בענין הכרת הטוב

ההבדל שבין תאווה להתמכרות הוא במקום שזה תופס בחייך

ככל שאתה מתעסק בזה יותר בין אם ההתעסקות היא לצורך מימוש פנטזיות או להבדיל בשמירת ימים נקיים זה מלמד על גודל המקום ועל התפקיד המרכזי שההתמכרות באשר הוא ממלא אצלך פנימה

ולכן אם תבחר להסתכל על זה  בצורה  רק כתאווה אשר מפריעה לחייך וכל שתרצה הוא רק שזה יעזוב אותך לנפשך על מנת שתוכל להמשיך בחייך מבלי  שזה יפריע  אזי לעולם לא תוכל להתפטר מזה באמת כי הדרך היחידה להתנתק מכבלי התאווה הוא להבין את המקום שזה תופס בחייך ולמלאות את הצורך הזה באמון ואז ורק אז יתפוס התאווה פחות ופחות מקום

ולכן הכרת הטוב הכרחית להבנת התאווה להבין עד כמה היא גורמת לך להרגיש בטוח במקומות שקשה לך

אני כאן

שרגא

Reb כתב on 19 אפר' 2010 15:21:


רב שרגא, תודה.

טוב אז אני אמור להעסיק את עצמי בדברים שעושים לי טוב.
צריך לחשוב מה. בגדול טוב לי בחיים. ורוב הנפילות שלי נעשות כדי למלא את התאווה ופחות כמנוס מאיזושהי מצוקה.

שאלה נוספת:
איך ממלאים את הצורך באמון? איך?  מעשית.

8 ימים נקי. 
ברוך השם.
כרגע אין דחף או משהו דומה, אני די נזהר מהמחשב ומעדיף לא להתקרב אליו בכלל אלא אם כן אני ליד הילדים או משהו כזה ואז אנחנו משחקים ביחד.
בעבודה וברחוב (ברכבת וברציפים) זה סיפור אחר,
כמות המראות הבלתי צנועים שאני נחשף אליהם מידי יום עולה על עשרות.
צריך ממש ללכת עם הראש באדמה. וחבל שאי אפשר פשוט להכניס אותו לאדמה ועדיין לראות את הדרך ...  ;D ;D ;D

הקיץ מתקרב ואיתו הבעיות, אתמול קיבלתי לזה הוכחות חפשי. מי שטייל יודע.

אני מרגיש שבכל זאת התקופה שהייתי נקי עדיין משפיעה עלי, והמראות עוד לא מכים אותי, כנראה שבשביל זה המוח צריך להתבשל עם הזבל למשך זמן כדי שממש תהיה חריטה במוח,
אני נפלתי פעמיים שלוש בתוך יומיים, ייתכן שזה לא מספיק לייצר נזק גדול.

מקווה שכך.

עד כאן, משתף אתכם בתחושות שלי. תובנות שלי.
אני מניח ששום דבר לא חדש למישהו פה.

סחתיין על הספתח! 8 ימים זו תקופה משמעותית שאפשר 'לעבוד' איתה ויותר חבל לאבד אותה...

ממש מזדהה עם מה שאמרת לגבי המראות ברחוב.
הקיץ מגיע ויש הרבה אנשים 'פשוטים'

לפעמים אני רואה דווקא שזה עוזר לי 'להיתקל' בכאלה דברים, כי זה מזכיר לי מה אני ומי אני.
בימים שאני בבית אני פחות מחובר להחלמה שלי ומרגיש 'נורמלי'. אין דברים לברוח או להימנע מהם, אז אני חושב שאני לא צריך לעשות כלום.
כמובן שזה מצב מסוכן, כי התאווה יושבת אצלי בראש ויכולה להסתדר מצויין גם בלי גירויים חיצוניים.

דווקא כשאני עובד או סתם הולך ברחוב ופוגש 'מושאי תאווה', אני מקבל הזדמנויות להיזכר במצבי, להודות בחוסר האונים שלי ולפנות לחברים ולאלוקים.
זה מוציא אותי משאננות ובטחון מופרז בהחלמה שלי.

