ברוכים הבאים, אורח

נפילות רבות כל-כך.
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: נפילות רבות כל-כך. 2856 צפיות

נפילות רבות כל-כך. לפני 11 שנים, 2 חודשים #25191

  • Sipo
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 43
נפלתי היום מספר פעמים, אני ממש מכור. ואני אפילו לא מרגיש רע עם זה, וזה עוד יותר גורם לי להכנס לדכאונות. למישהו יש עצות?

בעניין: נפילות רבות כל-כך. לפני 11 שנים, 2 חודשים #25194

  • אין יאוש
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה
  • הודעות: 717
שלום חביבי.
מרגיש מוכר, ואפילו מאוד.
אני עצמי נפלתי היום לאחר 8 ימים.
פשוט צריך לשכוח מזה, צא לרוץ או לך להתקלח או אפילו נסה לצחוק קצת.
לעולם אל תתייאש וזכור שלולא הנפילה, לעלייה לא הייתה משמעות.
כל נפילה מקרבת אותנו אל הקצה ואל הסוף, לכן אין למה להיות בעצבות.
המבחן האמתי הוא אחרי הנפילה, האם אתה מתייאש או שאתה קם וממשיך ללכת.
"המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". הדרך ארוכה אבל לעולם אסור להפסיק לפסוע בשביל.
הצלחה מרובה,
אין יאוש.
"בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלוקים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר."
"אני ה׳ השוכן אתם בתוך טומאותם״, ובין כך ובין כך בנים אתם לה׳ אלקיכם. אשריך ישראל."
"כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"

בעניין: נפילות רבות כל-כך. לפני 11 שנים, 2 חודשים #25204

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
כרע רבץ כארי, וכלביא מי יקימנו... יהודי לפעמים כורע לפעמים רובץ.  אבל כמו אריה... אף פעם לא באמת נופל.
לפעמים המצפון משקר לנו. הוא משחיר את הפנים היפות שלנו. אל תראוני שאני שחרחורת...
כולך. יפה רעייתי ומום אין בך. כל יהודי נמוך ככל שאפשר, הוא בן אהוב ויהלום בכתר.
כשבאתי לכאן הבנתי שרגשות האשמה הם מה שמכינים את הדרך לנפילה הבאה. המצפון פישל. למדתי להתעלם מההרגשים. הם פעם למעלה פעם למטה. מכור כמוני לא יכול לסמוך על רגשות פצועים. הצטרפתי לשמור עינך. צועד ממש לאט בדרך הצעדים.
ברוך ה' נקי כמעט 150 יום.
תודה אבא שבשמים ובארץ. נתת לי תקוה כזהייתי מיואש.
תשאר איתנו חבר יקר. יש המון מה להרויח.
ערב טוב ומחלים
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: נפילות רבות כל-כך. לפני 11 שנים, 2 חודשים #25301

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
העצה שלי היא פשוט לכרוע על הברכיים ולצרוח לאבא שבשמים שיתן לי את ההרגשים שכהו, שיחזיר לי את השפיות. שיגום לי שבכלל יהיה איכפת לי מהצב שלי.
גם זה סוג של חוסר אונים.

אני יביא לך פוסט שכתבתי בימים הראשונים שהייתי בפורום, מידי פעם כשהתחושות שאתה מדבר עליהן עולות אצלי אני קורא אותו שוב, אולי זה יעזור גם לך.

הנה:

אחים שלי יקרים

יש איזו שיטה שפועלת עלי טוב מאוד רציתי לשתף אותכם אולי זה יעזור פה גם למישהו.

כמובן שהשיטה הזאת מועילה רק בשביל להפעיל את המנוע שקפא בשלג, אבל בשביל להסיע את המכונית חייבים לעשות את השיטות שמציע הפורום הזה.

אני יספר לכם איך זה היה אצלי ותעשו עם זה מה בא לכם.

הייתי בחור ישיבה באותה התקופה (כיום אני נשוי), חודש אלול. ימי הרחמים והסליחות.
בכללי אף פעם לא הייתי צדיק יותר מידי, ותמיד יש לי איזה שהוא חור קטן בלב, איזו שהיא הרגשה שאומרת "אתה אבוד. לא מעניין אותך כלום אין לך שום רגשות ליהדות. לא מעניין אותך מה בורא עולם חושב עליך. לא מעניין אותך שבורא עולם בוכה מהדברים שאתה עושה". המשפטים האלה תמיד קיימים בתת מודע שלי...
אבל אני כמו שאני בדרך כלל לא מתייחס למשפטים כאלה... "תורת ההתעלמות".

קיצור אני עומד שבוע לפני ראש השנה, כל החברים ירדו לומר סליחות "במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה", ואילו אני יושב בחדר וגולש בפלאפון באתרי פורנו, אני מתאר לעצמי שאתם מכירים את התחושה הנוראה שהיתה לי באותו הזמן. אבל פשוט לא הייתי מסוגל לקום וללכת לומר סליחות. הייתי שבוי לגמרי. מעשית ומחשבתית.

אבל "כשאין יותר לאן לרדת כנראה שמתחילים לעלות", ופתאום הרגשתי פיצוץ.
דייייייייי!!! אי אפשר ככה.
איך אפשר להמשיך ככה, עוד שבוע ראש השנה ואני ככה יושב וגולש באתרי פורנו וכו'
אבל לא ידעתי מה לעשות
פשוט לא ידעתי.

