אהלן הושיע יקר
שלום לך

מכיר טוב את הקטע עם הסרטים ,
גם אני מכור חזק לכל הריגושים האלה , סרטים , ספרים וכו'
אם אפשר להוסיף שכשאני מסיים סרט , לא נשאר לי בידיים כלום , משאיר אותי ריק ,
עם בזבוז זמן ללא שום תועלת ,
לא בגלל זה אני מנסה להימנע מזה ,  אלא מהפחד שהמראות הקצת לא צנועים שמופיעים שם , עלולים להחזיר אותי למעגל השימוש בתאווה ,
ומוזר לי שיש חברים שמתירים לעצמם לצפות בסרטים , איך שומרים תעיניים בחוץ , ושוטפים תעיניים מול המסך? פרדוכס , לא?

יש המון פרדוכסים....
ממש מוזר. גם כשהייתי נופל, היו תקופות בהם שמרתי הרמטית על מבט שני ברחוב. אבל מול המסך, הרצועה הותרה.
אני מאוד אוהב סרטים. קשה לי בלי. אבל אין לי הרבה ברירות.
הערב יש לי נסיון בנושא. מקווה לא להיכשל.
בהצלחה חברים

כן כן אחי
הזכרת לי שאני מלא פרדוכסים , מתוסבך מאוד  ,
ועם כל זה ה' נתן לי כמה מעלות ,
ועל זה אני אסיר תודה לבורא

לא קל, שלשום חוותי ריבים ותככים במשפחתי הכאב שהתלווה לו אחר כך מוטט אותי כמעט.

בחסד ה' באופן לא ברור מאילו אני עדיין נקי 15 יום  , בזכות החברים בזכות הצעדים ובראש הפירמידה אלוקים.
למרות שהיה קשה לי לראות אותו , הערפל היסח את עיני , אך בכל זאת מכול החושך שהיה שם , הייתה נקודת אור .

הייתי קרוב לבריחה היה קשה להתמודד עם המציאות, עם הפחדים הטינות , הקנאה והחרדות. אחרי שהתקשרתי לחברים ושיתפתי ,
הגעתי להבנה שרק כוח גדול ממני יכול ,
להתיר אותי מכבליי והכוח הזה הוא אלוקים.
לכן אבקש עוד יום אחד של מפוכחות ושפיות , עוד יום אחד שאקבל את הלא ניתן לשינוי
ועוד יום אחד שאמצא בך את אשר אני מחפש בתאווה, תודה אבא .

איזה יופי.
תצליח.
שיהיה שבוע של שלווה וס"ד.

ואוו! 15 יום..... מדהים!

איך עברה השבת, 'רץ'?
מקווה שרק טוב...:-)

שיהיה הרבה בהחלמה, אביתר.

שבוע טוב רץ אל האור

בהצלחה בדרך , שלווה ורוגע בעז"ה

בהחלמה

"הגענו לאמונה כי כוח גדול מאיתנו יוכל להביא אותנו לשפיות"
המשפט הזה מעולם לא היה כל כך מהותי עבורי כמו מהיום והלאה , היום הגעתי לאמונה ש אלי אהובי , מחמד לבי , כן הוא זה שיוכל להעניק לי את המפתחות ליציאה לחופשי, האמונה הזאת מעניקה כל כך הרבה תקווה ומשמעות לחיי.
התכנית לי לא נותנת רק מפוכחות מינית אלא גם את החיים בחזרה , היא מעניקה לי את מה שמועלם לא היה לי. משמעות.
אני אסיר תודה  לא-ל שבחסדו מחליט להשאיר אותי נקי כבר 16 יום .
שלא תבינו לא נכון העולם הוא לא גן של שושנים , וגם אם כן , גם בשושנים יש חוחים.
קשה לי המשפחה שלי לא תומכת בי , לא מעריכה או מכבדת אותי בכל צורה שהיא. הטינות כלפים מופצצות אותי .
והתאווה נראית לי כרגע  הפתרון האידאלי והטוב ביותר עבורי  , אבל אני יודע שזה ידרדר את המצב עוד יותר .

עכשיו לא רק שאני חסר אונים מול התאווה .. אלא גם  מול החיים.

וכמו שהתחלתי כך גם אסיים הגעתי לאמונה כי רק כוח גדול ממני יביא אותי לשפיות אז אנא אבא , רק להיום .