ראיתי את זה גם בתשובה של רב באיזה ספר, שמראות ברחוב או אפילו מחשבות שקופצות לראש הן לא עבירה, אלא נסיון.
הזדמנות לקיים 'לא תתורו'. אם אנחנו עושים את הפעולה הנכונה ולא ממשיכים להסתכל עם מה שראינו בטעות, אנחנו מחזקים את ההחלמה ואת היצר הטוב.

מאחל לך המשך נקיות ומחשבות צלולות ושפויות.

תודה רק להיום,
אגב, ראשי התיבות של השם שלך הם ר"ל שזה גם כמו רחמנא ליצלן (או ריש לקיש)...  :D :D :D
בפורום האנגלי אין שמות מלאים רק ראשי תיבות, במקרה שלך פה נימנע מזה.  :D :D

9 ימים נקי, ברוך השם עשירית הדרך.
אתמול בלילה כשכולם כבר ישנו הייתי בדילמה אם להפעיל את המחשב,
לא שאני יכול לגלוש לאנשהו, אני לא. ברמת הסינון שיש לי בבית ברימון, רמת "שמור" לא הצלחתי אף פעם להגיע לאנשהו בעייתי, ולכן גם לא היה לי חשש.
אבל עצם התחושה לגלוש גם למקומות כשרים כשאתה לבד בלילה,
היא היא עושה לך איזשהם פרפרים בלב, וחלילה עלולה לעורר אותי  ליפול במקום אחר.

ברוך השם, לא הפעלתי את המחשב ופשוט הלכתי לישון.

אתה מוזמן לקרוא לי 'רק', או 'רקי' או מה שבא לך..

מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת על הפרפרים בבטן.
אני כותב עכשיו אחרי עוד 'כמעט נפילה' הבוקר.
אפילו יותר גרועה מזאת שדיווחתי עליה פה שלשום.
ישבתי כל הלילה מול המחשב וחיפשתי... לא יודע מה.
איכשהו בבוקר התעייפתי והצלחתי משום מה להפסיק (בד"כ התאווה לא היתה נותנת לי להתעייף!).
הלכתי לישון לשעתיים וקמתי עם קצת פחות טירוף, אז בסוף לא נפלתי.

זה בערך מה שאתה תיארת. הפרפרים האלה. התחושה של הריגוש, החיפוש, המרדף.
אני רואה שאצלי הדברים האלה מנסים למלא את הריקנות והחיסרון שמסתבר שאני מרגיש.
אני רעב לתחושות האלה ושום דבר שאני יכול לראות כרגע, לא יכול לספק לי את החיסרון הזה ולמלא אותי.

אני ממש מדוכא מכל הסיפור ומרגיש שאני בסוג של 'נפילה אריכתא', אם יורשה לי להמציא פה מונח.
זאת נפילה שממשיכה כבר כמה ימים. אני נופל 'בתשלומים' ואין לי דרך להפסיק את זה.
אין דרך לנקות את הראש ממה שראיתי ועשיתי ואין אפשרות 'לעשות פרסה' ולעלות בחזרה על ההחלמה.

כרגע אני במצב של השהייה. אני דוחה את התאווה, כל פעם בכמה שעות, אבל כבר לא מטפח תקוות.
הנפילה הסופית  נראית כרגע בלתי נמנעת. עניין של זמן.
אולי בזכות הפעולות שאני מצליח לעשות בינתיים ובזכות היסורים האלה שאני עובר עכשיו, ה' יעשה לי עוד נס ויתן לי טיפה של שפיות.

לב נשבר ונדכה, אלוקים, אל תבזה...

;D

אני מזדהה עם מה שאתה כותב.... גם אני היום בבוקר ניסיתי לחפש דברים מסוימים וב"ה איך שהוא תפסתי את עצמי בזמן...
אני לאחרונה לא ישן בלילות מה שמאד תוקע אותי... לפעמים אני מוצא את עצמי מחפש דברים וכמעט מוצא...
זה כאילו אני רוצה ליפול... ח"ו



חס ושלום
זכור, זה בידיים שלך. אתה היחיד שיכול להחליט
די, רקי, דיייייייי. אל תתן למנוול להשתלט עליך
90 וכמה ימים שהצלחת להראות לו מי כאן שולט על מי. היצר עליך או אתה על היצר
המשיך בדרך זו
אתה יכול לעשות זאת
אתה תעשה זאת
אני מאמין בך!!!
מתפלל להצלחתך
מגדלור

onelife כתב on 22 אפר' 2010 12:30:


אני גאה בך!!!
זה דורש כוחות, ולך יש אותם
עלה והצלח!!!!

