ברוכים הבאים,
אורח
|
|
נודה לך ונספר תהלתך 'על חיינו המסורים בידך', תודה על האפשרות למסור לך את השליטה על החיים
'אנחנו כמו אנשים שאיבדו רגל, הם אף פעם לא מגדלים רגל חדשה'. (הספר הגדול עמ' 29). |
|
מה לך, יחידה, תשבי דומם כמלך בשבי, כנפי רננים תאספי וכנף יגונים תסחבי, כמה לבבך יאבל, כמה דמעות תשאבי, דבקת ביגון עד אשר קבר בתוכו תחצבי.
דומי, יחידתי, לאל, דומי ואל תעצבי, עמדי וצפי עד אשר ישקיף וירא יושבי. סגרי דלתך בעדך, עד יעבר-זעם חבי. |
|
משתדל לזכור:
שהנקיון הוא מתנה שלא מקבלים אותה בחינם שדרושה עבודה רצינית עקבית וממושכת לזכות בה שהיא מגיעה ללא חומר משמר שצריך להמשיך בעבודה ע"מ לשמרה "שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה" זכני, אלוקי, ל"מתנת-הנקיון" נקי ברחמיו המרובים, לא בכחי, מאז יום ה לפרשת לך לך ו' מרחשוון ה'תשע"ד 10 אוקטובר 2013 |
|
|
|
נודה לך ונספר תהלתך 'על חיינו המסורים בידך', תודה על האפשרות למסור לך את השליטה על החיים
'אנחנו כמו אנשים שאיבדו רגל, הם אף פעם לא מגדלים רגל חדשה'. (הספר הגדול עמ' 29). |
|
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום, לב מבין ואוזן שומעת, הן על כפיך נשאתני הלום". |
|
נודה לך ונספר תהלתך 'על חיינו המסורים בידך', תודה על האפשרות למסור לך את השליטה על החיים
'אנחנו כמו אנשים שאיבדו רגל, הם אף פעם לא מגדלים רגל חדשה'. (הספר הגדול עמ' 29). |
|
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן
|
|
נודה לך ונספר תהלתך 'על חיינו המסורים בידך', תודה על האפשרות למסור לך את השליטה על החיים
'אנחנו כמו אנשים שאיבדו רגל, הם אף פעם לא מגדלים רגל חדשה'. (הספר הגדול עמ' 29). |
|
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום, לב מבין ואוזן שומעת, הן על כפיך נשאתני הלום". |
|
נודה לך ונספר תהלתך 'על חיינו המסורים בידך', תודה על האפשרות למסור לך את השליטה על החיים
'אנחנו כמו אנשים שאיבדו רגל, הם אף פעם לא מגדלים רגל חדשה'. (הספר הגדול עמ' 29). |
|
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום, לב מבין ואוזן שומעת, הן על כפיך נשאתני הלום". |
|
נודה לך ונספר תהלתך 'על חיינו המסורים בידך', תודה על האפשרות למסור לך את השליטה על החיים
'אנחנו כמו אנשים שאיבדו רגל, הם אף פעם לא מגדלים רגל חדשה'. (הספר הגדול עמ' 29). |
|
|
|
מה לך, יחידה, תשבי דומם כמלך בשבי, כנפי רננים תאספי וכנף יגונים תסחבי, כמה לבבך יאבל, כמה דמעות תשאבי, דבקת ביגון עד אשר קבר בתוכו תחצבי.
דומי, יחידתי, לאל, דומי ואל תעצבי, עמדי וצפי עד אשר ישקיף וירא יושבי. סגרי דלתך בעדך, עד יעבר-זעם חבי. |