נפלתי, גם שאני רוצה ותמיד גם שאני לא רוצה .

התאווה פולשת לגופי ללא התרעה מוקדמת והרסת כל חלקה יפה וטובה שהיה בי אי פעם , להגיד שנמאס לי זה נדוש? כי אם כן אני יגיד שאני לא יכול .
לא יכול לשלוט על חיי, מה שמוביל אותי למחוזות התאווה .

בימים אלו הקושי גובר ומנגד התקווה דועכת , התקווה לעתיד טוב יותר, עתיד בו אני לא מערב את התאווה בחיי, לאט לאט נעלמת .

ואז בא לו האמייל היומי, בו סוד הכניעה אומר שבשביל צמיחה אמיתית צריך להירקב .

אני לא יודע עד כמה  כל חבר נרקב פה וזה לא משנה לי.  אני לתחתית יותר עמוקה לא רוצה להגיע
הגעתי למסכנה שיכול אני לא, אפילו לא רק להיום .

אך אני מגיע לאמונה  שרק כוח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשפיות. ואני מקווה כבר למצוא אותו... בכדי שיושיע אותי. תודה.

בחסד אני עדיין נקי , אוחז ביומיים.

בתקופה הזאת שהקרקע שאני עומד עליה עוד שנייה קורסת כל שעה ושעה שאני נשאר נקי , זה נס .

מקווה ונושא תפילה לאלוקים שייתן לי את החיים בחזרה ,  שייתן לי את הנכונות האומץ והתבונה לעשות את הפעולות הנכונות שהכרחיים להחלמתי, אמן.

תודה על הכנות והשיתוף 'רץ'.

ב"ה. חסד ה' לא מובן מאליו בכלל!

שיהיה הרבה בהצלחה כל שעה ושעה, ותמשיך לשתף אותנו בין שהקרקע שאתה עומד עליה הולכת הולכת לקרוס ובין אם לא...

בהחלמה, אביתר.

תודה אביתר , אוהב.

בחסד אני מתחיל את יומי הרביעי לנקיון.
בתפילה לה' שיעזור לי גם היום למצוא אותו , וייתן לי את הנכונות והאומץ לעשות את הפעולות. , רק להיום.

בהצלחה אח. אחיך.

בחסד אני אוחז בחמישה ימים ורציתי לשתף במאורע שקרא לי היום.

אז אני ישתף במשהו קטן , היום היה לי מתכונת חשובה. למתוכנת למדתי מצאת החמה ועד צאת הנשמה . אך לפני רגע האמת פחדתי ,חששתי שאולי לא אפול על השאלות הנכונות או חלילה לא הצליח להביא לידי ביטוי את אשר למדתי, והתחלתי להילחץ.

ישר ידעתי שאני חייב להתקשר למישהו כל אחד כי אחרת המעמסה הזאת על גבי תנתק מהמציאות  . לפני מתכונת התקשרתי לאחד החברים היותר קרובים אליי בהחלמה , ושיתפתי אותו, בנושא ושאל אותי שאלה אחת, האם אני חסר אונים?. השבתי לו בגמגום ואמרתי , קצת .

הוא השיב ואמר לי שכל עוד שלא אודה שאני חסר אונים מול הלחצים מול הפחדים , זה ימשיך להעיק אליי ולא אוכל באמת למסור את זה לכוח עליון, כי כל עוד אני לא חסר אונים למה לי ?. לאט לאט הגעתי להבנה באמת שאני חסר אונים, מול הלחצים והפחדים כי את השתדלות המרבית עשיתי. ומסרתי את הכל לכוח העליון שינהל עבורי את הדברים כי אני מול זה מאבד את העשתונות ונלחץ .

כשמסרתי , כשהרפיתי הרגשתי כל כך שלו . ובחסד הצלחתי לעלות על הכתב את כל אשר ידעתי . התוצאות אמנם עדין לא בידי אך אני יודע שרצונו יעשה ולא רצוני , תודה .

ריגשת אותי. מאוד.

הספונסר שלי לימד אותי שא"א להגיע לצעד השלישי, הכניעה, ללא הצעדים הקודמים. אחד מהם הוא החוסר אונים. בלעדיו, זאת לא כניעה.

הועלת לי הרבה. אין לך מושג עד כמה.

מודה לך, מעריך ואוהב, אביתר.