עיקר שכחתי לכתוב אתמול:
הדבר הכי חשוב בעיניי ששמעתי אתמול בדברים של אסירות היה הביטוי "אשתי היום היא החברה הכי טובה שלי, ולא רק כביטוי". מההצצה שקיבלתי לחייו מדי פעם תוך כדי שיחות הטלפון שלי איתו, אני יכול להעיד שזה מדויק. ומעורר קנאה.
זו בוודאות המטרה שהייתי רוצה להגיע אליה בסיכומה של הדרך כאן.
סימנתי לי את היעד. אני מקווה שאמצא גם את "מפת הדרכים" כדי להגיע אליו.

מי שנוסע לגוש דן מירושלים דרך כביש 443, יכול לראות מרחוק מין שמיכה חומה-אפורה של ערפיח תלויה מעל לאזור העירוני כמעט כל בוקר, תוצאה של זיהום אוויר מאלפי כלי רכב.
חריג בעניין הזה הוא י"א בתשרי, למחרת יום כיפור, כשכמעט אף אחד לא מפעיל את הרכב שלו. הנסיעה אז מאפשרת לראות את העיר תחת שמיים זכים וכחולים, משהו כמו "כעצם השמיים לטוהר" של ספר שמות, אני מניח.
ככה הרגשתי לאורך היום. נקי מתאוות, נקי מטינות, נקי מכעסים. צחקתי הרבה מעבר למה שאני רגיל, וזמזמתי הרבה שירים לאורך היום. הכי מפתיע: הרגשתי סוג של ביטחון עצמי והערכה עצמית שלא טעמתי כמותם כבר הרבה זמן.
כאילו כל המפלצות שמקננות אצלי בנפש ברחו לתוך החורים שלהן עמוק בתוך המערות האפלות. אני מניח שזה בא בזכות המפגש אתמול, על כל חוויותיו הנעימות והמביכות או המצחיקות.
אני יודע שהמפלצות עוד יחזרו לחפש טרף קל. אבל בינתיים נעים להתענג על התחושה הזאת, ולהכיר בעובדה שאפשר לחיות גם אחרת.

אפשר להציק לך קצת?

חופשי

או אה, תזהר, אנצל את זה. סתאם.. האמת, קצת ספורט לא יזיק לכולנו - כנס להודעות שלך, קרא מההודעה מאתיים צפונה, ותכתוב כאן מה אתה היית כותב למי שכתב שם..

- - - -

אדגיש - זו לא התנצחות זה חיבוק, אתה קרוב אלי. באמת. לא יודע להסביר את זה אבל זו עובדה. תראה כמה חבל בשביל אלו שלא נשארו כאן מספיק, בשביל אלו שלא נתנו צ'אנס מנימלי.

זו תקווה גדולה בשביל כולנו, במיוחד בשבילך, למרות האתגרים שמן הסתם יבואו. מה היה חסר שתחמיץ כיף כמו אתמול? אה?

נתת (כמעט תמיד) קיבלת.

נ.ב.
כמעט שכחתי, בלי ציפיות..

״אוהבים אותך אפרים״

לבחור שכתב כאן את ההודעות מהודעה 200 וצפונה עד ההתחלה ומכונה גוני, שלום רב,

להלן פתיחת הערך "טרול" כפי שהוא מופיע בויקיפדיה:

טרול הוא מפלצת מיתולוגית דמוית אדם שמקורה באגדות עם נורדיות וסקנדינביות. לרוב מתוארים הטרולים כיצורים גדולים, טיפשים ומכוערים, בעלי אוזניים גדולות ואף ארוך, הנושאים אלות ורוצחים ללא מחשבה. הם מתרחקים מהשמש, שכן חשיפה לאורה הופכת את הטרול לסלע.

קראתי בתשומת לב את התלונות, הכאבים והייסורים שלך. עולה מהם דמות מאוד מסוכסכת וכאובה, שכורעת תחת נטל של תשוקות בלתי מסופקות, של טינות מבעבעות ושל אכזבות על גבי אכזבות שנולדו מהר ציפיות שלא התממש. אבל בעיקר משותקת מרוב פחד. עד כדי כך חוששת ומפחדת משינוי, שהיא לא מודעת לכך שהיא מצויה תחת מתקפת טרולים, שיושבים על הברזים של הנשמה ומכאיבים לה. מאוד.