ואז נצנץ בי רעיון.
לקחתי דף ועט. נעלתי חזק את הדלת של החדר. והתיישבתי לכתוב.
אני לא יחזור עכשיו על כל מה שכתבתי דבר ראשון כי זה היה לפני 4 שנים בערך ואני לא זוכר. דבר שני כי זה מסתכם בערך ב4 עמודים צפופים.
אבל העיקרון היה כזה:
אבא אבא אבא, אבי שבשמיים שאוהב אותי כל כך, אני רוצה לספר לך קצת מה עובר עלי ובבקשה ממך תעזור לי.
ואז ישבתי ופירטתי את החטאים שלי, והשתדלתי לפרט כל חטא שאני זוכר לפחות מהשנים האחרונות.. כתבתי וכתבתי.
ואז כשסיימתי לכתוב את החטאים, (ואפשר לומר שהדף כבר היה רטוב מאוד) ישבתי וכתבתי כזה דבר.
"אבאלה שלי תדע לך שזה בכלל לא מעניין אותי שעשיתי את כל החטאים האלה, ואני בכלל לא מעוניין לשוב אליך, אבל אבא זה מה שמשגע אותי, לללמממההה למה זה לא מפריע לי למה אני כזה קרש שאני לא רוצה בכלל להתקרב אליך. איך זה שאיבדתי את כל הרגש היהודי... וכו' והדמעות זרמו כמים.
אני פשוט דיברתי איתו על החידלון שלי ועל האפסיות שלי. שידע שזה שאני לא חוזר אליו זה כי אני כזה אפס שלא רק שאני לא עושה למענו, אלא שאפילו רצון אין לי.. זה שבר אותי נורא. אבל זה גם בנה אותי נורא. מאז אני פשוט יודע על מה אני צריך להתפלל. תמיד כשהייתי מתפלל אליו "אבא תעזור לי לחזור בתשובה" הרגשתי שקרן. אבל עכשיו כשהתחלתי להתפלל אליו "אבא תתן לי "רצון" לחזור בתשובה" עכשיו כבר יכלתי להתרפק עליו כמה שאני רוצה. להתחנן אליו, לבקש ממנו.

אחר כך בתוך כל הבכי הזה לקחתי את הפלאפון שלי וניפצתי אותו לרסיסים.
לקחתי רסיס אחד והכנסתי אותו לתוך ניילונית ביחד עם המכתב לאבא ושמתי אותם במקום מוגן. ואת שאר הרסיסים זרקתי לפח. זה עזר בכמה פעמים שרציתי לקנות שוב פלאפון לא כשר שאמרתי לעצמי "חבל, הרי גורלו בסופו של דבר יהיה כגורל ההוא שבניילונית אז חבל להשקיע".

אחרי המכתב הזה הייתי נקי בערך ארבעה חודשים בלי שום צורך בחיזוקים מהצד. תנסו לתאר לעצמכם איזה ראש השנה עבר עלי.

על דבר אחד אני מצטער. שאז לא הכרתי את "שמור עיניך". כי שוב עם כל הבכי וההבנות בגלל שלא לקחתי מכל הסיפור הזה משהו מכונן, איזו שהיא קבלה שתחזיק אותי בהמשך הדרך, לכן זה החזיק רק ארבעה חודשים.

דרך אגב לפני כניסתי לחופה ישבתי וקראתי את המכתב הזה שוב...
אפשר לומר שהמצב שלי אז די תאם את זמן כתיבת המכתב, וכשקראתי שוב את המכתב פשוט בכיתי שוב כמו ילד קטן מהעוצמה של נכונות הדברים...
ברוב תמימותי זרקתי אזז את המכתב לפח. חשבתי שאחרי החתונה אני לא אזדקק לו. הייתי תמים.

אבל עכשיו אני מבטיח.
אני פה ואני ישאר פה עד שאני יהיה נקי.
ומי שיכול לעזור לי אני יודה לו מאוד

אח שלכם

עד כאן.
והיום אני למדתי שאבא שבשמים אוהב אותי, ולאט לאט הוא גם מביא אותי לתחושות של האיכפתיות, לפי הקצב שלי.

אבא אני אוהב אותך מאוד
יעקב
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

בעניין: נפילות רבות כל-כך. לפני 11 שנים, 2 חודשים #25405

  • mi ani
  • רצף ניקיון נוכחי: 1568 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1618
בס"ד
לsipo היקר!
מה לעשות? מה שאתה עושה
לדבר איתנו כאן באתרא קדישא הדין...
לבחון את עצמך
להבין לעומק את המשמעות של החוסר אנים מול המחלה הזאת
להיות מוכן לעשות הכל, אבל ממש הכל כדי להיות נקי
ואז... בעזרת ה' בעזרת החברים תגיע לנקיות...

(יעקב היקר! הסיפור שלך מדהים...רגשת אותי עד דמעות! עלה והצלח!)
כי נפלתי קמתי! כי אשב בחושך ה' אור לי!
הסיפור שלי
forum.gye.org.il/index.php?PHPSESSID=a76822ede5e4cf190e1b2fdb3243da39&topic=1081.0

בעניין: נפילות רבות כל-כך. לפני 11 שנים, 2 חודשים #25504

  • סבבה
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 310
סיפו אני הייתי גם כזה ונפלתי מס' פעמים ביום ואפילו לא הזיז לי
אבל החלטתי אחי שאני לוקח את זה על עצמי ואני עומד בזה.
ב"ה לאט לאט הפחתתי את המספר וב"ה היום אני נקי מעל חצי שנה אחי,מי היה מאמין שזה אפשרי בכלל.
הייתי מיואש לגמרי אבל אמרתי שאני חייב לעמוד,חייב אחי,אם באמת תרצה תוכל ואתה תצא מזה בעז"ה
אחי אני אשמח להיות בקשר.
ממשיכים להסתער אחי!!
סבבה.
יאאאלה קדימה להסתער!!! אתה יכול אחי!
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.44 שניות

Are you sure?

כן