לפני כמה שעות נפלתי  :-[, ואני כבר מיואש מהמצב שלי, ומתבייש מאוד בעצמי.
אני מקווה להתחיל כעת דרך חדשה. היום נרשמתי לאתר, ואני מקווה שאולי אם אני אעדכן את המצב שלי, ואקבל חיזוקים, אצליח יותר. זה נראה לי כמו חלום לעבור את המסע הזה של 90 יום נקיים.
היום, יום שני כ"ה טבת התשע"ג, נפלתי.
בעז"ה מחר, יום שלישי כ"ו טבת התשע"ג, יהיה היום הראשון למסע שלי! אני מתרגש, ומתפלל שהפעם זה סוף סוף יצליח!
אשתדל לעדכן בעז"ה בסוף כל יום, החל ממחר בלילה.
בהצלחה לכולם  :)

בהצלחה אחי היקר
אחיך

אחרי נפילה עצבנית שהיתה לי,
החלטתי להכריע, מקצת היום ככולו.
התחלתי את הנקיות עוד מאותו היום.
אחד המוטואים של התכנית זה "רק להיום"...

הושיעה נא, שלום.
לא התכוונתי שעד סוף היום אני לא אתאמץ. זה פשוט שאני לא אוהב לספור חצאי ימים.

יעקב של אבא, תודה

אני אספר קצת על המצב שלי.
אני זוכר שכשהייתי בערך בן 13 או 14 נכנסתי לאתר עם תמונות אסורות, ונחרדתי ממה שראיתי. ממש פחדתי מהמעשה שעשיתי.
אני חושב שמאז ועד גיל 17 בערך כלל לא נפלתי, וכמעט ולא ראיתי דברים אסורים במזיד.
מגיל 17 ועד גיל 19 התחלתי לצערי הרב לראות מראות אסורים בעיקר באינטרנט, אולם זה היה במינונים קטנים, של בערך פעם בשבועיים -שלושה. וגם אז, כמעט ולא עברתי במזיד על הוצאת זרע לבטלה.
מגיל 19, ואפשר לומר עד עכשיו (23), לא הצלחתי להיות נקי יותר מחודש. מדי פעם אני "שורד" איזה שבוע, או 10 ימים במקרה הטוב. אך לא יותר מזה.
החלטתי כעת שהגיע הזמן לסיים עם זה. אני רוצה חיים קדושים. אני מתחיל להבין עד כמה זה פוגע בי, ושללא זה אני יכול להתקדם הרבה בחיים. לשמוח הרבה יותר, להתקדם בעבודת ה'.
הרבה פעמים הייתי קרוב לייאוש, ואמרתי "איזה קטן אתה! אין לך סיכוי! אתה תמיד נופל!", אך בתוך תוכי אני מאמין שזה אפשרי.
אני לא מאמין שעברו כבר קרוב ל-5 שנים שבהם אני פשוט לא מצליח. זה כל כך מעציב אותי! הגיע הזמן שאני אקח את החיים שלי בידיים. החיים חולפים. הם לא מחכים לי. הנה, אני כבר בן 23. עברתי לפחות רבע מחיי! אסור לפספס את ההזדמנות להשתנות כשעוד אפשר!
כפי שכבר אמרתי, אני מקווה שעכשיו אתחיל דרך חדשה, ואעשה את כל שביכולתי כדי לא להיכשל. אני לא מבטיח לעצמי שאצליח, אך אני מבטיח שאני לא אוותר בקלות!
תודה לתומכים. אעדכן מחר בעז"ה..


 

ברוך הבא, להתייאש? כן. מהמחלה. להתבייש? ממש לא. אתה לא חייב ללכת עם שלטים על הגב, אבל תנסה 'לארח' במחשבתך את התפיסה שזו מחלה.

הנסיון שלי עם עצמי ועם אחרים הוכיח - מי שקיבל את הפעולות הלא נשלטות הללו כמחלה היה לו יותר קל.  לא כסיפור בעלמא. כאמת מחייבת בתרופה...

יהי רצון שתמצא כאן את מה שאתה מחפש.

בהחלמה.