היות שאתה מחפש הסברים הגיוניים לכל דבר, בטח תרצה הוכחה לכך שאתה מבלבל את מה שאתה רוצה למה שהאורחים הלא קרואים רוצים. ובכן, נראה לי שהתהליך די דומה למה שמתרחש כשיש שפעת: הוירוס מתחפש למזון כדי שהתא המארח יסכים להכניס אותו אליו פנימה, ואז מנצל את המנגנונים והמשאבים של התא שאליו הוא נטפל  כדי לשכפל את עצמו. בתהליך הזה הוא מחסל את התא שאירח אותו,  וגדודי הווירוסים החדשים שנוצרו ממשיכים הלאה,  לדפוק את החיים של התאים השכנים. סביר להניח שבצורה כזאת קצת קשה לזהות איפה נגמר המארח הביש-מזל והיכן מתחיל האורח שבלע אותו.

טרולים, כאמור לעיל, לא אוהבים חשיפה לאור שמש. זה גורם להם להתאבן. אירוע מצער מבחינתם, אולם בעל השלכות מבורכות יותר מבחינת המארח בעל-כרחו, קרי אתה: במצב כזה, הרעלנים שהם מפרישים מפסיקים לזרום לך בדם. אין צורך יותר להתכווץ בכאב כשאתה נזכר בפדיחות שלך. לא ממש מוכרחים להשקות בנדיבות את עציצי הכעס שהטרולים אוהבים לגדל. זו באמת לא גזירה משמיים.

היכולת לזהות מה מן הקולות שנשמעים לך בראש אותנטיים לך ומה הם קולות הטרולים היא עניין עדין ביותר. זכותך המלאה לפקפק במה שנאמר לך מבחוץ מצד בעלי הניסיון. החששות שלך לגיטימיים אחרי שצברת מטען נאה של אכזבות (מסוג הדברים שהטרולים אוהבים לקשט בו את המאורות שלהם כדי להראות שהם מביאים לך תועלת). אתה תוכל לפסוע בדרך בקצב שלך, ותמיד תוכל לפנות לאחור ולחזור לחיקם החמים של הטרולים. אתה רשאי לבטא את התסכול שלך כלפי מי שאחראי לפגמים שלך גם בכעס, אפילו בקללות. בשביל זה בדיוק הוא נמצא שם, ויכול להיות שהוא יוכל לעזור לך להבחין בין הקולות שמתחרים על תשומת הלב. הקושי הגדול להוציא את הטרולים לאור השמש כדי שיתאבנו גם הוא מובן. הם לא אוהבים להתאבן. הרווח שלך מכך יכול להיות חיים משוחררים יותר, כאלה שלא מצריכים גורמי עזר  מדומים כדי לשאת את הכאב, כאלה שיאפשרו לך לצמצם את הפער התמוה בין מה שאחרים חושבים עליך לבין מה שאתה חושב על עצמך שאחרים חושבים עליך (מבולבל? גם אנחנו), כאלה שיאפשרו לנשמה שלך להפסיק לכרוע תחת נטל הכאב שהטרולים גורמים לה ולתת לה לפרוח ולגלות את התכונות הטובות שהיא התברכה בהן. בעיקר לחיות את החיים, ולא לעבור לידם, לשדר לעולם סוג של ביטחון עצמי והערכה עצמית שנובעים ממקום אמיתי ולא מדומה, בלי להילחץ, בלי לחשוש מה יגידו. אתה עשוי לגלות שכך תמצא את המקום שכל כך חיפשת כל הזמן, אחרי שתבדל בין הטרולים לבינך ותעמיד אותם על מקומם הראוי, בשמש.