12 יום עברו חלפו ביעף.

מהמחשב אני נקי באופן מוחלט, לא ynet, לא walla ח"ו, אפילו לא קצת. נאדה. כלום. ברוך השם.
אני מפיק לקח מה-90 ימים הקודמים שלי שבהם פה ושם הייתי מחליק לאתרים האלה ונחשף רק קצת, לזבל "לייט".
ייתכן שזה מה שגרם לי ליפול ביום ה-110, האחלמה לא היתה מושלמת.
עכשיו אני מנסה להפיק לקחים ולהירפא בצורה מושלמת ככל שאוכל.

אני מתרחק מהמחשב כמה שיותר.
מעסיק את עצמי בקריאת ספרים, ספרי חול, ספרי מתח, זה לא מושלם, אבל זה לוקח ממני את הצורך להפעיל את המחשב.

שתי האפשרויות הן טריפות, רק שהאחת היא טריפה פחות טריפתית.  :D :D

אין דחף בינתיים,
אבל אני לא דואג. הוא עוד יגיע... :D :D :D

13 ימים נקי.
מהזבל שברחוב אני לא מצליח לברוח בינתיים,
יש מראות שמהם אני מצליח להתחמק ולא לקחת מבט שני,
ויש שלא.
ככל שהקיץ יתקרב העסק יהיה קשה יותר.
זה אבסורד,
כשאתה רואה מראה מפתה אתה חושב שכל הכיף שבעולם יבוא אליך אם תסתכל,
מצד שני אם התגברת ולא הסתכלת (אני מדבר על מבט שני, כי הראשון בד"כ מופיע פתאום ואין בכוחו לעורר אותך, אתה לא בא מוכן להנאה ממנו)
אחרי חצי דקה אתה כבר לא זוכר את אותה אישה, היא נעלמת לך מהראש כאילו לא היית יכול להיחשף לדבר הכי כייף בעולם לפני דקה...

זו ממש תופעה.

אתה 100% צודק
במיוחד אם אתה (אני) לא גר בירושלים אלא במקום תירות ופריצות.
שומו שמים!!!
אבל אנחנו לא יכולים לשנות את העולם. אנחנו חייבים לשנות את עצמינו!
לי אישית אין כל כך בעיה לדחוף תעינים למקום אחר,
מה שכן, מיד אחרי שקראתי מה שכתבת נדהמתי.
זה שבוע ויותר שלא הרגשתי דחף מיוחד לפול
ואתמול כן!!
עכשיו, אתמול היה היום הראשון זה כמה זמן שיצאתי החוצה לטבע לטייל.
עם כל האנשים למרות כל הפריצות
ואווו יש לזה השפעה.
אנחנו חייבים לנטרל אותה. להתחזק. לדחוף את התמונות מהראש. להסיט את העיניים.
מתפלל להצלחתנו

14.
מיגדלור,
בע"ה היום בזכות הדברים שאמרת אשתדל להשתדל יותר,
הבעייה שלי שאני נוסע ברכבת יום יום, עובר ברציפים בתחנות ובכבישים,
לא צריך להרחיב,
אבל פה ושם הנסיונות קשים.

כן הרחוב הצבעוני זועק אלינו.
זה נסיון קשה מאד!! אבל אנחנו יכולים לעמוד בו
אנחנו נעמוד בו!!!
14??
נ ה ד ר ! ! ! ! :D :D :D

14 זה נהדר!!
15 עוד יותר.

אדישות מסויימת, מעסיק את עצמי,
לא מדליק את המחשב בלילה,
חוזר מהשיעור היומי ב-11 בלילה וזורק את עצמי למיטה.

ברוך השם ברוך השם.
צריך לשמוח בתקופה הנקייה. להרגיש את האושר, להרגיש שאתה בריא לפחות בהקשר לימים האלה.

טוב שאתה יודע איך למנוע את ההתגרויות מהשורש...
המשך לזרוק את עצמך למיטה 
;D