בהצלחה חבר יקר. אוהבים אותך.

אסירות תודה נקי ארבעה ימים.
חווה שינויים בכיוון הטוב.
עדיין צריך הרבה אומץ לשנות והרבה הכוונה מאלוקים.
צריך אותו איתי בחיים שלי
ערב טוב

אסירות תודה על חמשה ימים נקיים ושפויים.
אני לחוץ מכל מיני תהליכים שעוברים עלי. צריך דחוף הכוונה של אלוקים במקום הזה.
נמצא קצת בריכוז עצמי בשעות האחרונות. מתפלל לצאת מזה.
המשך יום שפוי.

אסירות תודה נקי 6 ימים.
בנתיים עם סמארטפון.
מקווה להתחיל ברצינות עם הצעדים.
שבת שלום.

אוהבים!

בוקר טוב.
אסירות תודה נקי כבר 8 ימים.
במאמצים להוכיח לעצמי שחסימות לא יועילו, רק ויתורים.
אני לא מרגיש שאני נותן 0 סובלנות לתאווה. מתפלל על זה.
מאז שהחלטתי שאני מוותר על התאווה וחוזר להחלמה שוב נהיה לי קשה מול מבטים. אני מתפלל רק להיום לראות בהן ובהם בני אדם ולא גושי תאווה.
מתפלל לכוח להתקדם בצעדים היום.
יום טוב.

שיהיה יום מחובר
אוהבים

בס"ד
אוהבים!!!

נקי עשרה ימים באסירות תודה

כל הכבוד
אוהבים

אסירות תודה נקי ושפוי 15 יום.
מאידך קשה לי להתנתק מהחדשות והנייעס.
מבקש עזרה בזה.
יומטוב.

אוהב אותך. מעודד לשמוע את החיובי ממך.
לדעתי כל עם ישראל מתקשה להתנתק מהחדשות היום.
בע"ה שנזכה שהקב"ה יעזור לנו לגרום לחדשות להיות טובות יותר. ולהפסיק להיות תלויים בהן.
שבוע טוב ובשורות טובות.

שלום.
באסירות תודה אני נקי היום 17 יום, בלי מעידות באינטרנט.
אני קצת מנוהל מזה שהרבה אנשים בקבוצות אומרים לי שאני לא נורמלי שאני מחזיק סמארטפון בלי סינון.
מצד שני אני מפחד לזרוק את הסמארטפון כי אני מפחד שזה יגרום לי שוב לאובססיה לסמארטפונים ששולחת אותי על טיל לתאווה.
בקיצור מבולבל. הספונסר בצד שלהם. קשה לי לקבל את דעתו. אולי אני יאלץ להחליף ספונסר בגלל זה. מפחיד.

אתמול גם אשתי החילה עלי כל מיני הגבלות, כמו: לא ללכת עם זה ברחוב, לא ללכת עם זה ליד השכנים, שח"ו המשפחה לא תדע על זה ועוד. זה מאוד עיצבן אותי והיה קשה לי לקבל את זה.
זה בעיקר פגע לי באגו, כאילו היא צריכה לשמור עלי ולשים לי הגבלות בשביל שאני לא יזיק לשם של המשפחה שלנו.

אני אסיר תודה שפתחתי אתמול עם אשתי נושא שמאוד תקוע אצלי. דיברנו על הקשר.
מהחתונה אנחנו חיים כמו שתי סטודנטים בבית. נחמדים, לא רבים, אבל גם לא ממש מכירים אחד את השני.
זה גורם לנו להרבה בעיות, בעיקר ריחוק פיזי ומיני. אני מעוניין בריחוק פיזי והיא בריחוק מיני.

בחסד אלוקים הגענו יותר להבנה של הבעיה. הבעיה היא שבמשך היום אנחנו ממש מנותקים אחד מהשני, לעיתים אפילו בקושי נפגשים. כל אחד יש לו את העניינים שלו שזה מה שמעניין אותו ובזה הוא מתעסק כל הזמן. גם כשאנחנו מטפלים בבית או בילדים, כל אחד מטפל במשהו אחר במקום אחר. אנחנו לא ממש מדברים בינינו דברים שהם לא שיחה טכנית. ברגע שזה יושב על מצב כזה לא פלא שאנחנו לא מסוגלים לקרבה פיזית. זה כמו לקפוץ מ0 ל100 בחמש שניות. מניתוק מוחלט, לחיבור מוחלט- פיזי. זה יוצר לצד השני תחושה של התנפלות ובעצם במקום ליהנות מהמגע וכו' הצד השני פשוט מרגיש שהוא צריך להתגונן.

