גוני،
אני מצטרף לדברי דוקטור، אבל קצת אחרת.

אני הגעתי לכאן בעקבות כאב נוראי:
כמעט והעפתי את אשתי לכל הרוחות، ברחתי לחו"ל ואולי גם מכדור הארץ.
לקחתי את הכאב הזה ומינפתי אותו לתכנית הנפלאה הזו.

מאז חוויתי רק דברים טובים ואהבתי את מה שחוויתי.
כמובן שהיו، ישנם ויהיו עליות וירידות אבל גם אלו (או רק אלו) דברים טובים.

אני מאחל לך שתיקח את הכאב הזה ותמנף אותו הלאה לעבודה על התכנית ותעלה על הדרך להחלמה.

בהחלמה.

ממש לא הייתי ציני.‏ זה באמת מה שהייתי רוצה לעשות אילו הייתי במקומך.‏ וכיוון שלפעמים יש לנו המכורים תחושות דומות,‏ ביטאתי את זה כדי שאולי תמצא לזה הד בתוכך ויקל עליך לקבל את זה.‏ סליחה שלא הייתי בהיר מספיק -‏ זה עצמו מלמד אותך שהמצב שלי לא בשמים,‏ ושההרס העצמי הוא בהחלט אופציה עבורי. גם עכשיו

היי גוני
התגובה באמת יותר מרשימה מהפוסט
״be cool ״
זה עוזר למחלה לא להתפרץ

חברי היקר, הגם שחבל לי על השימוש שלך, לימדו אותי שלכל אדם יש את התהליך האישי שלו, ובאמת התגובה הזו והאחרות שלך  מלמדות על התהליך שלך. והוא אמיתי. מעל לטבע ומהבפנוכו, שימשך, שתמשיך.

חיזקתם אותי כל אחד בדרכו.
תודה!
חג שמח

שמעתי את הקישור המצורף כאן היום, שיעור של הרב ארז משה דורון על משמעות הסוכה. הוספתי לי משהו לכינוי לרגל זה, כי מאוד אהבתי את הרעיון שאני לא יודע. ממש מרגיע ומשחרר. מתנה יפה לחג.
חג שמח
www.yeshiva.org.il/midrash/video/?id=17031

אוי גוני, אתה מדבר?
לי כמעט כל החול המועד הזה היו "מעידות לשמחה". וגם זה רק כי עדכנו לי את הגדרות הנפילה...
כולל בלילה שהקב"ה חותם סופית, כולל על פני רגע החצות (בשיאם של אילו תיקונים מרוממים הייתי ברגע הזה לפני כמה שנים, ואיפה אני זרוק היום? אח).
מעודד מהכתיבה שלך, אוחז בשיפולי אדרתך, מבקש ויהי נא פי שניים ברוחך אלי, וכו' וכו',

אוהב (מותר לי?) -
חז' וקו'

מותר בהחלט.
ועזוב אותך מהפי שניים ברוחך. נדמה לי שהאחרון שאמרו לו את זה התעופף כעבור כמה רגעים השמימה במרכבת אש. יש לי תכניות לשמונים שנה הקרובות כאן, לפחות ברצון.
אוהב גם

כזאת התעופפות... הלוואי עלי!

