היי גוני,

הפעם אני מצטרף אליך לקושי. יש לי חוסר ריכוז במקום העבודה, בכלל לא בטוח שזה המקום שלי (אני חולם להיות שם מבר מצווה) מרגיש חוסר אנרגיות להרים ת'טלפון..
לאחרונה אני חש אשמה וביקורת במקום עבודתי. דברים שציפו ממני וכביכול איכזבתי למרות שהדברים ממש לא בידי.
אבל כנראה אני בוחר לקחת על עצמי את האשמה והאחריות לכל פאשלה שמתרחשת כאן. וזה כבד עלי. אני עייף. (נזכר בפוסט שאסירות הלינק כאן לעייל)

התחננתי להשם בימים האחרונים שיפתח את עיני. שיעזור. אני ממש במצוקה. ראיתי היום איזה אור בקצה המנהרה. מקווה לטוב.
לא רוצה לחוות כזו גלות הנפש שוב.

מבין אותך וכואב איתך.
אמנם אצלי זה קושי וכאב (די) נטו. זה לא ממשיך לשנאה וכעס וטינה וחוסר אמונה ועצב בעיקרון. רק שמר לי על פגמי האופי שדופקים לי את איכות החיים.
זה קשה להתנהל ככה.

אנא ה' הושיעה נא

מחזק את ידיך יקירי. גם אני לא בטוח אם זה המקום שלי.
ולמשהו אחר, שאלה שצצה לי בראש - האם זה הגיוני שאחרי שבוע של הימנעות מאוננות אני אשמע חזק יותר את הקולות בראש שלי שקוראים לי: אתה תיכשל בכל מקרה, לא משנה באיזה תחום (לימודים, עבודה, החיים בכלל)?

בס"ד
guni כתב on 10 ספט' 2013 13:12:

שלום לך גוני יקירינו...
אמנם לא שאלת אותי ואולי סתם התפרצתי לדלת פתוחה
אך נראה לי שזה הגיוני בהחלט לא רק אחרי שבוע אלא גם אחר חודש ואפילו שנה...
חבר ותיק בתוכנית אמר לי שהנקיון עצמו אינו תעודת ביטוח
אבל התקדמות בצעדים בעיקר אחרי צעדים 4 ו5
מעניקים אושר ושלווה שמסייעים מאוד בשמירת הנקיון
ובנצחון גובר והולך על התאווה...

שנה טובה כתיבה וחתימה טובה

אצרף לך פוסט שכתבתי אחרי 200 יום בהחלמה. אז התחילו לי עיקר הכאבים...

www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=2909.msg30533#msg30533

משל המכנסיים הקרועות מאוד תפס אותי. הייתי מאוד שמח אם היית יכול לכתוב אותו עבורי עם הכישרון הספרותי המדהים שלך...
אני בטוח שכשתכתוב עבורי את המשל, ירדו לך הרבה אסימונים על הנמשל.

ביקשתי יותר מדי?

מחבב 
הושיעה

אחי זה הכי הגיוני וטבעי שיש. בדיוק כמי שנסתמה לו צנרת האינסטלציה, בכדי שהג'ורה לא תגלוש לבית אין ברירה אלא להרים את מכסה בור השופכין להכניס את הקפיץ ולהתחיל למשוך, אתה יודע מה הדבר הראשון שקופץ החוצה? מקקים...

----
התאווה היא המכסה... אז למה להסיר אותו? כי הג'ורה גולשת פנימה...

ומה עם המקקים? הופכים לצפרדעי-מצרים! מקרקרים בקול מבפנים ואין לי אפשרות לשמוע שאשתי ביקשה ממני לרוקן את האשפה. היא פשוט לא קיימת בשבילי. אא"כ הערב "נחגוג" וד"ל.


