אסירות תודה על נקיון,
אסירות תודה על נקיון של 129 יום "רק להיום"
אסירות תודה על רוגע ושלווה, לא מובן בכלל,
אסירות תודה שיש תוכנית,
אסירות תודה שיש חברים איתי בדרך,
אסירות תודה שמצאתי אלוקים אוהב שדואג לי ומנהל בשביל את חיי,
אסירות תודה על מלא מתנות שקיבלתי בדרך,
ועוד מלא אסירות תודה שאני אף לא פעם לא יגמור לכתוב,

רציתי להוסיף משהו אישי,
ביום אחרון דיברתי עם כמה חברים שהיו להם מעידות ונפילות, אני רוצה לשחרר, שהמחלה הזאת הורגת כל חלקה טובה בגוף, גם בנפש וגם את כל הרגשות של הבן אדם,
ומי שנמצא עוד במחלה זה סבל בל יתואר, אני צריך לזכור את זה לעצמי למקום שאני לא רוצה לחזור, "לסבל ולסבל ושוב פעם לסבל"
ואין מילים להגיד תודה לאלוקים שזכיתי למקום הנפלא הזה של חיים מחוברים לאלוקים,
וזה מתנה שאלוקים נותן לי כל יום בנפרד

ר

אוהבים אותך אבי!
תודה רבה על התזכורת
שיהיה לנו יום נקי ומפוכח

אסירות תודה על נקיות, ומפוכחות,

אסיר תודה על נקיון של 132 יום- בכלל לא מובן מאליו,
אני חושב עכשיו לאחור, לא נראה שעבר 132 יום, כשאתה מתמקד ב"רק להיום" אתה לא מרגיש שאתה סוחב איתך את כל השנה הבא, בקושי את היום הזה אתה שומר, כי אתה מנסה לשמור כל רגע ולא את הדקה הבאה,

אני רוצה לכתוב המון אסיורת תודה, אבל אני לא יגמור,
אני יסכם אולי במשפט אחד,
אסירות תודה שיש אלוקים שהוא מוליך אותי ואני רק צריך להרפות

שיהיה לכם שבת שלום,
והרבה טוב

אסירות תודה על תשעה שבועות נקיים

אני רוצה להגיד תודה לאלוקים על התזכורת שאני מכור,
בשבת בבוקר היתי כמעט אחרי נפילה,
אני לא צריך אינטרנט, אני לא צריך מבטים וכו' כדי ליפול,
הראש מאבד שפוית ואני מתחיל לפנטז
אסיר תודה שנשארתי נקי

המקום הזה זה היומן שלי,
וזה כולל תאריכים וזה נותן לי הרבה תקווה כשאני רואה את הציוני דרך שלי,

אסירות תודה על ימים נקים ומפוכחים לא מובן בכלל,
אסיר תודה על רוגע ושלווה עם כל הלחצים הכלכלים שבעיקרון הייתי אמור להיות משותק נפשי,
אסיר תודה על חברים בחוץ ובחדרים שתומכים בי, זה נותן לי הרבה כוח ואני צריך לזכור שהם כולם שליחים של הקב"ה,
ועוד מלא אסירות תודה

אוהבים. מזדהה.

זה נראה כמו טעות כי לפי חשבוני אתה צריך להיות כבר באיזור של 20 שבועות ומעלה.
אוהבים

תודה על הערה הייתי נקי אז "תשע עשרה שבועות"

באסירות גדולה אני נקי 20 שבועות וחמשה ימים,
באופן איש אני עובר עכשיו קצת תהליך לסדר את המצב הכספי שלי,
ואחרי כל כך הרבה טוב שקיבלתי בתוכנית כל הבעיות הכספיות מתגמדים מולם,

אסירות תודה על תזכורת שאני מכור,
הייתי ממש לפני נפילה ביום שישי, וממש בחסד אלוקים, אלוקים שמר עלי ממש , נשארתי נקי,
אני רוצה להודות על 147 ימי נקיות וזה כולל גם מפוכחות מינית שזה ממש לא מובן מאליו,
אסירות תודה שקיבלתי את חיי בחזרה במתנה,

