שלום לחברי היקרים,

כל כך הרבה פעמים נתקלתי בבעיה הבאה,
אני מציב גבולות, קוים אדומים, אותם לא אעבור לעולם! לא אתן לתאווה להיכנס.
הבעיה היא, שכשאני באזור הגבול, הניחוח המתוק עולה באפי, ממלא את נחירי, אופף את כל ישותי. תוך דקה אני שבוי.
הגדרות מתעופפים, הקוים האדומים מתעגלים, מתעגלים כמו קשת לשלוח אותי כחץ למטה למטה...
אז מתי נוכל לקבל את האיתות של הנורה האדומה שנדלקה ובלי לאחר את נקודת האל חזור?

חשבתי על רעיון. נקרא לו הקו הוורוד. זהו קו שמוצב לפני הקו האדום.
לכל אובססיה יש את ההכנה אליה, יש את הרגע לפני, שמזמין את הרגע הבא. אנסה לתת כמה דוגמאות.

1. אני אובססיבי לפורום כאן. (אם תשאלו מה רע, נושא לפוסט אחר) וזה הורג אותי כשאני נכנס לכאן ואין אף חידוש, אף פוסט, שום תגובה.
המציאות האכזרית הכתיבה לי את היובש הזה. זה לא בריא. כאן מגיע הקו הוורוד. אני משתדל להשאיר תמיד פוסט אחד או שניים שלא קראתי, והם כמו תענית הראבד, מין גדר ביטחון שאני עוצר בה את האובססיה. עצם זה שיש להיכן להמשיך מספק את הפת בסלו, מרגיע טיפה, מזכיר לי שאני עוצר את עצמי, לא שהטבע אכזר אלי.
וגם, אם אעבור על הקו הורוד הזה, (בהשראת עט ורודה שהיתה לי הבוקר) זה ידליק לי פעמון אזעקה. עוד לפני הקו האדום שהוא הגבול המסוכן יותר.

2. בנושא חדשות. אם תמיד אשאיר לעצמי אתר אחד שלא בדקתי, או כל משהו אחר שמותר לי לבדוק אבל אני גודר את עצמי בזה, זאת תהיה לי ההוכחה שאני בשפיות. אם אינני מסתפק ב6 אתרי חדשות ואני חייב! חייב! לבדוק גם את האתר השביעי, זה הקו הורוד. נורה אדומה תידלק! זהירות אובססיה.

3. ולבסוף בנושאי תאווה. אינני יודע רק על עצמי, כל אחד יבנה עבור עצמו את הרקו הורוד שלו. אבל לעצמי, גדרתי סרטים. אפילו סרטים קלילים. זה בשבילי הקו הורוד. כי למרות שברור לי שלא יקרה כלום מלראות סרט עם אשתי, אבל לא ברור לי בכלל מה יהיה הצעד הבא אחר כך... האמת זה מעצבן לצום מסרטים. אני אוהב סרטים. אני מכור לסרטים. אבל אין מה לעשות, זה הקו הורוד ששמר עלי במשך מעל 180 יום לא ליפול.

לסיכום,
כל אחד יתאים לעצמו את נקודת המבחן האישית שלו. יקדש עצמו במותר לו, רגע לפני שהאובססיה תוקפת, ואנו חסרי שליטה, צעד אחד קודם לקו האדום ששם האויר רעיל.
עצם המציאות, שאני הוא זה שבחרתי לעצור מטר לפני הרמזור, תשמור עלי לא לעבור ברמזור אדום.

הבהרה!
אנחנו מכורים. לא יועילו כל העצות בעולם אם לא נחיה 24/7 צמוד לכוח העליון. אנו באמת חסרי אונים רק למשמע האות ת' של המילה תאווה. אנו חסרי סיכוי מול המחלה הערמומית הזו שמשטה בנו פעם אחר פעם. לפעמים אנו נדחפים אל מקומות שלא רצינו להיות בהם בעל כרחנו. (איזה פרסומת שקפצה גרמה לי למעידה בשבוע שעבר). בקיצור זה לא ביטוח. וזה בוודאי לא תחליף לתוכנית המסודרת שלנו.
יחד עם זאת, אמר כבר החבר, אם הסופרמרקט השכונתי מערים קשיים, כדאי לשלוח לשם את האשה...

אל תשכחו את הקו הורוד !

תודה הושיעה, הזכרת לי את הקמפיין התקשורתי סביב 'ישראל מתייבשת', ולמי שלא יודע - לפני כמה חורפים כשהגיע אמצע שבט והכנרת המשיכה להתייבש, הורידו את הקו האדום והגביהו את השחור וכדומה.

הדרך שעבדה לי מעט שונה, למדתי שעם אובססיה לא מנהלים משא ומתן, אין תן וקח, היא תמיד לוקחת, בהליכה. אני תמיד משתדל להשאיר הודעה (או יותר - תלוי כמה אני רוצה לקרוא...) שלא קראתי ואסמן אותה כנקראה מבלי שקראתיה, למה? כי אני לא חייב לקרוא הכל...

היינו הך מול חדשות, ספורט (אני יודע בכל משחק מי הבקיע מי קלע וכמה) או בכל דבר שגורם לי לרצות ממנו עוד. תענית הראב"ד בשבילי היא לא להשאיר בצד את 'חצי קוביית השוקולד' לפעם הבאה, היא לזרוק את הקוביה לפח...

לסיכום, ברגע שאני באובססיה כל קו ורוד או אדום הופך לבלתי נראה. אני נהיה עוור צבעים שמצדיק כל פעולה.

בהחלמה. 

תודה אסירות. למדתי משהו חשוב.
לא הבנתי בדיוק האם התכוונת לזרוק לפח את חצי הקוביה במקום להשאיר אותה בצד, אבל חצי לאכול. או לזרוק את כל הקוביה בכלל.

אצלי הקו הורוד היה לא לראות ראייה שניה, ובאינטרנט לא להכנס לאתר עם חשש נשים לא צנועות בלי לבטל אפשרות ראיית תמונות או פלאשים.
מאז שאני בפורום ואני רואה עד כמה חשוב ולקחתי את הנושא יותר ברצינות וכמה זה עניין של חיים , אני מתאמץ יותר גם באינטרנט וגם ברחוב. וזה אודות לפורום ולחברים ולשיתופים.

תודה.



אני כן "חייב" לקרא הכל.

אז אולי אצא שוב לחופשה קצרה?

מתנת-
אני גם חייב לראות "הכל" ברחוב,
אז אולי אצא לחופשה קצרה מיציאה לרחוב?!

הושיעה,
תודה על הפוסט היפה והמחכים הזה,
קיבלתי ממנו המון.
בעצם קוראים לזה כאן "המעגל הראשון" שבו עדיין יש מעט שפיות, ויותר קל לצאת ממנו.
אסירות- הרעיון שלך מדהים, אבל קשה לביצוע. פעולות הפוכות?, נשאל את הספונסר!

תודה חברים יקרים.
יעקב