פתאום נזכרתי במקום הזה....

מקווה שזיכרונות טובים:innocent:

מוזמן תמיד

בס"ד

מכירים ת'סיפור על הכלב החמוד שכבר שלושה ימים לא אכל, וכל כולו רעב בקושי זז גילה לפתע נתח גבינה מכובד ומגרה...
אקיצער אמעיישה, כלבלבנו חיפש לו מקום רגוע משהו עם בריזה וקצת ריח מלוח של גלים, בשביל לשבור את הצום הארוך והגיע לנחל הגדול החוצה את העיירה הקסומה...
תוך כדי שהוא מחפש לו איזה סלע שמשקיף על הנוף הוא מגלה במים כלבלב שובב שמסתתר לו עם נתח גבינה עסיסי בדיוק כמו שלו (איזה, הרבה יותר טוב משלו, בטוח..)
טוב, עכשיו זה כבר לא שווה, הנתח הבודד שלו לא שווה כלום אם הוא לא ישיג לעצמו גם את הנתח התאום...
לפני שהספיק לחשוב כבר פתח הכלבלב פה גדול והתכונן להסתער.
אך שוד ושבר, רק פתח מיודענו את פיו ונתח הגבינה העסיסי החליק מבין שיניו וצנח לו המימה, כשהוא לוקח איתו אל המצולות גם את ההשתקפות שלו...
לזעקות השבר של הכלב כבר לא נותר מי שיקשיב, גם לא נותר מי שיראה מה נותר בגורלו...
אבל את מה שנותר בגורלי זה אני יודע.... 
במקום להגיד תודה על ה'חתיכה' שבידיים שלי, ישר רצתי כאחוז אמוק לחפש לי 'חתיכות' נוספות (בטוח יותר שוות, מה לא?!)
מה שבטוח זה שמרווח לא יצאתי, ולמזלי הטוב שלא כמו הכלב אמנם יצאתי קירח מכאן ומכאן, אבל נותרה בידי הזדמנות אחרונה להשאיר בידי את הנתח שלי. ותכלס זו המציאות, ככל שאני אטפח את מה שקורה אצלי בתוך הבית, הנתח רק ילך, יגדל וישתבח... וככל שאשקיע בלראות מה יש לחוץ להציע לי, כך אהיה במסלול קרוב לאבד כל נתח אפשרי...
ואת התוצאות מי יודע...
ראה הוזהרתי...

עיין בספר הגדול בסיפור רופא אלכוהוליסט מתמכר, ותמצא נחת 

חסר אונים, אני מרגיש שאתה ממש השראה בעבורי.

לא קראתי הרבה מהיומן שלך (וגם לא נראה לי שאוכל לקרוא את כולו) אבל משך הזמן שאתה בתוכנית למרות הנפילות.
בין אם תקרא לזה כוחות בין אם תקרא לזה הבנה שאין לך ברירה.

תדע לך שבמובן מסוים אני חושב שהמלחמה שלך והכתיבה שלך בפורום הם מתנה לא פחות גדולה מאלו שנקיים הרבה זמן. ובמובן מסוים אפילו יותר חשובים.

כמו שהחבר החדש ביותר הוא החבר החשוב ביותר בקבוצה. כי הוא מזכיר לוותיקים את הידיעה הסמויה שכל יום הוא רק להיום. שכל יום הוא מתנה. הוא חסד א-לוהים.
מכיוון שהוא מזכיר לנו את הידיעה שגם אם אין לנו אחיזה, גם אם יש בנו משהו שקורע אותנו אנחנו חייבים להמשיך ולנסות. אין לנו ברירה. 

וזה שאתה חוזר לכאן אחרי כמה תקופות של נפילות של כאב ושל ייאוש זה מוכיח כל יום שאפשר. שה' עוזר ויש זיכרון לפניו. 

תודה לך חסר אונים. על תוותר אוהב אותך ומעריך מאוד.

