משהו גבי חייב או לא חייב.

אני שומע הרבה שכל מה שנעשה כאן על ידי המשתתפים נובע מרצון חופשי וטהור.

קצת קשה לי לקבל את זה כאשר על ההסתייגות שלי או של אחרים שקראתי כאן התשובה המקובלת אצל חלק מבעלי הניסיון היא "תחזור אלינו כשתתרסק לגמרי ואז נדבר".
לזה קוראים רצון חופשי? בעיניי זה סוג של איום.

ועוד משהו: הטבלה אמנם לא משקרת, אבל מד הניקיון בחשבון שלי כן. הפסקתי לעדכן אותו. סתם עושה לי לחץ וציפיות מוגזמות מעצמי

אני מחפש כרגע בעיקר כסאח. עדיף לא להתיחס אליי במצב כזה

אוהבים אותך גם ככה!

הצצתי קודם בארכיון. קראתי את המייל תחת הכותרת "בדיוק כמו שאבל'ה תכנן". נהניתי מהסיפור, אבל איבדתי את ההזדהות ברגע שהתחיל הקטע האחרון עם הפזמון החוזר "בדיוק כמו שאבל'ה תכנן".  זכותו המלאה לשל אבלה שלוח אותי לכאן עם צרעת וקדחת נפשיות. זכותי המלאה למחות על  ההתעללות הזאת.
הצצתי במראה לבקשתו של הספונסר שלי. התבקשתי לצין מה אני רואה שם ומה הייתי רוצה לראות. ראיתי פנים אדומים, ועיניים קמוצות מזעם, כמו בצילום בטיול משפחתי אחד לפני יותר מעשרים וחמש שנה, שצילמו אותי כועס. התבקשתי לציין מה הייתי רוצה לראות. הייתיי רוצה לראות קצת פחות קמטי דאגה,וקצת יותר אור בעיניים. ושקט.

לגוני הכאוב, יש לך שאלות לא פשוטות. חברי הפורום מנסים לתרום לך מנסיונם האישי, והמציאות מוכיחה שהדבר שמנשה את צורת ההתנהלותשל מכור יותר מכל הוא הכאב, אתה נאחז בהסתגויות כפי שאתה קורא להן, נסגר, מתקפד, ואתה מאוד צודק, אבל עדיין הראש שלך הוא זה שנתקע בקיר פעם אחר פעם.

אתה נוגע במקומות מאוד כואבים. לי ולשכמותי אין הסברים, אני לא יודע למה נבראתי כפי שנבראתי, אני פשוט לא מתעסק עם השאלה הזו. יותר מיזה, שאלתי אותך מה אתה היית עונה למישהו כמוך? לא היתה לך תשובה. אתה יודע למה? כי אין. אתה מחפש תשובות לשאלות שאין מי שיכול לתת לך אותן. לא משנה למה נבראתי כך, משנה מה אני עושה עם זה כיום.

אל תפגע כשמישהו שולח אותך לחוות עוד כאב ואז לחזור ולדבר, הוא לא מאחל לך שתכאב יותר, הוא מייחל לזה שתקשיב יותר למה שעזר לו. הוא עצוב ממה שקורה לך ומתוסכל שאינו יכול לעזור לך, האמת היא שתוך כדי הכתיבה אליך אני חושב שאולי הוא גם מפחד שזה מה שיקרה לו כשהוא יחטוף את 'הסיבוב בראש'...

אין לי מה לומר לך חוץ מ - אני מבין אותך. צר לי על הכאב שלך. ולשאול אותך - מה אתה רוצה? שאקלל איתך את בורא עולם? יאלה, בסדר. ואז, מה? זה ירגיע אותך? לאיפה כל הזעם הזה ילך? הייתי שם. רק כשהתפייסתי איתו משהו בי נרגע. הוא הרגיע אותי. אתה מסוכסך קשות עם היחיד שהועיל לי...

תגיד לי, אני באמת רוצה לעזור לך.. על מה אמליץ לך?

גוני תחזור, גוני תחזור, גוני תחזור למי שאתה יכול להיות.
באמת כואב מה שאתה אומר פה.
אני מבקש ממך שתבין שכוח רע השתלט עליך עם הגישה הזאת, וזה לא אתה וזאת לא העמדה שלך.
אתה שבוי בתוך מעגל קסמים שלא נוח לצאת משם ולקחת אחריות, ואתה לא אשם בזה, אתה מתוק - וכולם פה יודעים את זה...
אני לא מנסה להיות האחד שמוציא אותך מזה סוף סוף, כי אני בכלל לא מבין מה עובר עליך ואני באמת לא יכול לדון אותך.
אני רק כואב על הסחרור שלך שם במצב רוח הזה, אני מכיר את זה, או משהו כזה, מקרוב. זה לא טוב ולא מועיל.
לפעמים זה בא מעייפות הגוף או הנפש, שזה רגיל למי שמכור.
אני מבקש ממך ומה' הטוב, שיוציא אותך מזה, שיגאל אותך כבר.
מחכה שתחזור לשפיות ולמחשבות חיוביות על החיים.
אוהב אותך, ואיכפת לי ממך.

נ.ב. אני ממש לא רוצה להתווכח איתך, כי אני לא יודע איך. לא רוצה לנצח אותך כי זה לא בריא לי. אני רק משתף אותך במה שאני מרגיש כלפיך.

אינאונימי

תודה על התגובות.
אני מניח שאם אני לאמעוניין בתרופות שמציעים לי כאן אי לי למי לבוא בטענות אלא לעצמי.

אני מניח שכל הסתייגות שלי יהיה אפשר לפטור בזה שהמחלה השתלטה עליי. זו לא תשובה.