יש קשיים בחיים, צריכים לתקן את הכול מה שגרמתי כשהייתי במחלה, גם בזוגיות גם בכלכלי, זה לא קל זה נראה הר גבוה שאי אפשר לעבור אותם, ונראה שזה יכול לקחת יותר מ 30 שנה לתקן אותם (אני לא מגזים), לא רואים את הסוף, רואים רק ערפל, אני נמצא במצבי רוח משתנים מאוד, אני חייב להיות כל הזמן עם חברים כדי לצאת מריכוז עצמי ולהרגיש שטוב לי היום , וכשאני נמצא לבד אני נמצא במחשבות של "אין תקווה"
וברשותכם אני רוצה להזכיר לעצמי
יש פסוק "זכרתי לך חסד נעוריך........ לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" אלוקים לא מזכיר את יציאת מצרים ולא מתן תורה וכו' רק הנקודה שהלכו בעניים עצומות אחריו יותר מ 40 שנה במדבר ועם כל הסיפורים שהיו באמצע שבני ישראל התלוננו וכו' הקב"ה זוכר להם את כל המסע למדבר לזכות,
אני נמצא במצב ערפל, בדרך הטבע אני לא רואה אייך אני יוצא מהצב שאני נמצא בו, אבל אני צריך לסגור עיניים ולדעת "רק הפעולה הבאה" שאני צריך לעשות ולא לחשוב מעבר לזה,
ולמסור את כל חיי ורצוני להשגחתו של אלוקים, ובעז"ה יפתח האור הגדול שנמצא ממש לידי,
אחרי המדבר הכול יבש לא רואים שום אור, נכנסים לארץ זבת חלב ודבש, רק קצת סבלנות ולוותר על רצוניי.

אוהבים.
תודה על השיתוף והכנות

אוהבים אותך!
תודה על השיתוף.
תדע שאתה משרה סביבך אווירה שמחה מיוחדת שפשוט אי אפשר לקשר בין מה שאתה משדר כלפי חוץ לבין מה שעובר עליך.
אהבתי את התובנה מהפסוק.
שתזכה להמשיך לסגור עיניים ולזכור רק מה הצעד הבא, ואלוקים כבר יוביל אותך למקום הטוב ביותר!

אתחיל עם מה שחשבתי לכתוב
הלך לפח 149 יום, שמחר זה נגמר 5 חודשיים,
בקיצור נפלתי, היה מעידה שהתהפך לנפילה, ומשמה נפילה כואבת,
נתחיל מה לא עשיתי בימים אחורנים:
1. מפורים לא "למדתי" בספרות, שזה שבוע וחצי
2. תקופה אחרונה אני לא מתקשר לחברים, אני מדבר המון עם חברים אבל הם מתקשרים אלי, אני צריך להתקשר ולהודות שהתאווה הרגה לי את החיים,
3. כבר יומיים שאני הולך בלי גומי,
4. היום בוקר לא עשיתי ברכיים,

נחזור להתחלה,
לא הלך שום דבר בפח, הרצף של הנקיות נפסק, אבל את החלמה שקיבלתי מתוכנית, והרוגע והשלווה ועוד מתנות שקיבלתי בתוכנית ב 5 חודשיים אפשר לקחת אותם ולהמשיך מזה ולחזק במקום שצריך חיזוק,
יש לי בעיה שאני "לא מרגיש" אני מנסה לבכות על הנפילה, אני רואה חברים בתוכנית שמגיעים אחרי נפילה מרוסקים, ואני "מנותק" במקום לשבת עם עצמי ולבכות ולקחת את הסבל איתי להמשך הדרך לזכור לאן אני לא רוצה לחזור, אני כותב וזהו,
זה אני, אנ צריך לדעת שיש לי מחלה והמחלה כל כך גרוע שהוא הרג לי את "הרגשות"
כתבתי מידי הרבה אוהב אותכם צריך אותכם ונשתמע,

הנה זה הבעיה שלי, שאני מגמד כל בעיה, ואני זורם יש חיובי בזה אבל אני צריך להתעורר.

אני בהלם. עצוב ורע לי לשמוע. ועדיין ״יש סיכוי״. הייתי מעיז להגדיר יעד של נפילה פעם ב- 150 יום והרצף יימשך. אוהב ודואג, וגם חושש מהבאות, ראשית.

אבי גולן
מאוד היה עצוב לי לקרוא כאן על נפילתך
מאוד התחזקת ממה שאתה כותב על עצמך ומגיב לאחרים.
העיקר עכשו זה למנף את הנפילה למשהו חיובי ועליה וח"ו לא להכנס לעצבות