מאתמול בלילה לא אוננתי, כי לא היה לי חשק.

גם לי אין מה לכתוב, אני יהיה כנה, הדמעות בעיני, מזדהה מאוד עם הסבל והתיסכול,

יש שיר "גם בתוך הדברים הקשים אני עומד"
תמשיך לבוא.

תכל'ס נקי יומיים וחצי.
הייתי בשבת, בסך הכל היה כיף, אם כי אני עדיין בהלם קרב קצת.
אני מרגיש שיש לי יותר הבנה שאני זקוק לכניעה יותר טובה,
אני מתפלל מאוד לקיצור התהליך.
לילה טוב.

בוקר טוב

מרגיש כמוך בתקופה האחרונה למרות שאני לא בבית, הסתכלתי על הימים שלי לאחרונה ונזכרתי שהיו לי ימים טובים יותר ופחות.
ניסיתי להבין עם עצמי מהההבדל בין הימים הטובים יותר לאלו שפחות.
ושתבין אלו שפחות הביאו אותי להתרסקות של שימוש (לשתות קצת רק כדי להרגיע את הכאב, רק כדי לקבל כמה דקות/שעות של שקט מהמהומה שמתרוצצת אצלי בראש, הכעסים, הטינות, הגאווה).
גיליתי מה שאני כבר יודע שההבדל בין הימים הטובים יותר לפחות זה הגישה שלי אליהם, או כמות האנדורופינים שמשתחררים במוח שגורמים לשמחה או משהו כזה.
כלומר שאני אחראי על איך הימים שלי נראים, אם אני אסתכל עליהם במבט חיובי הם יהיו טובים יותר.
אבל מאיפה מביאים את כל החיוביות הזו, הרי גם לבטריה יש צד שלילי וצד חיובי, לא תמיד בא לי או יש לי כח להיות שמח ומחייך ומבין, לפעמים אני רוצה להיות אגואיסט ומרוכז בעצמי וכועס.
ואז נתקלתי באחת ההרצאות שאני צופה בהן על יהדות וחזרה בתשובה, שמי שאין לו מטרה לחיים אינו כשיר לחיים, את זה לא אמר רב גדול, אמר אלברט איינשטיין...לפני אמר את זה הרמב"מ (נדמה לי) בכל מקרה כלומר האושר שלי תלוי בהרגשת התכלית.
אז ישבתי וחשבתי מה היא המטרה, לאן החיים שלי הולכים? לאן אני מוביל אותם? האם אני מוביל או מובל?
אני רחוק מהתשובות לשאלות האלו, אבל הרגע שתחלתי לעסוק בהן הרגשתי השתפרה לטובה, הרגשתי שאני עושה משהו למען עצמי וזה נותן לי הרגשת סיפוק.

אני לא חושב שזה נכון לגבי כל אחד, ויכול להיות שלגביך אני סתם מדבר שטויות, אבל שיתפתי אותך במה שעובר עלי בתקווה שאולי זה יוכל לעזור גם לך....למה? כי בגלל שאני מזדהה עם המצב שלך באמת כואב המצב שאתה מתאר

תודה.
הבעיה היא שכשאני מתחיל להשוות בין המטרה (שאני חושב שהיא) שלי, לבין איפה שאני היום, אני נתקף בפאניקה מרוב ייאוש.

ניתקלתי פעם בשיטת קואצ'ינג שנקראת נראה לי שיטת ה- 5 שנים
כלומר
להציב מטרה לבעוד 5 שנים
ואז להציב מטרות ביניים (קטנות יותר והגיוניות)לטווחי הזמן הקרובים יותר

בתוכנית מגיעים לרזולוציה של יום (רק להיום...) אבל אפשר גם להשאיר ברזולוציה חודשית רבעונית או חצי שנתית

הרעיון הוא לקבל כמה נצחונות קטנים בדרך שיתנו לנו את הכח להמשיך למטרה הגדולה שאליה אין לנו כח להגיע.

זה בסדר להיתקף בייאוש ופאניקה, זה קורה גם לי וכשאני יוצא מזה אז אני רק אומר תודה שזה עבר

טינוווווווווווווווות
על אגף משפחתונים ומעונות יום במשרד התמ"ת.
שאלוהים ישרוף (יענו יברך)אותם.

אוהבים אותך

קמתי באמצע הלילה. נפלתי. חזרתי לישון.
אנא אערף.
מכור.

אני לא יכול,,,,,,,,
מחלה,
מתפלל בשבילך, ואיתך בדרך,
וכל אחד אלוקים מתכנן את הדרך האישי,

גם בצהרים נפלתי.
עכשיו מרגיש טוב. יש לי יותר נכונות לוותר על התאווה.
מתפלל לעשות את הפעולות הנכונות.
מתפלל להפסיק ליפול.

אוהב אותך

בס"ד
איפה אתה?
רק אל תעלם לנו...
אנו כל כך מכירים את תחושת ה"חוסר אונים"
אבל הכי חשוב בתוכנית הזו הוא
לא להתייאש - לעולם לא להתייאש!

בהחלמה רבה מכל הלב...

יוווו איזה התרגשות בבטן לראות את הפורום הזה שוב אחרי שמונה חודשים...
אסירות תודה על נקיות של שמונה חודשים פחות יום.
אני כאן.

זה התרגשות,
אבל אתה מוכרח לשנות את השם שלך,
השם "חסר אונים" משום מה עושה לי שזה מתאים לכל מה שכתבת בעבר ולא למשפט הקצר הזה "אני נקי 8 חודשים",,,,
אבל אולי אני טועה,,
אולי דווקא עכשיו זה הזמן להכיר באמת שאני חסר אונים לחלוטין !!
אולי דווקא דרך זה שאתה יודע שאתה חסר אונים אתה מחזיק כ"כ יפה כל יום רק להיום,,
אולי,,
אולי,,
אולי,,