צריך לבצע הגעלה של המכסה, נראה לי.
מרגיש קצת מגעיל עם עצמי, ועייף.
נראה לי שכרגע אין לי נכונות לבצע פעולות הפוכות לרצון.
ובאשר להשתתפות בקבוצות חיות - אין לי רצון כרגע לחשוף את עצמי בכל קלוני בושתי וחולשותיי לפני קהל גדול. לא כל שכן למסור את השליטה על חיי לידי גוף קולקטיבי של אנשים שאני לא מכיר ולא בוטח בהם.

לילה טוב

guni כתב on 29 ספט' 2013 19:44:


אם נפלת היום באמת האפשרות שתרצה להגיע לקבוצה נמוכה. זה טבעי. נהוג לומר שככל שאתה פחות רוצה להגיע לקבוצה, זה סימן שאתה יותר צריך להגיע...
אבל לא חראם על כל התפוזים שיעופו שם בלעדיך, יהושפט?

הי, גוני, הקבוצה שהכי הכי לא התחשק לי לבוא אליה היתה זו שבה פגשתי אותך! "דברים נפלאים קורים לפעמים!" (ד"ר סוס שם שם).

ובעניין ההגעלה: אני יודע להגעיל כפיות ומזלגות, לא מכסים.

יכול להיות שעירוי מכלי ראשון יספיק. לא ארחיב כדי שלא יגרשו אותי מהפורום על סעיף עודף דתיות

מן הסתם אפשר גם לשלוח את המכסה לתכנית, להצמיד לו את הספונסר שלי ולהוריד לו את הגדרות החלביות.

לחילופין אפשר לתת לו לשבת בחושך ולהתייסר ברגשות אשמה. הוא בטח ייגעל מעצמו כל כך שכבר יישאר חסר אופי ופרווה לגמרי...

מה שבטוח שהוא אינו בן יומו רק להיום.

כבר כמעט חודש שלא הרגשתי כל כך רע.
לא מרגיש שאני מוכן לוותר על האגו ולעשות את מה שמייעצים/אומרים לי כאן.
ונמאס לי מהתפוזים. כרגע אני במצברוח לימוני מאוד
יום טוב

זה טבעי. יש זמנים כאלה. ככה אנחנו.

אני אוהב מאוד לימון, זה חמוץ ומעולה, תמיד בחתונות יש רק אשכוליות... ואני חושב שזה לימון אני לוקח והופ זה אשכוליות, ואשכוליות אני שונא! זה משקה של זקנים..(סליחה עם אני פוגע במשהו אבל זה עובדה מוגמרת..)
למה אף פעם אין לימונדה?! הרי זה טעים!
שיהיה לכולנו יום לימונים שמח!
לימון צהוב חלק ויפיפה (כמעט כמו האתרוג שהיה לי... מי יודע אולי הוא היה מורכב..)

החיים מורכבים...

היום ידעתי שאהיה לבד מהבוקר בחדר אצלי בעבודה, אז יצאתי מאוחר יותר לשם.
ככל הנראה זה היה כיסוי לרצון ליפול בבית, אחרת אין לי סיבה להצדיק את מה שקרה בבית. נפלתי.
כרגע הטינה הכעס וההשפלה חוגגים אצלי במסיבת טרולים בראש, ואני לא מוזמן. הם רק משתמשים בלב שלי בתור כיבוד, ורוקדים במעגל סביב סביב לצלילי מוסיקה מחורבנת במיוחד, כשהמילים החוזרות  בשירים שלהם הן אפס-כלום-שומדבר-לא-יצא-ממך-חסר-ערך-מפונק.
אלף אביתר בנאים לא ישכנעו אותי כרגע שיש לי סיכוי להינצל. מרגיש מאוד מדוכא, משחזר בראש סיטואציות של כעס שלא היו ולא נבראו, לא מאמין שאצליח לקבל החלטות נכונות לגבי לימודים ועבודה, מאוד מפוחד. ומדמיין את כל המבוגרים האלה מפעם, שהיו אז בערך בגילי היום או קצת יותר גדולים, מנסים לקחת שליטה על החיים שלי כי הם לא סומכים עליי. בערך כמו מה שאני עושה היום לילדים שלי. ועל עצמי אני לא סומך בכלל.
לא יודע כמה שווה אהבה של שומדבר כמוני, אבל אוהב אתכם בכל זאת.
יום טוב

גוני אוהבים

guni כתב on 01 אוק' 2013 08:36:


אני יודע שזה ישמע כמו לימון רקוב, אבל
קרעת אותי מצחוק בתיאור שלך  ;D