להלן חוויותיי מהיום החולף:
קמתי עצבני לקראת בחינה וואחרי שעימתו אותי אתמול עם השאלה מה אני רוצה. לא היתה לי תשובה. גם החדשות קצת עיצבנו אותי הבוקר או אתמול.
אז בעבודה גלשתי בכל מיני מקומות מפוקפקים. המבחן דווקא עבר בסדר.
בדרך הביתה נמנמתי באוטובוס, בשעת אחרי צהריים חמה של קיץ. בין לבין, לא יודע למה, הרגשתי איך הלב שלי נפתח לרגע, אז התחלתי לבקש.
ביקשתי שאני אדע מה אני רוצה.
ביקשתי לרצות דברים שטובים לי כאן ועכשיו וגם אחר כך.
ביקשתי למצוא בכוחות עצמי את הפעולות שיעזרו לי להישאר נקי, בלי לרוץ ולשאול אחרים כל הזמן ואז להתעצבן שזה לא מתאים לי.
ביקשתי שכאבי הגמילה שמפחידים אותי מפניהם יהיו קלים ככל האפשר.
ביקשתי להתרכז במה שחשוב ולא במה שעובר וחולף.
ביקשתי לעשות דברים רק כי הם מתאימים וטובים לי, ולא כדי לשאת חן בעיני המשפחה, החברים, או לקבל תשבחות פה בפורום או מהספונסר.
ביקשתי שבשבוע החופשה הקרב ובא כשאבלה הרבה זמן עם המשפחה מחוץ לבית, הכעס לא ישתלט עליי בשום מצב.
ביקשתי שדימוי הבובה על החוט יפסיק להרגיז אותי ושאני לא ארתיח לעצמי סירים של כעס אלא אשלח אותם למקפיא.
ביקשתי שהוא יתן לי יד ברגע שאבקש ממנו את זה.
ביקשתי גם שההיענות לרשימת הקניות הארוכה הזו תהיה מיידית עד מהירה, לפחות בשבועיים הקרובים, כדי שיהיה לי רצון להמשיך.
ובעיקר ביקשתי שהוא ישמור איתי על קשר כי די קשה לי לבד כאן עם הבלגן הפנימי שלי.
בין הבקשות האלה, בהשפעת טקסטים שקראתי, צצו לי בראש הביטויים הרגשניים שאנשים כאן אוהבים להשתמש בהם (אבאלה, אוהב, מפנק וכן הלאה)אבל זה סגר לי את הלב, אז גירשתי אותם מהר מהר מהראש כדי להמשיך לשמור על ערוץ פתוח. הסגנון הזה לא מתאים לי,תודה. אבל כשבחרתי להתמש במילים המדויקות שכן מתאימות לי, הרגשתי את הלב מתרכך ואת הגוף מרפה ונרגע.
השעות שלאחר הצגת רשימת הקניות הזאת היו די נעימות. אפילו השירים המתקתקים ברדיו נשמעו כאילו הם מיועדים בשבילי, והייתי במצברוח טוב. אפילו די שמח
זה קצת עבר הערב כשהילדים הראו סימני מרי לקראת ההליכה לישון, ויכול להיות שעוד כמה זמן אני ארגיש אידיוטי על מגדל הציפיות העצום שבניתי כאן. אבל זה נתן לי כוח לכמה שעות ובעיקר נתן לי הרגשה רגועה ומרוככת, וזה מה שחשוב לי כרגע.
ליל מנוחה