אסירותודה, שלום.
לי אישית קשה לראות זאת כמחלה. אני מרגיש שאמירה כזאת פוטרת אותי מלהילחם בזה. אני מבין שיש בזה גם איזשהו מימד של התמכרות, אך אני יודע שבסופו של דבר, העבירה נעשית על ידי, והיא אשמתי הבלעדית. ברור לי שה' מתחשב בכל הקשיים, אך קשה לי לומר שבכל הפעמים שחטאתי הייתי ללא יכולת בחירה, והייתי פשוט "חולה".
מי יתן ונתגבר על החטא (מחלה) הזה בקרוב בעז"ה 

שינוי היקר!
גם אני כמוך מסתפק בעניין חולה או חוטא,
אבל כל הספק הוא על העבר, כיום אבדתי לחלוטין את הבחירה [בהתחלה חשבתי שלא, המשכתי להלחם עד בכמה נפילות כואבות יום אחרי ראש-השנה (שהיה עמוס בקדושה ובהבטחות לשינוי המצב) הבהירו לי את העניין בחדות ]
אז כיום אני רואה את עצמי בתור חולה, זה לא מוריד ממני את האחריות, זה גורם לי להבין איך אני יכול להפסיק לעשות מעשים שלמרות כל רצוני הטוב אני לא מצליח להמנע מהם.
גם כיום יש לי תאווה, אבל אני לא חייב לעשות מה שהיא מבקשת שאני יעשה, יש לי בחסד ה' אפשרות לבחור,
ואת זה למדתי בתוכנית 12 הצעדים.
שמחים שהצטרפת אלינו!!!

ראשית כל שלום וברוך הבא.

בקשר לחולה-חוטא נאמר כאן הרבה. גם לי אישית היה קשה לקבל זאת ועדיין מסתובבת לי לא אחת מחשבות בראש מנוסח זה, אבל מה שאני יודע שכשהיפנמתי זאת ירד המינון בצורה משמעותית והים הגעתי לתקופה שלא ידעתי קודם.

שינוי יקירי
אם היה בידי להפסיק לחלוטין משמע אני חוטא
אבל היות ואין בידי להפסיק לחלוטין, אני חולה!!!

יתרה מזאת.
בדרך כלל בזמן שאני בא להשתמש בתאווה נעלמת לי היכולת בחירה.
אם נעלמות לי היכולות זה משהוא מוזר לא?

למה בשביל לחכות שש שעות בין בשר לחלב כן יש לי יכולת בחירה,
בכל מקרה, ובכל מצב?

אני לא יודע מה אתה, אני יודע מה אני. ואני חולה חולה חולה.

ותאמין לי שעדיף להיות חולה מחוטא (לא מבחינה מצפונית, אלא מבחינה מוסרית).
ועדיף להכנע מלהלחם וליפול מאה פעמים.

כניעה אינה פירושה כניעה לתאווה חלילה, שאולי לכן אתה חושב שזו בריחה למחוזות הקלים.
כניעה פירושה להכנע לכוחות עליונים, לאבאלה בשמים ובארץ. למסור לו את כל חשקנו ומהותנו.
אם זה קל, אז אני כבר לא יודע מה קשה.

בכל אופן בהצלחה (או בהחלמה, לבחירתך).

חברים יקרים עם חברים כמוכם מי צריך משפחה
באהבה ענקית
יעקב

אני!

בלי לפגוע באף א' אבל אם חלילה אשתי אומרת לי ביי ביי החברים יהיו כאן בשביל לתמוך....  :-[

כמו אמבולנס שתמיד אבל תמיד באופן קבוע מגיע לאחר התאונה!  :-\

מי בכלל צריך אמבולנס?

כמובן שהחברים פה הם לא כמו אמבולנס. הם חשובים ויקרים מאוד. אך לא תחליף למשפחה.  :(

מתנת אני לא יודע יודע מה אני בשבילך
אבל אתה אחי!!!

אולי לא הסברתי עצמי כהוגן. כשאעשה שמחה משפחתית לא ארצה להזמין את חברי הקהילה אלא את חברי האתר. 

כמובן שזה ישאר בגדר משאלה. אין לי אפשרות טכנית לעשות זאת אבל כאן אני חש בחברים אמיתיים.

אך בשום פנים ואופן הם לא יהוו לי תחליף למשפחה.

בס"ד
עברנו מחולה חוטא ל משפחה חברים... :-\
אז נחזור לענייננו בתקווה ששינוי עדיין איתנו
שינוי יקר!
השאלות שלך ממש מזכירות לי את הוויכוחים האין סופיים בתחילת דרכי באתר
לאחר שנאלצתי בעל כורחי שלא בטובתי להודות בחוסר אונים (ב"מחלה")
התחלתי חיים חדשים
הצטרפתי לקבוצת SA
לקחתי ספונסר
התחלתי צעדים...
זה שינה את חיי באופן מיוחד
ותאמין לי שאין זו דרכי להגזים בתאורים דרמטיים
מה שגרם לי להודות בחוסר אונים היה משפט של "סוד הכניעה"
כאן בפורום - "אם אתה לא חסר אונים אז מה הבעיה? פשוט תפסיק וזהו..."
ובאמת הפסקתי וזהו... ועוד פעם נפלתי ושוב הפסקתי וחוזר חלילה...
ורק מתי שהודתי שאני לא יכול להפסיק רק אז הצלחתי... (מוזר! נכון? ???)