בחסדי הבורא זכיתי בחודש-חודשיים האחרונים להבחין שיש עוד מישהיא שמסתובבת בבית וזה לא רק חתיכת בשר-תאווה. זכיתי להקשיב למה שיש לה להגיד. לחוש את כאבה. להאזין למה שיש לה לשתף. למרות שאנחנו בתקופת מניעה.

בס"ד
מתנת הנקיון יקירנו
הרבה זמן לא הייתי כאן חסרת לי
אז למרות שזה לא מרכז הפוסט
קבל סמיילי על המפגש איתך 

גוני, נראה לי טבעי לגמרי.
ההתמכרות היא אבן יסוד מאוד חשובה בחיים שלנו. אם אנחנו מזיזים אותה, כל הבניין מתחיל לרעוד ולהתארגן מחדש.
נסה לסלוח לעצמך מראש על כל גילוי של רגש שלילי. יש לך "תירוץ" - אתה בגמילה!

לא הייתי בארץ שבוע, הייתי באומן.
נכנסתי לבדוק מה המצב שלך,
קיבלתי את ההפתעה של החיים שלי.
כן ציפיתי (סליחה - -), אבל זה קרה מהר משציפיתי.

בהחלמה.

שמח שהופתעת.

היה יוםמוצלח סך הכל. נשארתי בבית לסידורים וקניות. דרך כלל יום כזה היה חגיגה מבחינת נפילות, אבל הפעם הייתי די עסוק בקניות כך שלא היה זמן, ואחרי זהשמרתי על הילדים בערך עד עכשיו (אחת מהן סירבה לישון עד שאימא תגיע). בדיוק התחלתי לאבד את הסבלנות כשאשתי חזרה. אם להודות על האמת, קצת זפזפתי באינטרנט בשהייה שלי איתם אחרי הצהריים (דברים לגיטימיים) ולא הייתי באמת פנוי מאה אחוז אליהם. אל לפחות הייתי סבלני רוב רובו של היום.
ליל מנוחה

בס"ד
יומחלימלאושר 

ריבונו של עולם היקר

אני כותב כאן את מה שחשבתי הבוקר כשפסעתי נמרצות בחושך בדרך לטרמפ שלקח אותי לעבודה.

לא הרגשתי יותר מדי את אווירת הימים הנוראים השנה. חיפפתי בסליחות ולא הלכתי לכולן כי הייתי עייף. אני חושב שבמושגים הילדותיים של פעם הייתי מרגיש שאין לי שום סיכוי לצאת בסדר מהחתימות הסופיות שלך מחרתיים, כי השטן ידאג כבר להשמיץ אותי, לדאוג שתדון אותי למוות ואז לגייס אותי לתורנויות מטבח אינסופיות בתחום השליטה שלו שם למטה בין הלהבות.

משום מה אני לא מרגיש את זה הפעם. פחות לחוץ, אם כי לא משתוקק או מתגעגע. פשוט מנסה לשרוד עוד יום ועוד יום באווירה טובה ככל האפשר. לא נמנע לגמרי מלהציץ במה שאסור, אבל גם לא הוצאתי זרע בצורה שאינה לגיטימית כבר כמה וכמה ימים (מעל עשרה, להערכתי). הרבה זמן לא היה לי ככה. מקווה שגם את הלגימות האלה אני אצמצם ואפסיק לגמרי.

