בע"ה.

שלום, אני נמצא כרגע ביום ה23, בסשן הראשון, אחרי שנים של טביעה, שפוט שנים, יום אחרי יום. ונראה לי, שבפעם הראשונה מאז הפעם הראשונה האסורה שלי שאני מצליח להחזיק כל כך הרבה זמן בלי, בלי לראות, בלי להוציא...
וזה קשה. כל אחד ואחת מכם יודעים כמה זה קשה, כי הרי, זה לא יוצא לך מהראש מתי שהוא, (אני תמיד מדמה את החיים שלי לסרט "נפלאות התבונה", גם אחרי שהוא הפסיק לדבר איתם, הם עדיין היו שם..)
פתאום, לא ברור לי לאיזה משחק הכנסתי את עצמי ומה הם בדיוק הכללים, ולמה בכלל צריך לציית להם.
הרי הייסורי הצפון, הם תוצאה של התרבות בה גדלתי וחייתי כל חיי, ואם הייתי במקום אחר, שם מותר זה באמת היה הופך להיות בסדר?

ואז אני שואל את עצמי, ביומיים האחרונים, ובשבת בכלל.. למה? למה כל זה? בשביל מה? מה מטרה? איזה גביע זהב יחכה לי בסוף המרוץ, אם בכלל? למה פשוט אי אפשר ודי?  האם באמת יש איזו סיבה או תכלית או מהות למה שאני עושה עכשיו?

אני הולך לישון, ואין לי תשובה.
אוליי לכם יש?

ogi

אני אומנם חדש פה ואין לי איזה תובנה מיוחדת לגבי הנושא.
בכל אופן מבחינתי,
החיים האלה של תביעה בתאוות היומיומיות, מוציאות אותנו מפרופרציה.
אני אסביר, כשאדם נכנס לכל מיני אתרים או שהוא מדמיין כל מיני דמיונות ופוגם, הוא בעצם מכניס את עצמו לעולם דמיוני שלא קיים. זאת אומרת, אתה לוקח עולם קדוש ומיוחד, התרגשות מיוחדת שאמורה להיות עם אשתך,  התנהגות מיוחדת ואתה מטמא אותה בכל מיני מחשבות. פתאום, במקום להתרגש לחוות את הקשר עם אשה, אתה מכניס ציפיות ודרישות מעולם דימיוני ומעמיד את עצמך כמו שראית באותם סרטונים.
ומכאן ליצר אין גבול, ושאני מתכווין אין גבול, כל העולם המוסרי שלך הולך ונשחת, אתה מסתכל לאט לאט על העולם אחרת, אתה רוצה כל הזמן עוד ועוד, זה בא לאט ובערמומיות אבל בא. העולם התורני שלך נהרס, הרגשות שלך מתקהים. בהתחלה, זה נראה כהתמודדות פשוטה רק בינך לבין הקדוש ברוך הוא אבל לאחר מכן זה מוביל לבזבוז זמן והזנחת דברים חשובים וכו'.
בסוף, זה גם עלול להוביל למבוכות עם הסביבה (פתאום שכחת למחוק הסטוריה במחשב או משהו..) או חס וחלילה לפלילי.
נכון, הלכתי פה לקצונות שאני לא יודע ומקווה שאף אחד לא הגיע אליה.
פה נכנס הקב"ה, שנתן לנו גבולות, שאמר מה טוב לנו בתור יוצרינו. אם לכל מי שנמצא פה לא היה את הייסורי מצפון וההבנה שאנחנו בדרך לא נכונה, הוא היה יכול להגיע למצבים גרועים. תבדוק את המצב בחלק מהעולם החילוני, ההתיחסות לגוף האישה, את מספר מקרי האונס, את מה שעובר לילדים בראש וכו'..
בקיצור המטרה היא שיהיו לך חיים נורמלים, מאושרים ובעלי פרופורציה נכונה. שתהיה בן אדם טוב יותר לעצמך ולסביבה, שנשמתך תהיה נקייה

מקווה שהסברתי נכון ובפרופרציות הנכונות.
בהצלחה

הרשה לי להגיב לך.

אני חי בחו"ל ובהלכתי לקבוצת תמיכה באזור בו אני גר. לא תאמין אבל כל המשתתפים היו גויים לכל דבר, אבל הם רצו בדיוק מה שאני רציתי: להפסיק את ההתמכרות למין. אין לזה שום קשר לדת או לדרך בה גדלת.

איך שאני רואה את זה, עיקר הבעיה איננה העבירה (וסליחה ממי שחושב אחרת). ההתמקדות בעבירה היא אחד המכשולים הכי גדולים בדרך להחלמה. הבעיה העיקרית היא עצם ההתמכרות. הרי ישנם אנשים שמכורים לאכילה והם מנסים בכל דרך להפסיק את זה ולא מצליחים. מה רע לאכול? שום דבר. מה שרע זה להיות מכור לכך. כשאתה מכור, שום דבר לא מספק אותך. אדם מכור יוצא למסעדה, אבל בחזור מחפש מה לאכול.

