אחרי שנים של ירידה ברכבת ההרים מטורפת בלי מעצורים למטה, אני מתחיל לטפס. אחרי שצברתי מעט זמן ועוד פחות אומץ לשתף אני מתחיל את הטיפוס למטה. הירידה היתה פשוטה וקלה למטה, ופתאום גיליתי את עצמי בתחתית, לא יודע לאן ללכת. עכשיו אני מתחיל לטפס.
הלילה התאווה ניסתה להתגבר עלי ואני במקום להכנע לה (למישהו אני אכנע לא?) נכנעתי לאלוקים והחלטתי לשבת ולקרוא פה בפורום. עכשיו כבר הגיע הזמן לדעתי לישון.
אלוקים, נתת לי במתנה לגמרי 13 ימי נקיות. תן לי לילה נקי ויום נקי מחר.

אוהבים אותך.
בעצם אתה צודק, הרי במילא בסוף אכנע לאחד הצדדים.
אנחנו נולדנו להיכנע. זה בילט אין...
תראה איך לכל אחד יש את האליל שאליו הוא נכנע,
לאחד שחקן כדורסל, לאחד שחקן קולנוע, לאחד מתאבק, לאחד פוליטיקאי, לאחד גורו או מאסטר, לאחד רב...
העיקרון הוא שהנפש שלנו בנויה ומוכנה להיות עבד ל...
מי יתן ונזכה להיות עבדים ל... ה'.
בהצלחה חבר
אוהב
הושיעה

איבדתי את זה... אין לי את ההתלהבות של ההתחלה. עכשיו מתחיל הקושי האמיתי. אני מתמודד עם התאווה במלוא כיעורה בימים האחרונים. היום הייתי נופל אם לא הייתי מחליט לעזוב הכל ולקרוא בספר הלבן. איך יוצאים מזה? איך גומרים את היום הזה נקי?
אני יודע שהתאווה מתגברת בימים האחרונים כי יש קצת מתח עם אישתי. מה אני עושה עם זה? אני מרגיש כאילו צריך להמשיך ולעבוד גם על הצעדים האחרים. כאילו שלושת הצעדים הראשונים רק יעזרו לי להשאיר את הראש מעל המים, לא יביאו אותי לחיים של כנות, נקיות ושלווה. מצד שני אני רק שבועיים בתוכנית ועדיין לא העזתי להתקשר אז אולי הקושי הוא בגלל שלא באמת התחלתי לצעוד? מה אני עושה עם זה?  :'(

מבין אותך
התחושות מוכרות
מה שעוזר לי בכל אותם מצבים שציינת
זה להתקשר לחברים ולשתף
בהצלחה
המשך יום נקי

חבר יקר,

יש היום קבוצה חיה בתל אביב - אתה מוזמן. בא ותקבל החלמה.

אוהבים אותך.

היום הרגשתי את הדגדוג הזה של התאווה מנסה להשתלט עלי. עשיתי הכל כדי לא ליפול, אבל זה היה חזק ממני. כבר הסברתי לעצמי בראש שזה לא כ"כ נורא ליפול, הרבה פה נופלים וקמים והרגשתי עצבות מההחלטה ליפול. ואז החלטתי שלפני שאני נופל אני קורא חלקים מהספר הלבן. קראתי וזה לא עזר. רגע לפני שאני נופל שוטטתי באתר של שמור עיניך. חיפשתי משהו להאחז בו, הרגשתי כמו טובע שמוכן להחזיק אפילו זרד. העיקר להרגיש שיש סיכוי. ואז הגעתי לhttp://gye.org.il/index.php?option=com_content&view=article&id=85&Itemid=117 ומה שדוב כותב שם בסוף פשוט עורר אותי להסתכל. להרים לרגע את הראש מהבוץ היומיומי ולהזכר מה יש מהעבר השני של נהר הבוץ הזה. מה מחכה לי בהחלמה. חיים של שפיות שבאה מנקיות פשוטה. את הביטוי הזה אני הולך לחרוט על מסך המחשב או משהו בסגנון.
אלוקים, אני אסיר תודה על שעזרת לי לעבור גם את היום הזה. אני יודע שבלעדיך לעולם לא הייתי מגיע לשבועיים של נקיות. אני מתחנן שתתן לי עוד לילה של נקיות ותעזור לי רק להיום להיות נקי כדי שרצונך ייעשה. וכל יום שעובר אני מבין עד כמה לא הכרתי אותך, תן לי להכיר אותך עוד קצת, כדי להכנע מולך יותר. ותן לי להגיע לשפיות שבאה מנקיות פשוטה.
היום אני מרגיש שאני בהחלט יכול לכתוב את השם שלי לא כשאיפה אלא כפסיק ראשון של מימוש,
חוזר אליך...
חוזר.

היום עשיתי את הטלפון הראשון לחבר. היה קשה, מצריך אומץ... אבל עברתי את זה. הודות לאלוקים אני נקי כבר 15 יום! הנס שלי הוא לא יאמן.
אלוקים, תן לי להמשיך להשאר נקי, רק להיום.

תודה לך אלוקים על 17 ימי נקיות. והיום אני מתחיל להרגיש גם שפיות! ואני מבין גם את ההבדל. יש לי כ"כ הרבה פגמי אופי לתקן.
אלוקים, עזור לי לתקן את הדרוש תיקון ולהשלים עם מה שיש. ולהיכנע.

20 ימי נקיות בעזרת אלוקים. אני מקווה להשאר נקי רק להיום.

22 יום של נקיות הסתיימו בקול נפץ גדול. נפלתי.

אוהב אותך.
שאלוקים יתן לך כוח לא להפוך נפילה למפולת.
מוכר וכואב.

אאוצ'. אחרי 20 ימים! זה מתסכל כל כך.
אוהב

אנחנו איתך יד ביד
העיקר להאמין שיש אור בקצה המנהרה,
אנחנו רק בהתחלה

תודה אלוקים על יום ראשון של נקיות, שפיות ואיסוף שברים. עזור לגמור את היום הזה בנקיות.

חוזר יקר
אחד הדברים שקורים פה בפורום זה שחברים
חדשים מצתרפים עם אנרגיות חדשות ותוססות
ועם הרבה רצון
רובם מקבלים את הסטירה מוקדם או מאוחר יותר
חלקם נעלמים
חלקם מגמגמים קצת פה קצת לא
וחלקם נשארים  עם אותם אנרגיות (מרימים את הראש ומתחילים הכל מהתחלה )
אתה שייך לסוג השלישי
חזק ואמץ