נסעתי באופן לא צפוי ואפייני עם כמה חברים להקפות שניות בירושלים הלילה. בחיים לא עשיתי את זה, בטח לא מאז שהתחתנתי. אבל רציתי לנסוע, קצת בגלל שרציתי להראות לעצמי שאני מסוגל, קצת בגלל שרציתי לבלות איתם קצת זמן בנסיעה ולזכור שיש מקום גם לחברים בחיים ולא רק למשפחה.
בכל אופן, השירים היו בסדר, והיה צפוף לח ודביק. הייתי בחוץ יותר מאשר בפנים.
קצת לפני שלוש לפנות בוקר הם התחילו לנגן את "לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי". זינקתי פנימה והצטרפתי לדבוקה שהסתובבה שם, ומצאתי את עצמי שואג את המילים האלה. אולי גם היו דמעות, אבל קצת קשה להבחין בינן לבין הזיעה.
מה שהתחדש לי כשחזרנו על זה שוב ושוב ושוב - ביקשתי שהוא יברא לי לב טהור. אני לא יודע איך אפשר לעשות את זה, כמו שאני לא יודע איך הוא ברא את השמיים ואת הארץ. אבל עשית את זה בכל זאת, אז מה זה בשבילך לברוא לב טהור קטנטן ליהודי מבולבל ומיוסר? אתה ארגנת את הגלקסיות. קטן  עליך.
וחבר שלי אמר בדרך חזרה ש"רוח נכון חדש בקרבי" זו בקשה להיות נכון עם הרוח שלו, לעשות את היעוד ושלו ולהיות במקום ובתפקיד שאותו הוא אמור למלא. גם אני חשבתי על משהו בכוון הזה,להכריע נכון בכל ההתלבטויות המקצועיות.
אז נכון - הדין נחתם ביום כיפור ונשלח בהושענא רבה. אבל אני מאוד מקווה שעוד היה מועד ב אחרון ודי בהקפות שניות, ושהבקשה שצעקתי שם תיענה ברצון ובשמחה. אמנם קראתי לשרשור הזה "בלי ציפיות", אבל לזה אני דווקא כן מצפה.

אני בטוח שבשבילך היה מועד ג', קח את המנוף הזה ותשתמש בו לדבר חיובי!
שיהיה המון בהצלחה,
אוהב ומחבק אח.

בס"ד
guni כתב on 27 ספט' 2013 02:30:

ל  guni (אחד שלא יודע)
רגשת אותי מאוד
מתחבר מאוד לתפילות שלך
ומקווה ומצפה שיתקבלו ברצון...

שבוע טוב.
פלתי שוב.
לא מיואש אבל קצת עייף

שבוע טוב לכולם

האם אתה הולך לקבוצות?
אי אפשר להתקדם בחיים לבד
אני יספר לך על החוויה שלי,
אחרי שאני הולך לקבוצה האנרגיה שאני מקבל מאוויר מחזיק אותי שפוי עוד כמה שעות

געוואלד אבי -
"עוד כמה שעות" זה אמור לעודד או לייאש?

טוב, כיון שדובר כאן בהרחבה על סגולת שטיפת כלים אתפרץ לשרשור של החבר היקר ואספר מתלאותי שלי:
כבר הגבתי לעיל שאני שוטף כלים בסבבה מאז החתונה ואשתי כמעט ולא נוגעת בכיור, ולעומת זאת אני לא מסוגל להתמודד עם מלאכת המחשבת של העברת וסידור הכלים מהמייבש לארון. מורכב ומסובך מידי, ורק לאשתי היקרה ניתנה חכמת הלב הדרושה לכך.

אבל מה עושים כשהערימה בכיור ממש אבל ממש גבוהה והעזר כנגדי חצי מעולפת ורק חושבת מחשבות ומתעצבנת עיצבונים איך לנוח ולנוח ולנוח? אין עצה ואין תבונה, ומכיון שגם כך דיברו כאן בשבח הפעולות ההפוכות - סחבק מפשיל שרוולים ומעביר אל הארון כלים, צלחות קערות קופסאות וסירים (שלכולם יש מכסים).
והיום - אוי, היום רציתי להכין לילדים ארוחת צהריים בשרית משאריות השבת, וחיממתי על האש ארוחה טובה ומזינה (העוקבים אחרי השרשור שלי ודאי זוכרים שגם זו פעולה הפוכה). הכל היה טוב ויפה, באמת טוב ויפה, עד שהגברת חזרה מהעבודה, מצאה את הסיר בכיור וזעקה "איך המכסה החלבי הגיע לסיר הבשרי?".
ונהפוכו, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (כלומר, הכל עבר בשלווה חוץ מזה שאין לי מושג איך אני מכשיר עכשיו מכסה ומאיפה אני מוצא פיתרון לסיר החלבי).

אני מוסר זאת בפניכם.