חברים יקרים לדרך,
הנה הגיע הזמן לחלוק איתכם מהתקופה אחרונה בתכנית,
לא שיתפתי ביומן מסע שלי, כי הרגשתי שאין לי לחלוק תקווה לחברים פה, אני כבר בקבוצות כנעט 4 שנים ו....
אבל אסיר תודה הייתי זמין לחברים בפורום כל הזמן, לא ברחתי מפה, כי זה הבית שלי,
אז איפוה היינו?
לפני שנה נפלתי אחרי 347 יום, נפילה כואבת מאוד, ניסתי לעלות חזרה על הדרך, אבל כל שלושה חודש בערך נפלתי שוב, והאמת שבשבוע אחרון כמעט נפלתי שוב, מרוב קריזים של תאווה, אבל נתקדם לאט לאט,
להלן ציטוט ששלחתי בהודעות לחברים אחרי הנפילה שלפני הנפילה אחרונה,
"בוקר טוב חברים, אחרי שאני חי עם עצמי כבר ארבע ימים קשים מאוד, נפלתי ביום שני השבוע, אחרי 106 יום, אחרי שנפגשתי עם הספונסר, הייתי בקבוצה, דיברתי עם ששה חברים באותו יום, קריאה בספרות, ועם כל זאת אלוקים לא נתן לי יום נקי, נכנסתי לשירותים ואוננתי, דיברתי עכשיו עם הספונסר , והתחלתי לבכות, התסכול שלי, אחרי חודש תשרי מחובר, אמרתי תהלים בבכיות בערב כיפור, ויום כיפור בכיתי המון על המחלה שלי, והושענא רבא ושמחת תורה הייתי ממש באורות הרגשתי קרבת אלוקים עלי, אמרתי לעצמי אז, שהרגשות האלו, אני צריך לקחת איתי להמשך הדרך בימים הקשיים, כדי לא להשתמש, ואיפוה, מגיע שעת מבחן ושום דבר לא עומד בדרכי, איפוה החיבור, וכל האנגריה הרוחני והדתי שהשקעתי בחודש תשרי שווה לאפס, והבעיה מתחילה שאם כבר אוננתי אז יאלה, אני רוצה ללכת להזמין.... ולמה לא, ומרוב פנטזיות ואובססיה אני לא מצליח להירדם בלילה, מאז הנפילה הייתי כל יום בקבוצה, ונפגשתי עם חברים באופן פיזי שיחות יותר משעה, רק כדי לא ללכת למשמש את הפנטזיות שלי, ביום רביעי עלה 60 שקל החלמה כדי להיות במסר של חבר מחו"ל, אפילו שהתקמצתי, ואתמול יצאתי עם חבר למסעדה ב 118 שקל על חשבוני לשבת קצת כדי להשתחרר, העיקר לא להשתמש, מתפלל לכוח ולהמשיך לבוא, ולזכור שהיום הנקי שלי זה נס מאלוקים, ולהתאבד על הפעולות, תודה שהקשבתם, הייתי מאריך, יש לי הרבה מה לכתוב, אבל אולי אכתוב עוד ביום ראשון."
ואחרי כחודש נפלתי שוב, והנה מה שכתבתי אז,
"אז ככה, אחרי שנה נקיון שנפלתי נכנסתי לתקופה של נפילות, עד שלקחתי ספונסר חדש, התחלתי צעדים מהתחלה התמקדתי בצעדים 1-7 והרגשתי שאני על הדרך, עברתי חודש תשרי מאוד מחובר, בכיתי בכיפור, צעקתי בהושענא, ורקדתי עם התורה בשיא של חיי, הרגשתי שאלוקים איתי, ובתאריך כ"ט תשרי נפלתי על אוננות טיפשית אחרי 110 יום, נכנסתי לתיסכול של החיים שחודש תשרי חודש התשובה, לא הוצלחתי לעבור בנקיות, והתחלתי לשאול איפוה אלוקים בתמונה, מה חטאתי שנפלתי ואני לא מצליח לעלות על הדרך, ונכנס רצון עז ללכת לשימוש כבד, אם אין אלוקים, אז למה להביא יום נקי, וככה סבלתי חודש, שאלות וטינות על אלוקים למה הוא דפק אותי וכו' עד שנפלתי שוב ב 28 יום נקויים נגד רצוני, ואז התעוררתי,.... הבנתי שבטינות תסכולים לא אתקדם בחיים, הרמתי ידיים ואמרתי, אבא, אני כבר לא שואל שאלות, כולי שלך, והתחלתי צעדים מהתחלה מתוך כניעה וויתור על פנטזיות ללכת לשימוש כבד לדפוק כאילו את האלוקים, וא.ת. אני נקי היום וגם מפוכח במשך 9 יום, תודה שהקשבתם"
והנה אני פה, נקי כבר בנס ממש 94 יום,
אני מתמקד עכשיו בצעד 3, כי מאוד קשה לי למסור את החיים לאלוקים, הנפילות שלי זה בגלל חוסר קבלת המצב של החיים, אני כל הזמן מרגיש, שאם יש לי יום נקי, אז עכשיו הגיע התור של אלוקים לסדר לי את החובות ועוד כל מיני קשיים בחיים, ואני לא מבין, שיום נקי, אני מביא בשבילי, כי אני סובל בשימושים, ואני צריך וחייב למסור את החיים שלי לאבא אוהב עם סגירת עיניים בלי דרישות ותנאים, וזה משהו שאני עובד ומתרגל את יום יום, זה קשה אבל אחרי הפעולות מגיע התוצאות, ומתפלל להפנים את זה באמת ובאמונה,
שתיים, מה שאני מתרגל בתקופה הזאת, לסבול את הסבל של לא להשתמש,
לפעמים אני מרגיש אם לא אשתמש, אני מתמוטט נפשית, אני חייב זה, ואני צריך ללמוד לסבול את הסבל, זה קשה, אבל....
מקווה שלא הארכתי, אבל המקום הזה זה צינויי דרך שלי,
ותודה לכל המעודדים והחברים שצמודים אלי,
