תודה. אני קצת פחות לא אוהב את התגובות האלה, אז משהו כנראה משתנה.

תדע לך שבעניין הזה מאוד קשה לי להזדהות איתך.
אני כל החיים רק חיפשתי אהבה, להרגיש רצוי ושייך. הייתי (ואני עדיין) עושה זאת בכוח ובצורה לא שפויה.
פתאום אני מגיע למקום שכולם אומרים לי שאוהבים אותי. זהו, אני לא צריך יותר להתאמץ, לא צריך יותר דבר. השגתי כבר את כל מה שרציתי! אני יכול פתאום להוריד את המסכות ולהיות אני. בלי פוזות ובלי שום דבר. איזו הקלה עצומה!

גם אני תמיד רציתי להיות שייך.
הנקודה היא שהתרגלתילחשוב שתמיד צריך לשלם תמורת זה - בהתנהגות רצויה, בציונים טובים, בלעשות רושם ושאר צורות שעבוד שעיוותו לי את הנפש, הקטינו, צמצמו וחנקו אותה במקום להעצים.
כך יצא שגדלתי בלי להאמין שאני באמת שווה משהו, ולכן כשאנשים אומרים לי שהם אוהבים אותי אני חושד שזה לא מדויק, כי מה יש פה לאהוב.

עם זה אני מאוד מזדהה. גם אני הרבה פעמים מרגיש שלא באמת אוהבים אותי גם כשאומרים לי שאוהבים אותי.
אתמול חבר דיבר איתי בטלפון ואמר לי שהוא אוהב אותי אך לא יכולתי להאמין לו, למרות שבשכל אני יודע שהוא כנראה דובר אמת, הרגש שלי לא נותן לי להשלים עם זה.

מה שמפריע לי הוא הניסיון שלי לשאת חן בעיני אנשים מהפורום, במיוחד הספונסר, כאילו אני צריך להוכיח שאני ילד טוב ועושה את מה שמוטל עליי כדי שיעריכו אותי, כמו שהתרגלתי לחשוב בשלושים ומשהו שנים האחרונות. כנראה בגלל זה אני לא מאמין למי שאומר שאוהב אותי. די מבאס, אבל אם מכירים בבעיה זה חלק מהפיתרון. כרגע לא יודע איך לצאת מזה.

היו לי בסך הכל שלושה ספונסרים.
עם השניים הראשונים בכלל לא הרגשתי שאני מנסה לרצות אותם.
עם השלישי כן. דיברתי איתו על זה שאני עושה הרבה דברים בשביל לרצות אותו ובשביל לקבל ממנו הערכה והוא אמר שזה בסדר ועם הזמן זה יעבור.
כל החיים התרגלתי לעשות זאת ולא בשנייה זה ישתנה. הוא גם אמר שיהיו תקופות שנעבוד על זה יותר והוא לא יחמיא לי בכלל ודברים כאלו...
כרגע אני לא מרגיש ככה בכלל... יכול להיות שזה פשוט כי אני לא ממש עושה מה שהוא אומר...

תודה שסיפרת לי על זה. לפחות אני אדע לקראת מה אני הולך.
כרגע אני מרגיש שכל יום שאני קם, כל רגע שאני לבד ולפעמים עם אחרים אני נסגר בתוך בועה פנימית של כעס תסכול וטינות מהעבר. אני אפילו מדמיין מצבים של עימותים (עם הורים, עם מורים) שלא באמת קרו, מצבים שכל העול ם נגדי ורוצה לשלוט בי, לדחוק אותי לפינה ולהנדס לי את החיים כי לא סומכים עליי שאני אדע מה טוב בשבילי (כנראה זו הסיבה שכל כך חששתי ממה שאמרו לי כאן). אני לא יודע איך לצאת מזה. זה שואב ממנו אנרגיות אדירות ומשאיר אותי מרוקן לחלוטין, בלי יכולת לקבל החלטות ולבצע את מה שכן בתחום היכול שלי. לא יודע מה לעשות, ואשמח אם מישהו יעזור לי

