היכן להסתכל, אך אין זה בהכרח הכיוון היחידי והטוב ביותר עבורך.
אני משתדל לא להצמד למילים, אלא למשמעות העומדת מאחריהם,
ושוב, מה שעובד עבורך זה מה שחשוב, גם אם דבר מסויים אחר עזר למאות אלפי אחרים,
כל עוד עבורך אין הדבר מתאים, ואתה כנה ואמיתי עם עצמך בדבר,
תמצא את הדרך המתאימה עבורך, כמו שאני מצאתי את דרכי האמיתית שלי.
שיהיה לך בהצלחה רבה, בכל אשר תפנה,

גוני חברי היקר,
ברור שלא נפגעתי. ברור לי שלא התכוונת אי פעם לפגוע.
כואב לי שלא זורם לך חלק... הלוואי והייתי יכול לעזור.
הפורום הזה לא שייך לאף אחד יותר ממה שהוא שלך, אל תרפה ממה שמגיע לך.
חשבתי על רעיון,
תפתח אשכול שיקרא '' ההחלמה של גוני''. בו יעלו רעיונות ועצות שהם 'לא רק לפי התוכנית'. כולם יכבדו את זה. אנחנו נכבד את כולם.
אני מבטיח אישית לכתוב לך שם את מחשבותי שהם לא בסגנון ה'ספרות'.
אם נשאר לך כח ותקווה, תרים את הכפפה. אני בטוח שזה עשוי להועיל לרבים.
(יש לי עוד רעיונות לשמות לאשכול שלך, 'הפינה של גוני', 'גוני בעלייה'...  )
אוהב וצריך
הושיעה

הושיעה היקר
תודה שהזכרת לי
למה אתה חבר אמיתי שלי 
ולא רק וירטואלי

שבוע טוב.
אני ממשיך בספירה למרות כל מה שכתבתי כאן, אם כי ברור לי שלא אשתמש כרגע בשיטת 12 הצעדים כי היא לא נראית לי מתאימה למצבי.
התכוונתי כמובן להתנצל לפני סוד הכניעה, ולא הושיעה נא. מצטער על התגובה החריפה שלי. פשוט הייתי בסערת רגשות ובתסכול די גדולות. שום דבר שקצת שיחות עם חברים, ריצה של כמה ק"מ לפני כניסת שבת  ומנוחה שבתית עם משפחה וחברים לא יכולות לפתור.

שלום לך גוני,

פעם ראשונה שאני נתקל באשכול הזה, ואני ממש לא מתנשא מעליך, אלא יכול להרגיש אותך טוב.
במשך שנה הייתי הולך לקבוצות SA, ולא הסכמתי לחשוב על ספונסר שיגיד לי מה לעשות או איך לחשוב, זלזלתי בכל הסלנג של ההחלמה, אבל לי באופן אישי זה לא הצליח.
אחרי שנה, ניסיתי פשוט להתחיל לצעוד, ומאז, עוברים עלי ימים נפלאים, שלושה חודשים שכל יום טוב מחבירו.
אז אינני מכיר אותך, אבל אשאל שאלה קטנה, ניסית?