אחי היקר!
צר לי מאד לשמוע על מצבך העגום.
אולי זה לא המקום שלי לומר זאת, ואולי תתעצבן עליי...
אבל אם זה המצב שלך אח יקר ואהוב, אולי זה הזמן לחפש לך עבודה אחרת.
המחלה הזו היא לא עוד איזה פרט זניח בחיים שלנו שאפשר להתעלם ולחיות איתו ברקע.
אם אנחנו לא שולטים במחלה - "והוא ישופך עקב". מי כמוך יודע זאת.
אני חושב שבדרך כלל כשמסתכלים על מה שה' רוצה מאיתנו, הנחת היסוד שלנו היא שהוא לא דורש מהפכה בחיים.
הוא רוצה שנמשיך בדרך המלך ונחיה כמו שאנחנו רגילים ומכירים ורק ניתן שידרוג פה ושם.
אלא שאנחנו לא חיים כמו כולם. החיים שלנו הם בוולטאז' גבוה.
הנפילות הן גדולות, תהומות הנפש והשאול הם עמוקים מאד וכולנו יודעים לאן היצר יכול להוביל אותנו.
לפעמים הקב"ה דורש מאיתנו שינוי באמת גדול. משהו שיזעזע את החיים הרגילים.
בשביל להיות קרובים לה', לפעמים אנחנו צריכים לקום ולשבור את כל הכלים.
אני מבקש ממך חי היקר להיזכר בתקופה שבה עשית פה עשרות רבות של ימים נקיים.
תיזכר בנועם, ברוך ובכיף של הידיעה שאתה חי חיים נקיים וכשרים.
תיזכר במלחמות שנלחמת למען שמו יתברך, וניצחת!
זכור שיש לך כוחות עצומים שרק מחכים להתפרץ.
את כל הכוחות הללו אתה צריך לאגור עכשיו ולהתפרץ על החלטה משמעותית בחיים שלך
שתיתן לך את היכולת להתחיל מחדש, נקי ושמח.
אני אשאל אותך דוגרי - האם אתה מעדיף להמשיך באותו מקום עבודה ולהמשיך בנפילות אינספור,
או שאתה מעדיף להרוויח אלפיים שקל פחות ולהיות נקי?
מה יותר שווה לך?
(ואני לא אומר את זה סתם... אנחנו בעצמנו מהדקים את התקציב ואני מבין מה זה פחות אלפיים ש"ח....)
תחשוב על החיים שלך ממבט ארוך טווח, ממבט של עוד חמישים שנה מהיום כשכבר נהיה עם רגל אחת מחוץ לעולם הזה, מה עדיף?
האם הביטחון הכלכלי שווה את חוסר הביטחון הרוחני האדיר שאתה נמצא בו?
הניסיון שהקב"ה העמיד אותך בפניו הוא נורא ואיום.
אתה מסוגל לקחת את עצמך בידיים ולקדש שם ה' באופן אדיר מימדים.
אני מזדזע מעצם זה שכתבתי לך דברים מטורפים שכאלה,
אבל תכל'ס, נראה לי שזה הפתרון היחיד.
אתה צריך לקום ולעשות מעשה.
אולי לשנות תפקיד בתוך החברה, אולי לעבור לחברה אחרת (אמרת פעם שזה ממשלתי?)
אני מאד מקווה שלא תכעס עליי על ההצעה הזו, אבל אני באמת לא רואה משהו אחר באופק.
תתחיל לחפש ראיונות, תנסה לבדוק ולטבול את הרגל במים לפני שאתה קופץ.
אחי היקר,
אל תתייאש אף פעם, לא מעצמך ולא מהעולם.
יש לך מקום של שלווה ונקיות בעולם הזה.
אתה מסוגל לעשות את הצעדים שיביאו אותך לשם.
אני מאמין בך בכל ליבי ומאודי.
חברך ואוהבך,
יהודה.
(החלטתי שנמאס לי להסתיר את השם שלי.
אם אני יכול לגלות לאשתי על הנפילות, אני יכול לגלות פה לחברים שלי את השם הפרטי לפחות...
אני לא מצפה מאף אחד אחר לגלות את השם שלו. זה רק משהו שהפריע לי בזמן האחרון.
כולנו כל כך עסוקים בהסתרת הנפילות שלנו ואפילו כשאנחנו מגיעים למקום של ביטחון ותמיכה כמו פה, אנחנו עדיין מלאי חששות כרימון.
אז הנה. זה השם שלי! 8))
ועוד דבר אחד. חי, אל תפסיק לבוא לכאן לעולם! כולנו הזנחנו קצת לאחרונה. לא יודע למה.
הפורום לא חייב להיות מקום בו אנשים משוקמים שכבר חצי נרפאו כותבים את מעלליהם וחולקים צחוקים...
זה יכול להיות גם מקום לאנשים כמונו. חבר'ה שנופלים שוב ושוב, קמים שוב ושוב, ושוב נופלים - אבל שוב קמים.
המקום הזה יכול להיות המקום היחיד בעולם שבו אתה יכול להיות עצמך בלי לחשוש כלל. לספר את הדברים הכי קשים, ואנחנו נהיה איתך.
גם אם אתה עמוק ברפש ולא רואה שום יציאה בזמן הקרוב - דבר איתנו.
אנחנו קובעים איזה מקום הפורום יהיה...!
(בייחוד בפורום אינטימי וחמוד כמו זה...
)