תראה אחי, אני בגדול "הסתבכתי" עם התוכנית הזאת. סונדלתי.
נכנסתי בפול ווליום, משכתי אחרי את אשתי והכנסתי עקרונות של תוכנית לבית. יצרתי לי סביבה של חברים, שהיכן שלא אסתובב הם תמיד יהיו סביבי. החברים שלי הקרובים הם אנשי תוכנית.
זה לא שאני לא יכול להעלם, אין שום בטחון והבטחה, אבל תכלס, גם כשאני לא בפוקוס, היום טכנית אין לי אפשרות לגמרי להתנתק מהתוכנית...
אל תשכח שאני נשוי, ויש לי אשה שעושה צעדים (סונדלתי, כבר אמרתי) והיא מזהה מצויין מתי אני בדרך ומתי אני בחליק....
בנוסף, התוכנית הזאת (ועוד שלל טיפולים שעברתי ועדיין) השתינו לי בבירה ברמה כזאת שאין לי כבר יכולת להנות באמת משימוש. אני תמיד סובל שם...
אז נכון, אני כפייתי מאוד, וכנראה סובל מעוד שלל בעיות רגשיות שלא בהכרח קשורות לפיתרון של התוכנית (אבל לדעתי כן הביאו אותי להתמכרות), ולכן אני לא מצליח להעלות על דרך טוטאלית, אני מאוד מתפלל שיום אחד זה יקרה, כרגע קצת חסר נכונות לפעול דרך התוכנית.
עדיין עם הרבה נכונות לפעול על מעגלים אחרים (למשל, מתמיד בטיפול רגשי שבהחלט עוזר לי ומקרב אותי לנכונות ולהבנה של החשיבות בהשקעה בתוכנית ברצינות של להיות או לחדול)..
תכלס' קצת בלבלתי המוח, אבל כאן אני נמצא...
איפשהו מבחינה טכנית החיים מסודרים (תמיד יש את הרצון להתקדם ולסדר אותם יותר) ואולי לכן אני לא מרגיש איבוד שליטה על החיים...
כן מרגיש איבוד שליטה רגשי ולכן כנראה שם אני יותר נכון להשקיע.
אז מידי פעם, או פעם ב... כשעולה לי מדד המצב רוח ונפתח לו איזה מעיין במוח (יש שיגידו- חיבור רוחני), אני שב לפה, זורק איזה פוסט מחלים (נהנה לראות את זה למחרת במייל היומי (; תכלס') ונעלם לשגרה האפורה...
אינשאללה שזה יראה אחרת. מאוד מתגעגע לימים עברו ולהתרגשויות של ההתחלה..

צריך לכוון חזק בחדש ימינו כקדם..
אוהב (קצת יותר את עצמי, ובזכות זה יכול לאהוב גם אתכם)

ואם כבר נחלה הרוח, אשתף בשיר קטן שכתבתי בימים האחרונים...

בס"ד

זוכר אותך בימים אחרים,
זוכר תקוות, חיים תמימים,
זוכר כשהלכנו שם ביחד.

זוכר עמדנו תחת הצל,
זוכר בגשם ובערפל
זוכר, והעיניים עוד עומדות.

ולא אשכח ימים כאלו, שלא אבד בהם התום
אולי אקח לי איזה חלק ל..היום
ולא אשכח את טל הטוהר והחום
אולי עוד יבוא היום.
אחכה...

זוכר אותי אחר כל כך
זוכר דמיון, אני איתך
זוכר צלילים זכים של התחלה

זוכר יכולתי להבטיח
זוכר נשמתי את הריח
זוכר, ונשארו רק הדמעות.

ולא אשכח ימים כאלה, שלא אבד בהם התום
אולי אקח לי איזה חלק ל...היום
מתי אשוב אל טל הטוהר והחום.
אולי עוד יבוא היום.
אחכה...

אתה חייב לי ארוחה

ההחלמה היא של ה'.
אנחנו עושים פעולות אבל התוצאות שייכות לו.

יהי רצון שתמצא את דרכך. מתוך שמחה, רעננות ועוצמה, לצד בגרות, ענווה וחכמה.

בהצלחה חבר. תודה לך על החיבור.

עוד תבוא בך הרוח.
עוד ישוב האור אל הפנים.
אני לא יודע.
אני מרגיש 
אני מאמין.

עוד תשוב
ומשהו ייפתח 
ייגע בנקודות הכואבות
וייגע
ויקח אותם
באהבה.


אני לא יודע
אני מרגיש.
אני מאמין.

מי אני???
בעז"ה אחרי החג.

שמע חסר, אתה חסר!!!
ממש התחברתי, 
תגיד דיברת על תוכנית ריגשית, מה הכוונה?