מצטער שלא הגבתי.
ממשיך לעקוב

נטישת התאווה

נפלתי היום.
רק להיום.
ערב טוב

]אפי' אם נפלת על תדאג בסוףתתחזק ותקום בי ביי ביי ....................... נתחזק ונהייה נקיים מהיום והלאה

היי, רק לפני שבוע או שבועיים תגובה כמו שלך היתה מקפיצה אותי. כרגע זה רק משעשע וממלא אופטימיות. תודה!

גוני היקר
גם התגובה שלך
מלאה אופטימיות
כיף לקרוא

בלי ציפיות, אבל עם המון צפיות.
בהצלחה חבר.

בוקר טוב,
מה שלומך היום, גוני היקר?

טוב סך הכל. לקחתי יום חופש. בבית עם המשפחה.
קראתי את המייל הזה וקצת התעצבנתי:
gye.org.il/index.php?option=com_acymailing&ctrl=archive&task=view&listid=1-mailinglist&mailid=554-440&Itemid=121

האם הצעדים פירושם שבכל מצב שבו אני מרגיש לא נוח כתב האישום מוגש גדי אוטומטית? האם זה אומר חיים מתמידים של ביקורת, שיפוטיות והאשמה עצמית בכל דבר שמפריע? כי את זה אני עושה מצוין גם עכשיו

ממש לא, ידידי. להיפך.
זה אומר שבכל מצב יש לי מה לעשות כדי להרגיש יותר טוב. אני לא נתון יותר להשפעת הפגיעות כלפיי. יש לי מקום לשיפור, וזה לא רע ולא אשמה.
אנ לא חייב יותר להעניש את עצמי ולכעוס, על טעויות של אחרים, אבל אני יכול לנווט את עצמי להרגיש יותר טוב למרות הטעות שלו.

כשאני רואה מה יש לי לתקן זה לא אומר שאני רע ולא שאני אשם. אלא שיש לי בעיה מסויימת שגורמת לי להרגיש רע. הסר את הבעיה - הסרת את ההרגשה הרעה.

מניסיון החיים והחוויות שלי, ומקריאה של יותר מדי ספרי מוסר לאורך שנות הלימודים בישיבה, נרארה לי שחיים של חיפוש אינסופי אחרי פגמים בהכרח מובילים לביקורת עצמית, לשיפוטיות וממילא לאשמה. אני באמת לא מכיר שום חוויה אחרת של תיקון, ועל פניו מה שכתבת נשמע לי בדיוק אותו דבר, ולא משנה באיזה מילים יפות תקשט את זה. ובאמת לא התכוונתי לעצבן אף אחד עם הכתיבה שלי כאן, לטובת מי שסימס לי ונשמע קצת מתוסכל ממני. מצטער, אבל  אני לא מתכון על לוותר על הזכות לבטא את התסכול שלי. אף אחד לא יקח את זה ממני.

אבל המחיר שאתה משלם ביחס להישג הזה הוא זה שמפריע. אתה למעשה משלים עם זה שאתה בובה על חוט ושמישהו אחר ישחק בך, ועוד למחוא לו כפיים על זה (אם הוא יסכים להזיז את החוטים בהתאם). 

אח שלי
לא הבנתי
קראתי את הפוסט
זה שאתה חושב שאתה הבובה הבנתי
אבל מי זה המישהו שמשחק בך ?
אלוהים ?

קלעת בול

נו באמת
אני לא מאמין שאתה באמת חושב ככה
זה סתם התקפדות

הבעיה העיקרית שלנו זה שאנחנו חושבים את עצמנו לאלוקים.