יכול להיות שההמלצות כאן אמנם לא מתאימות לי.  אני אשתדל לא להטריד פה יותר אף חד כל עוד אני לא מעוניין בעזרה הזאת.

ועוד משהו, חשוב למדי: את כל הרעיונות והעצות לגבי תפקידי בעולם כבר שמעתי קראתי וחשבתי, תוצאה טבעית של הפחד והבדידות האיומים שאפפו אותי במשך שנים במצבי. שמעתי את הרעיון שזה המצב ואני צריך רק הלהתמודד איתו. קיבלתי על עצמי שה' הוא טוב וניסיתי למצוא את הדברים הטובים והכלים שקיבלתי כדי להתמודד עם המצב הזה, ויש כאלה לא מעט.
מרגע שהתחלתי לחפור קצת יותר עמוק ולהיות מודע למצבי דרך הפורום הזה, אני פשוט לא מסוגל לחזור על הרעיונות והסיסמאות שאמרתי לעצמי לאורך כל השנים. הן נשמעות לי ריקות מתוכן.

והערה אחרונה: אמרו לי כאן שזה תהליך. שזה לוקח זמן ושאי אפשר להאיץ את זה. אבל משום מה מצפים ממני לזרוק את כל הכעס שלי לפח כאן ועכשיו, בלי תהליך, ישר מהלגיטימיות של הכעס שלי שרק לאחרונה אפשרתי לעצמי לבטא אותו, לקפוץ אל הביטויים המאוהבים שאנשים כותבים כאן. רק לי זה נראה מוזר, או שכרגיל זה כי אני חולה ושיקול הדעת שלי אינו לגיטימיואני אמור לא לסמוך על עצמי אלא רק על אחרים?

גוני היקר
עצה קטנה- עזוב עכשיו את כל ההתמודדיות עם כל הבעיות שלך  ותתרכז באמת רק באחת
שנראית לי (אולי אני טועה ) כזו שמשפיעה לך הכי על המצב רוח
תחפש עבודה (בכונה לא כתבתי תמצא עבודה ) אבל באמת תתרכז ותעשה
כל מה שאפשר לעשות בנידון -מקריאה יום יומית של מדורי דרושים
בעיתונים ובאינטרנט -שליחת קורות חיים -ישנם גם מוסדות שאפשר לדאוג
לשלוח להם קורות חיים והם עושים את החיפוש בשבילך -אני לא מכיר מספיק טוב את המגזר שלך
(אבל שדכנים אני יודע שעוד יש  ) אבל אולי יש  עוד אפשריות של פירסום וחיפוש
בקיצור לך על זה בכל המרץ ובלי הפסקה -
מחזיק לך אצבעות

תודה דורון. אעשה את זה. יש כמה כיוונים שכבר בדקתי וממתין לראות איך יסתדר

אל תמתין - תתקוף בעוד ועוד חזיתות
כמה שיותר אופציות שיהיו לך
יותר טוב - תוכל אולי לבחור מכמה אפשריות
של מקומות עבודה
וחוץ מזה לא קראת את הפוסט של אסירות
אתה מחזיק עכשיו טינה בהריון :-)

הריון? מינימום תאומים...

נור א מצחיק

בתום כמה ימי בעסה ומשברים נפשיים שאפשר היה לקרוא כאן בכתיבה שלי, התחילו העננים קצת להתפזר. על פי ההדרכה שקיבלתי, כדי להתקדם היה עליי לבקש עזרה מלמעלה. דא עקא, לא רציתי שום קשר עם מי שהרגשתי שדפק לי את החיים כששלח אותי עם תנאי פתיחה כאלה להתמודד עם משהו בלתי אפשרי. טקסטים שקראתי כאן באתר (כמו דבר התורה לפרשת דברים על "בשנאת ה' אותנו", או "כמו שאבלה רצה) היו אולי עוזרים לי בתקופות אחרות בחיי, אבל לא כעת, כשהתחלתי קצת לעבוד על זה ברצינות, לסקל אבנים ולגלות את קיני הנחשים שהסתתרו מתחתן. הזעם עמד לשרוף כל דבר בדרך, ולא ראיתי איך אני מתקדם.
אתמול כתבתי הודעה לספונסר שלי, והרעיון שעלה לי אז היה שניתן לבקש עזרה מלמעלה, אבל במקום לפנות בסגנון הרגשני והדביק מדי לטעמי שהרבה אנשים כאן נוקטים בו, ושלי באופן אישי עושה פריחה - לגשת בסגנון business-like, עסקי וענייני, כמו שמבקשים מהפקיד בבנק להאריך את מסגרת האשראי לכמה שבועות עד שייכנס הפיקדון או משהו כזה. עם זה אני יכול בהחלט לחיות, ואת הזעם והפיכת השולחנות בדרישה להסברים שעוד תגיע מתישהו אשמור להזמדנות אחרת. אני לא מדחיק את זה, רק שם בהקפאה עד לרגע הנכון.
בדרך לעבודה שלי יש נקודה מסוימת שממנה מתחילים גלגלי התשוקה את פעולתם במוח כהכנה לקראת החוויות מול המחשב. הבוקר כשעברתי שם פניתי בצורה עניינית, וביקשתי שהנושא יטופל, כי כרגע לי אין הכוחות להתמודד עם זה לבד. משהו כמו: "לטיפולך אודה, על החתום גוני".
עובד לא רע בינתיים, נכון לשעת כתיבת הפוסט הזה, מה גם שהיה בוקר יחסית סוער ומלא פעילות במונחים של המקום המנומנם משהו שבו אני עובד. יכול להיות שלהיום זה יעזור.
יום טוב