מה שבעיקר שונה אצלי השנה זה שהאסימון, כך אני מקווה, נפל לי: כל מה שעורר אצלי את תחושות האשמה, כל הנושא המיני הלא ברור והבלתי נשלט, כל הדמיונות על עונשים, כל הפחדים כולם - אני כבר מבין שזה לא הנושא המרכזי, אלא רק תוצאה של משהו שמחייב אותי לצלול עמוק עמוק לתוך המים הכהים בנשמה שלי. בתור מישהו שמלווה אותי כבר יותר משלושים ושש שנים, אתה מן הסתם יודע שאני לא מסוגל ליהנות משחייה בבריכה אם אין לי קרקע מוצקה מתחת לרגליים, וכמה כבר אפשר לשחות לרוחב ברדודים. אז מאוד קשה לי לבצע את הצלילה לתוך הפגמים באופי שלי, אבל אני חושב שעשיתי בזמן האחרון עבודה לא רעה. לא לבד, כמובן, אלא בזכות האנשים הטובים שהפגשת אותי איתם, בזכות העזרה המפתיעה שהגיעה לי מהבית (מדהים כמה פשוט זה היה, הרבה מעבר לכל המלודרמות סוחטות הדמעות שדמיינתי לי ביום שאצטרך לשתף אותה במצבי כמכור, גם אם היא ידעה עליי בכללי). אבל אם יורשה לי לייחס משהו לעצמי - אמנם אני חסר אונים ולא יכול בלי העזרה שלך וכולי וכולי, אבל שום דבר מכל זה לא היה זז פה אם  לא הייתי מסכים לפתוח את הראש ואת הלב לרעיונות לשיטות ולחשיבה האחרת שמוצעת כאן. כך שגם לי הקטנטן יש  שנים שלושה שברי אחוזים בשינוי ובהצלחה שאולי עוד יגיעו (אם כי ברור לי שהרעיון על מאמר הטרולים הגיע ישירות ממך. כמו כל טקסט טוב שיצא לי לכתוב אחרי שהופיע לי בראש משום מקום. וכתבתי פה "אולי" כי אני לא אוהב לבנות ציפיות).
אז אני מקווה שלא תיקח קשה מדי את הנפילות שלי, ולא תקשיב לשיחות מוסר זוועתיות, כמו בדיסק שיצא לי לשמוע על כרחי לא מזמן שנועד להפחיד אנשים מפני פגם הברית באיומים של סרטן וגיהינום, ובליווי מוסיקלי שמזכיר קליפים מפחידים של חיזבאללה להורדת המורל של חיילי צה"ל. העבודה על מה ששולח אותי פעם אחר פעם לזרועותיה המפוקפקות של התאווה היא לא קלה, כי אני צריך לעמוד באומץ מול נקודות החולשה הרבות שמנמרות לי את הנשמה. רק אני אוכל לעשות את זה, ובתיקון יסודי כזה של שורש הבעייה גם הסימפטומים הפורנוגרפיים והמיניים יתייבשו מאליהם. ואז אולי גם תעזור לי להתגבר על הפחד שבמציאת המקום שלי בעולם - בעבודה, בחברה, במשפחה. בחיים בכלל.
אז אני בסך הכל מבקש קצת סבלנות. ורחמים. שמעתי פעם ש"רחמים" זה ריבוי למילה "רחם", כלומר מקום מוגן שניתן להתפתח בו לאט, ולאפשר לתהליך למצות את עצמו. אני מוכן לזה. מקווה שגם אתה.
בידידות,
גוני

נ"ב: כנ"ל לגבי הטקסטים הכועסים והבוטים שכתבתי נגדך בחודשים האחרונים. זה הכעס והטינה שדיברו לי מהגרון והמקלדת, זה לא ממש אני. סביר להניח שיצא לי פה ושם  לחזור לסגנון הפוגעני הזה, כי זו רכבת הרים. אני מניח שאותך זה לא מדגדג, רק בי זה יכול לפגוע. אשמח אם למרות החלקות כאלה לא תנתק לי את האספקה. וחשוב מכך: שלא תנתק איתי את הקשרים

תודה רבה גוני. נגעת בי. המים הכהים מפחידים. האם אסכים לבטוח בו שיספק לי חמצן ותאורה, ושהמפלצות שאני מדמיין שם לא יתנפלו עליי? מתפלל על זה.

תודה רבה
נס נס נס
אבאלה, אפשר גם?

יפה גוני
כל אחד פה יכול לזקוף את זה
למי שהוא רוצה
אני זוקף את זה
אך ורק לזכותך