חבר יקר ואהוב!
הייתי במצב די דומה לפני כשבועיים והוא הוביל אותי, לאחר כמעט 10 ימים נוראיים, לנפילה.
אתה חייב לנשוך את השפתיים ולמרות כל הקשיים ולמרות שאתה לא עם חוויה רוחנית ולא מרגיש את התוכנית ובכל הבאסה והכל, פשוט להמשיך את הפעולות ולצאת מעצמך. זה יעבור. אולי זה יקח עוד כמה ימים, אבל זה יעבור. אם תגרר לשם, אתה תחמיר את המצב ותרחיק את השיחרור עד שהשיחרור יהיה כ"כ רחוק שתיפול לפני.
אני מרגיש שמאוד עוזר לי לקרוא בספרות ולכתוב, תנסה גם אתה. אותי זה מאוד משחרר, אולי גם אותך זה ישחרר. זה לא חידוש גדול, אני מאמין שכל מי שבתוכנית עושה את זה כל יום, ובכל זאת, אני מזכיר את זה בעיקר לעצמי, כי כשאני לא עושה את זה אני במקום שונה לגמרי.
עזוב את המחשב, לך לעשות פעולות הפוכות. תנקה כמה שעות לפסח. תדבר עם חברים בלי סוף.

בהצלחה לכולנו!
לילה טוב, נקי ומלא החלמה!

תודה אח יקר על התמיכה,
אני באמת מרגיש שחרור בכתיבה ולכן אני ממשיך עם זה ולשמחתי זה
אחת מהפעולות ששומרות אותי במספרים חיוביים (שבועיים חצי בערך).
אני כותב לאחרת שהגעתי לשיא נוסף בחוסר האונים:
התעוררתי אתמול בשעות הצהריים לאחר שנרדמתי לאחר תפילת שחרית מוקדמת,
יום שהתחיל בפתיחה מבטיחה לכאורה (במיוחד בתקופת הריק הנוכחית) ונגמר בטרם עת.
אמנם זכיתי להיפגש עם הספונסר שלי, אבל וויתרתי על העבודה במשמרת,
מה שהוביל אותי לצלילה נוספת בסרטים שנגמרה בערך ב-4 לפנות בוקר בצלילה נוספת,
הפעם לאבדן הכרה, מה שמכונה "שינה". לאורך כל זמן השינה (13-14 שעות) התעוררתי מדי פעם
אך לא הצלחתי להקים את עצמי מהמיטה, זו התמונה שנראתה בשעות אלו:
"בחור שרוע על המיטה, על גבי השמיכה,  הישן בבגדיו כאשר המחשב צופה בו.
מעל לראשותיו ישנם כלי השינה שמשמשים לחלופין ככרית  ולמרגלותיו ישנה שמיכה נוספת
שלעתים אף מתפקדת כייעודה באזור מתניו."
עכשיו כל זה קורה כאשר בקושי התחלתי לנקות את חדרי בפנימייה (שלא לדבר על עזרה בבית הוריי, אפרופו נקיונות לפסח)
אני בפיגור בלימוד של הרמב"ם היומי, מפספס לסירוגין תפילת שחרית או מנחה,
לא לומד את הלכות פסח ולא מתכונן להגדה כאשר אני זה שמוביל את הסדר.
בהקיצות הרגעיות מהשינה, אני שומע קול פנימי ברקע שאומר לי: תחוש את חוסר האונים, תספוג כל שנייה של זה
למקרה שתשכח מזה בעתיד, הזכרתי לעצמי את אותו המכור שמתואר בתחילת הספר הלבן ששמח כאשר
הגיע לפי פחת חדש בתקווה שזה מה שיוציא אותו. זה לא הוציא אותו ולכן גם התחושה הזו לא תוציא אותי
אלא אם כן אמשיך עם הפעולות של התכנית.
לפחות דבר חיובי יצא מזה בינתיים, טעם השתן של הסרטים עוד נותר בפי ומונע מנני לעת עתה לחזור אליהם.
"אלוקים תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכלתי לשנות,
את האומץ לשנות מה שכן, ואת התבונה להבחין ביניהם".
פסח מחלים כשר ושמח...

תודה לך בקש עבדך.
נהנתי. זה היה לי לתועלת.
לא סיפרת תאוריות. רק מה חשבת ןעשית ברגע של קושי. תודה.
אגב, אם תשלח לי מייל שלך, אשלח לך שיר יפה על מילות הכינוי שלך...
פסח כשר ושמח
הושיעה

בס"ד
בקש עבדך יקר!
עלה והצלח!
בימים הראשונים שלאחר הנפילה חייבים לחרוק שיניים ולהזהר מכל פיתויי
אחר כך כבר הרבה יותר קשה... סתם זה עדיין קשה אבל כשעובדים מתוך מפוכחות זה אחרת...
בהחלמה רבה !

וואו! קראתי הכל בלי לדלג... (מעודד את עצמי ולא מחכה לאף אחד... חחח)
שיתוף קטן:
פעם כתבתי לאשתי שאני לא יכול להתקדם קדימה כי אני לא מקבל תמיכה מאחור, לא מקבל עידוד.
היום אני מבין ומרגיש (אחרי שקיבלתי הרבה עידוד בקורס מיוחד למציאת עבודה...) שאני כבר לא צריך להסתכל אחורה.
אם אני זה מקדח והעידוד זה מקדחה
אז כאשר אני מסתובב אחורה להסתכל על המקדחה...
אין שום סיכוי שאצליח להתקדם לאן שהוא...
חחח!
ניסית לקדוח פעם עם מקדחה שהמקדח מסובב אחורה לכיוון המקדחה?
חחחחח!
קדימה!!! אחי! קדימה!!!!
החפירה בעבר לא קידמה אותי בכלום, רק נתנה לי הרגשה שאני יותר חכם ומבין וכאלו...
קח על עצמך דברים ותקפוץ למים, אין לך שום מושג למה אתה באמת מסוגל!!!

רוצה הוכחה?
כמה פעמים אתה מסוגל לקפוץ על רגל אחת במשך 30 שניות?
תכתוב על דף בגדול: "מה שאני חושב שאני מסוגל:" ותכתוב שם את המספר.
עכשיו תכוון סטופר ל-30 שניות ותקפוץ עד שהוא יצלצל.
עכשיו תכתוב "מה שאני מסוגל באמת:" ותראה מה שיהיה.

אל תחייך... תנסה את זה! זה חזק מאד!
יניב.