הנה, אני נשוי באושר עם אישה טובה ויפה והכל, אבל עדיין מחפש איך למלא את התאווה שלי. מה רע במין? שום דבר. כל זמן שהוא נעשה בצורה הנכונה. אבל ההתמכרות לא נותנת לנו לחיות נכון, וזה לא קשור לדת. כשאני נמצא עם אשתי אבל מפנטז על בחורות אחרות - זה בעיה שלא קשורה להיותי דתי. זה בעיה שקשורה בזה שאני מכור.

ואת המעגל הזה של ההתמכרות אני חייב לשבור.

דווקא לכן, הדרך להחלמה לא עוברת דרך התחזקות דתית, אלא דרך התחזקות רוחנית. אני מקווה שאתה יודע מה ההבדל, אבל אם תרצה הסבר - אשמח להרחיב.

מקווה שעזרתי.

אהבתי את השאלה ואת התשובות עוד יותר
חבר אמר לי פעם שהוא רוצה לוותר על המצפון  של לפגום לא לעשות מזה עניין כן /לא לא משנה
לחיות עם זה ככה וזה יהיה הסוד שלו.
אבל זה לא ככה כל אחד יש את הגבול שהוא פורץ וחוזר פורץ וחוזר
בינתיים אתה עומד פה בו ברגע שתפרוץ את זה לגמרי תגיע לגבול חצוני יותר ששם אף אחד לא רוצה ליהות
ומי שנמצא שמה אין לו חיים לא גשמיים ולא רוחניים 

שלום וברכה,
לפי הידוע לי אין באמת מקורות מדאורייתא לשמירת הברית, מלבד מקרה אונן (אח של ער)שמוציא זרע לבטלה- אך המקרא שם עומד על כך שהאיסור היה לא המעשה אלא המטרה. לא להכניס את אישתו של אחיו המת להריון (ייבום).
באמת יש כאן שאלה רצינית על למה חכמים, כבר בתקופת המשנה, תפשו זאת כאיסור חמור כ"כ. לפי דעתי, מדובר פה בכניסה לעולם רוחני שהוא מעבר לפשט. התורה מכווינה את האדם למקום של התבדלות מהמין לצורך ה"אני", והופכת אותה לדבר בעל משמעות- ובסקירה מדוקדקת יותר נוכל לעמוד על כך שהקב"ה מגביל אותנו דווקא מהדברים שאליהם הוא נתן לנו יצר חזק- אוכל (כשרות), מין ובזמנו לפני ביטלו ע"י חכמים ראשונים- ע"ז. הסיבה שהקב"ה נתן לנו יצר דווקא לדברים שהוא רצה להגביל אותנו בהם זה בכדי שנזכור שהעולם הזה הוא לא עולם האמת, אלא שלב מקדים. אתה מעלה את "נפלאות התבונה"- אז לי העולם הזה דומה ל"מטריקס". מקום שהוא אמיתי, אבל בד בבד מזוייף.

אז אתה שואל למה אחי? כדי להיות מחובר לעולם.
יש לי מספר פילוסופים (כמו ניטשה וז'אן ז'אק רוסו) שמדברים על ה"אני", אבל אני לא יודע מה מקומך בעולם הזה. אם אתה מעוניין להמשיך דיון בנושא אתה יכול לשלוח לי אימייל או להמשיך אותו כאן. המון בהצלחה, כולנו מאחוריך. 

שלום רב

ברצוני להתייחס לשאלה שהעלה החבר- , למה צריך את התאווה ולמה זה לא עוזב אותנו!?

באנו לעולם הזה כדי להתמודד ! נקודה ! אין תשובות פלא אנחנו פה לא לשבת על זרי הדפנה !
זה האמת למרות שהיא כואבת !

לגבי הסרט "נפלאות התבונה" גם אני עלה בדעתי הסיטואציה הזאת וזה פשוט נכון ומסר לכל החיים וכלי חזק מאוד בהתמודדות שלנו היום יומית עם התאווה !

בהתחלה אתה לא רואה שום אופציה אחרת חוץ מלהשתמש ולהתאוות ולאונן ולעשות את הדברים שאנו המכורים עושים כמו שהוא בסרט לא העלה על דעתו שהאנשים סביבו היו רק דימיון !

אבל לאחר שאני מתחיל להיות מודע לזה שאני " מכור לתאוה" ושאני חסר אונים מוחלט מול כל דבר שמריח תאווה אם זה מבטים ברחוב ואם זה צפייה באתרים לא ראויים וכו לאט לאט אני לומד להתמודד
עד שבעז"ה נגיע למצב כמו אותו שחקן שהיה מבוגר מאוד ויצא לגמרי מהדימיון הזה אבל שימו לב לעולם הוא השתחרר מזה זה תמיד נשאר אצלו תמיד ! זה היה לצידו אז מה השתנה????

ההבדל והשוני הוא: שהוא היה יכול לשלוט במצב הזה תמיד זה חיכה לו בפינה ותמיד זה יחכה לי בפינה עד יום מותי אבל לאחר שאני יהיה מודע לעצמי ואעשה את הצעדים וישמור על נקיות לאורך זמן , פשוט יכול להגיע מצב שבו אני יוכל לשלוט בתמרון של עצמי ולשאול את עצמי ולענות לעצמי ולא להיות במצב כמו שהייתי בעבר שבכלל לא היה לי שום אפשרות של שליטה או טוען ונטען כלום הייתי כבול לתאווה !