הושיעה נא יקירי, בזה שאני מכור לא הטלתי ספק.
אכן, אני מכור וזו עובדה (ככל הנראה).
אכן, בשעת תאווה כל האידיאלים מסתלקים וכל הרגשות נעלמות.
יש לציין שאלו חוזרים אח"כ בבום רציני, הכל מועצם.
אולי זה נובע מכך שהתעלמנו מהם ולאחר מעשה, אין איך להתעלם מהם.
אם כן, התאווה באה כי התעלמנו מרגשותינו והיינו אטומים, לפחות כך אני מאמין.

היום יום אחד לשפיות (נשמע כמו ספירת העומר).
השקדנות לא באה סתם כך, צריך לעבוד עליה (משפט זה לא קשור, אני צריך להזכיר זאת לעצמי).
אבא, אל תתן לי להתעצל על מנת שלא אבוא לידי שעמום ומשם הדרך ברורה.
הצלחה מרובה,
אין יאוש.
נ.ב אני? איזה מסכת ואיזה ש"ס? יש אנשים גדולים ממני (גם בפורום עצמו) הן בחכמה הן בשנים.
חוץ מזה, מה כבר יכתבו שם?
הצלחה מרובה,
אין יאוש.

שוב נפלתי...
מה עליי לעשות כדי להצליח...
שנית, מצאתי את אויביי...
קם וממשיך ללכת, איני רוצה להישאר עד עולם בתחתית.
הצלחה מרובה,
אין יאוש.

מה יהיה כתוב שם?

שאין יאוש!!!

כל פעם שלא התייאשת, יהיה דף.
כל תקווה בפני עצמה היא אור מאיר.

אוהב
הושיעה

אין ייאוש, אוהבים אותך!
כמה שאני מכיר את ההרגשה הזו של הנפילה, הקרקעית שאתה כבר בטוח שאתה מעוך עליה ואין לאיפה לרדת ובכל זאת אתה ממשיך לרדת.
את חוסר האונים, העמידה ללא שום יכולת, ללא אפשרות לעשות דבר ופשוט לראות את המצב מדרדר...

מאוד עזר לי להפנים שלא ידע הוא החסר לי.  אין לי שום תועלת בעוד ידע או לדעת מה לעשות. הבעיה שלי היא כוח. אני צריך כוח בשביל לנצח את ההתמכרות. הבאסה זה שאין לי את הכוח. אז מה לעשות? לפנות לגורם חיצוני לי בעל כוח. חברים, קבוצות וה'.

ארבעה ימים החזקתי, עכשיו נפלתי.
אכן יוסף, כוח הוא זה שחסר לי.
אתה צודק...
כרגע אני גאה בעצמי ומודה לה' על ארבעת הימים.
קם ,אוסף את השברים, מדביק מחדש. כמה שזה מעצבן לעשות זאת כל פעם מחדש.
מצד שני, עוד יותר מעצבן להיות מרוסק לנצח.

הושיעה, אני עדיין לא מבין מה יהיה כתוב שם.
הצחה מרובה,
אין יאוש.

שנית נפלתי...
אני כותב זאת בעיניים דומעות, אין לי כוח.
אבא! תציל אותי! אני מוותר על הכל ואני טובע בים סוער!
עליי להתנתק מהאינטרנט, זה מה שגורם לי לשעמום.
אסור לי להתייאש, אני מזכיר לעצמי, אין דבר כזה כלל בעולם.
כל נפילה, שלא תהיה, מקרבת אותי לפסגה.
הצלחה מרובה,
אין יאוש.

עכשיו אני תוהה על קנקנו של אשכול זה.
מעניין האם הוא משעמם...
שוב נתתי לעצמי ליפול לעצלנות משם לחוסר המעש ומשם לשעמום.
על כן, עליי לדווח ששוב נפלתי אחרי שלושה ימים...
הצלחה מרובה,
אין יאוש (שהאמת, קצת חלשה דעתו...)

שנית נפלתי...
הצלחה מרובה,
אין יאוש...

לעתים אני תוהה האם אני מנסה בכלל.
האם אני באמת מנסה לא ליפול?
או שאני תמיד נופל לשעמום ללא כל ביקורת?
העצלנות הורגת אותי, באין מסגרת הרבה יותר קל ליפול.
אבא, אני חסר אונים! אין לי סיכוי לבד... עתה אני מקבל זאת.
אני מוסר לך את חיי, שלוט בכל כולי.

אוי אבא, "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד", "מתי ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים".
אחיי, למרות הכאב הרב, אני קם וממשיך.
איני לבד, לא הפעם הזאת.
הצלחה מרובה,
אין יאוש, לא בעולם הזה.

שלום חביביי.
אני גאה להצהיר, היום זהו יומי הראשון.
אתמול כשעשיתי חשבון נפש עם עצמי לאחר שנפלתי הבנתי משהו, אני כועס על עצמי.
עוד מזמן אני כועס אבל תמיד הדחקתי את זה. כעסתי שבגלל סקרנות ילדותית הגעתי למצב הזה,
שברגע אחד של מחשבה (אי אז, היום זה כבר לא ממש עוזר) הייתי יכול לחסוך מעצמי הרבה.
כעסתי על הפחדים שלי שאינם הגיוניים, כעסתי על העצלות שלי (על זה אני, ברוך ה', עובד כל יום מחדש. עצלות, זה מה שמביא אותי לתאווה).
כעסים אלו גורעים ממני, לכן הוספתי לעצמי קטע קטן שניסחתי בעצמי (עם אותה תבנית) לקריאת שמע שעל המיטה:
"ריבונו של עולם, הריני מוחל וסולח לעצמי על כל פחדיי וחטאיי. יהי רצון מלפניך שלא אכעס עוד ולא אגרע מעצמי" לי זה עבד.
גמרתי אומר לומר את תפילת השלווה בכל יום (לפחות לנסות), כדי שלא אכעס.

חביביי, עתה אני יכול ללכת לדרך ללא פחד. תודה על העזרה.
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו".
הצלחה מרובה,
אין יאוש (כי עמנו אל).

ובכן היום אני נקי יום אחד.
מחר אני לא מתכוון להיות כאן ואח"כ לא אהיה בארץ לשלושה שבועות.
אחרי שאהיה בארה"ב (כמובן, רק להיום), אפתח אשכול חדש בעז"ה.
הצלחה מרובה, צום מועיל, צום החמישי יהיה לששון ולשמחה,
אין יאוש.

אין יאוש

בארה"ב? אולי נפגש?

בס"ד
למתנת היקר!
הוא ביקש לא לכתוב לו בתקופה הזו...
אז תתקשר.
אההה הוא ביקש גם לא להתקשר...

;D ;D ;D ;D ;D ;D ;D

אתה צודק. צריך לכבד את בקשתו.
ובכלל, מי אני שאחלוק עליך?

שלום חביביי!
פתחתי אשכול מסע חדש: "התחלה חדשה".
הצלחה מרובה,
אין יאוש.