הפתרון שחשבנו לבעיה זה שאין פתרון. זה בדיוק כמו בתוכנית. אין פתרון, יש דרך.
והדרך היא שינוי מצב באופן יומיומי. החלטנו לשבת ולעשות רשימה של דברים שיש בהם כדי לקרב בין איש לרעהו, בשימת דגש על דברים שנעשים יחד.
כמובן שיש את הדברים שעושים אותם לעיתים יותר רחוקות כמו משחק יחד, הפתעה, מכתב וכד', אבל אנחנו בחרנו להתמקד יותר על הדברים היומיומיים, הפעולות הפשוטות שיקרבו בינינו.
הבאנו רעיונות כמו: לעשות כלים יחד, לבשל יחד, לנקות את הבית יחד, לקלח את הילדים יחד, ועוד כאלה בסגנון. עכשיו אני באמת מנסה לחשוב על עוד כל מיני פעולות שיגרמו לנו לשנות את הדרך שלנו. ראינו שזה כמו בתוכנית, לדבר לא עושה הרבה, מה שבעיקר עובד זה: פעולות, פעולות, פעולות.

כרגע אני מרגיש שאני מאוד מנוהל מפחדים, יותר מאשר מטינות. הפחדים משתקים אותי ולא מאפשרים לי להתקדם.
אני רוצה ללמוד ולהתאמן על גישה חיובית לחיים, ואני מבקש את עזרת אלוקים על זה.

אני רוצה להיות אסיר תודה על תהליכים טובים שקורים איתי, על לקיחת אחריות לחיים שלי, על יכולת לוותר על דברים שלא עושים לי טוב, גם אם זה לא קשור באופן ישיר ואפילו לא עקיף לתאווה.
אני רוצה להודות על אשה טובה, על ילדים מקסימים, על בית יפה, על מזגנים, ספות, אמבטיה חדשה ויפה, על 2 שירותים בבית, על מיטה שנוחה יותר מכל מיטה של בית מלון, על מתנות שאנחנו מקבלים מהסביבה, על מקרר שמלא באוכל, על רוגע, שלווה, שקט. רוצה להודות על פרנסה, על לימודים, על הצלחה בכל מיני תחומים. רוצה להודות על זה שיש לי גיטרה, פלאפון, נגן, מערכת סטריאו,
להודות על זה שאני יודע לכתוב ושאני עושה את זה, להודות על רוח אלוקים שעוברת בי, על ספונסר, חברים, תוכנית, קבוצות, צעדים, תקווה. אמונה.
להודות על בריאות, על כישרים, על עבודה לא קשה מידי. על משפחה מעריכה, אוהבת ותומכת.
על זה שאוהבים אותי ומעריכים אותי. על זה שאשתי אוהבת אותי על אף הכל. על זה שאני מוכן לעשות פעולות בשביל הקרבה. על זה שאני מוכן לוותר על דברים שמפריעים לה. על זה שאני פחות פגיע ויותר עם ביטחון עצמי. על זה שאני מסוגל לדבר עם אלוקים ולבקש ממנו שיתן לי כוח לוותר.
רוצה להודות על שעתיים של מנוחה הבוקר. להודות על זה שאני לא מאוכזב מעצמי ששכחתי שזה צום ואכלתי. על זה שאני מאמין בדרך שלי.
רוצה להודות על הבגדים שלי, ושהילדים שלי לבושים בטיפ טופ.
רוצה להודות על זה שאשתי סיימה את הסמסטר קיץ (זה היה סיוט), שאני מתקדם בחיים. שהילדים נותנים לישון בלילה. שאני מנגן. שיש עוד דברים שמעניינים אותי חוץ מהתאווה. להודות על זה שהילדים שלי לא פוחדים ממני, שאני טוב אליהם. שאלוקים גר בבית שלנו.
להודות על זה שאני מסוגל לחשוב על דת. שנרגע לי הרבה מהאנטי. שאני מסוגל לחשוב על רעיון של תפילה דתית. שאני מניח תפילין. ועל עוד המון דברים טובים שמסובבים אותי ואני לא שם לב אליהם בדרך כלל.

מאחל צום קל לצמים והמשך יום נקי.
מתפלל לסיים את היום הזה בנקיות, בשפיות, ועם קרבה לאלוקים.

תודה רבה חסר אונים על השיתוף
כיף לראות את ההתקדמות שלך

כרגע הודית על הדברים האלה, לא?