יכול להיות שעוד כמה ימים, שבועות או חודשים הם יחזרו לקנן אצלך בפנים, ואז הטקסט הזה ייראה לך כמו אוסף הזוי של אמירות נאיביות של מישהו שלא מבין מהחיים שלו, ושנמצא תחת השפעת סמי הזיה אופטימיים בגלל מפגש אחד שהוא עבר. יכול להיות, אבל המצב שלך לא שונה בהרבה. וסמי ההזיה שלי לפחות גרמו לי לעבור את היום בשמחה בהקלה ותחושת שחרור שאתה תוכל רק לחלום עליהם.
בעצם, למה לך רק לחלום? תרפה לרגע מהטרולים שלך. תן להם להתאבן. אל תדאג להם. הם עוד יתעוררו לחיים ויחזרו לבקר. ובעיקר, תן לעצמך את האפשרות למשהו אחר, אפילו לשבוע או שבועיים.
יודע מה, גדול עלינו. אפילו ליום אחד. בנקודה הזו קשה לי לשכנע כרגע גם את עצמי, אם להודות על האמת. אבל הייתי נותן הרבה כדי שגם מחר יהיה באותה הרגשה נקיה ומשוחררת כמו זו של היום, כשנטל  החול הכבד של כל הדברים המיותרים עף מעליי ומאפשר לנשום עמוק וטוב. שב קצת בשקט בצד ותנוח. או יותר טוב: אתה מוזמן להצטרף לפחות עד מחר בערב. אולי אם תעזור לי נצליח איכשהו לראות איך  מתקדמים בלי לפחד מציפיות שלא יתגשמו.
ומקסימום אם לא תהיה מרוצה, תמיד תוכל לבקש את הכסף חזרה תוך 14 יום.

שלך בחיבה,

הבחור שכותב כאן מדי פעם תחת השם גוני

תודה גוני
שמחתי לפגוש אותך
אני קורא את דבריך הכואבים ומבין פתאום מזווית שונה את הכתוב בספרות,
המחלה שלנו מקננת בחושך , היא שונאת אור,
חשוף אותה לאור והיא מתפוגגת.

שתהיה לנו שנה מוארת ומלאה טרולים מאובנים.
מוטי

ואתה הוא מלך חי וקיים. המפרנס טרולים ומאבנם, הנוטל קוצי קיפודים ומרככם. וקרא זה אל זה ואמר..

מרגש.
תודה ענקית

גוני, עיניי מלאות דמעות.
אתה יודע, יש שאלה פילוסופית מתחכמת - האם אלקים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים.
אבל השאלה האמיתית היא האם אלקים יכול לברוא לב אבן שהוא לא יכול להרים.
והתשובה, כפי שהתכנית מוכיחה לנו שוב ושוב, והפעם דרכך: כן, הוא מסוגל. הוא עושה את זה כל הזמן. ואז הוא מתגבר על המגבלה הזו, ומרים...
מאחל לך המשך צמיחה ושחרור מופלאים. ראש השנה הוא זמן מצוין להתחדשות.

(אמנם לא ביקשתי רשות להציק, אבל ממני בטוח לא תיעלב. אני רק זבוב על הקיר פה. האתגר הבא יהיה לתת לבחור מה-200 הודעות הראשונות לכתוב מכתב תשובה שיסביר לך למה לדעתו דווקא העמדה שלו כל כך חשובה לשלמותך הנפשית. למה חשוב לשמוע את דעתו? כי הוא לא הלך לשום מקום. ההתכתבות ביניכם תעזור לכם להכיר טוב יותר זה את זה, זה את צרכיו של זה, ואולי להגיע לאיזה מודוס ויוונדי שיהיה מקובל על שניכם)

גוני היקר,

דמעות חמות זולגות כעת על לחיי. (אולי בהשפעת הסליחות?? לא יודע) אני אמנם בעל רגש. אך לא רגשן, מעולם לא דמעתי מאף אחת מ10,000 ההודעות שקראתי עד היום בפורום. אבל כעת קרה משהו גדול! נפל דבר. אני רואה את אלוקים. טרול נהפך לאבן, ואבן נהפכת לנשמה. זה קורה אל מול עיני! יש ניסים! יש אלוקים.

לא אמשיך לתאר את שאני מרגיש. לא אתן למילים להרוס את הגילוי. אם היה לי שופר הייתי כעת תוקע. קול פשוט ללא מילים

תודה לך אבא אוהב. כבר הרבה זמן לא היית כל כך קרוב אלינו. כנראה שהמלך באמת בשדה.. אבא, בבקשה אל תלך. זכרנו לחיים מלך

אוהב, תמיד. גם בימי אהבה גם בימי שנאה. אח.
הושיעה

הוא שאמרתי גוני.
Live long and prosper
מפעים.
תודה
מציע  (זיו)

בס"ד
guni אתה מדהים!
אי אפשר להאמין שזה אותו בן אדם!
זוכר את השיחת פרידה שלך בטלפון לפני כמה חודשים...
חוזר ואומר אתה מדהים אוהב אותך ומחכה לדבר שוב...

וואו, אין מילים