היי גוני. בוקר טוב.
מישהו פעם אמר לי שעיקר הפחד זה מהלא נודע. וכשמתחילים להסתכל לפחד בעיניים אז הוא מתגמד וחוזר לפרופורציות מקוריות. הרעיון הוא לשבת ולכתוב את הדבר שמפחיד או מעורר טינה וזעם. לדוגמא, אני פוחד מחושך. אי אפשר לומר לי אל תפחד. הרי אני כן פוחד!!! אבל אעשה רשימה ואפרט את הפחד האם אני חושש משודדים? סבירות נמוכה. מנפילה? אולי. מכך שחתול אורב לי או מקק מזדחל לי  בקיצור הכתיבה הופכת את הטראומה בחזרה למימדים נכונים יותר. הרבה מהחברים השתמשו ברשימת פחדים או רשימת טינות כדי לפרק רגשות קשים ולהוציא אותם מהלב על הדף. אכן לעצלן כמוני זה פיתרון קשה! למי יש כח לכתוב. ובפרט שזו כתיבה כואבת. הרבה יותר נוח לי לברוח לחיפוש באינטרנט... אבל אם רוצים לשמור על שפיות אני חייב לפעול במקום הזה של הרגשות הכואבות. להתייצב מולן ולהתמודד לא לברוח. כיון שגיליתי שאני לפעמים חסר כח בהתמודדות הזו אני מבקש ממקור הכח שיתן לי כח. (אגב, מקור הכוחות זה לא האלוהים שאנחנו כועסים עליו זה לא קשור בכלל להוא שדפק אותנו ויש לנו איתו חשבון פתוח... כך שעם מקור הכח יש לך דף חדש נקי וחלק אין סיבה להתבייש לבקש ממנו כח).
בהצלחה אח יקר
הושיעה

תודה שאתה רוצה לעזור. אני לא מסכים בעניין מקור הכוח. לדעתי זה אותו אחד. אני לא חושב שאם אעבוד על עצמי בהגדרות מפולפלות אני ארגיש אתו יותר נוח או אאמין בו. כרגע אני כועס מאוד עליו.
אני מוכן לעומת זאת לכתוב לעצמי את הפחדים. אני מסכים שהפחד שלי מהלא נודע ובעיקר מהחשש שלא אצליח בכל מיני תחומים בחיים מאוד תוקע אותי. למשל: אם אני לא אצליח בעבודה יפטרו אותי. ואז אני אהיה מובטל. ואז אני אפול עוד יותר כי אהיה משועמם, או הבנק יעקל לי את הבית כי לא אוכל לשלם משכנתא, והכבוד העצמי שלי יהיה על הקרשים.
התכוונת לזה? כי על פניו אני מרגיש שזה רק מגביר לי את הפחד... :'(

עברתי ברפרוף על פני ההודעות בדף שלי מאז שפתחתי אותו. חתיכת רכבת שדים
מי זה הבחור המוזר והרגשני הזה שכתב פוסטים מלאי יאוש? כישרון לא רע. הוא צריך לכתוב טלנובלות דרום אמריקניות...
אני עדיין לא יודע מה אעשה. אבל מנסה בכל הכוח לשמור על פרופורציה ולא ליפול היום

אין אפס. יום שיתחיל בתחושה של זעם נוראי ייגמר בנפילה. מאיפה לוקחים את הכוחות? אני באמת לא יודע

כולם אומרים לי שכדי להימנע מנפילה צריך לפנות לחברים. אבל לא תמיד אנשים זמינים לשיחה או סמס. בסופו של דבר זה אני לבד לבד לבד, טרף לכעסים ולטינות ולפחדים שלי. ואין מי שיעזור באמת

גוני היקר
גם אם חברים יהיו זמינים 24/7
הרי כשתרצה ליפול תדאג לזה שאתה לא תהיה זמין לאף אחד
ברור שבסופו של דבר זה מסתכם באתה עם עצמך
החברים הקבוצות הפורום זה רק עזרה קטנה/ גדולה
המלחמה הגדולה היא שלך לבדך

נכון. זאת המלחמה שלי ואני מרגיש שהיא גדולה עלי

כיף לקרוא אותך דורון. ולגוני היקר, כן, התהליך שאתה עובר פה הוא שמיימי. לא פחות. זר, מי שלא היה בחודש האחרון בפורום ויקרא את מה שכתבת בימים האחרונים לא יאמין שמדובר באותו אדם. גם אם אתה כועס עליו, מהצד זה נראה שיש לך שם מישהו למעלה...

ולעניין מה שכתבת בנושא הזמינות - גם כשהחברים יהיו זמינים הרי משהו בטירוף העצמי יגיד שהם רוצים 'להשתלט' עלי ולכן אדפוק אותם... אראה להם שאני לא שפוט שלהם. (רק של התאווה) אני מכיר רק אחד שזמין 24 \ 7, אתה רוצה לערוך איתו היכרות- התפייסות?

ולעניין הכעס והטינה, ראיתי שכתבת שאתה מוכן לשלם כדי שילקחו ממך... יפה. מאוד. עכשיו אשאל, כמה? כמה אתה מוכן לשלם? באיזה מטבע? בפעולות? ולא פחות חשוב, על מה אתה מוכן לוותר כדי לסלוח?

וההבנה שזה גדול עליך חשובה, לא כדי שתרים ידיים ותגיד, טוב אז אין לי ברירה עלי לעשות שוב את הפעולות החולות, אלא לפנות לאפיק חדש, לשינוי, לתובנות חדשות ביחס להתנהלות בחיים.

אמרו לי שאם אתמיד ייטב לי. צדקו. זה גם מה שאכתוב לך.

בהחלמה.