תודה
נתת לי החלמה.
גם אני אשמח להכיר אותך

לא היו לי ציפיות ואכן נפלתי. אלה החיים. יום טוב

גוני היקר
זה לא רק בלי ציפיות זה גם בלי נכונות
ובלי נכונות זה באמת בזבוז זמן
האם אתה רוצה להפסיק עם ההתנהגות הכפיתית הזאת או לא ?

האמת - לא לגמרי ברור לי מה אני רוצה. כנראה אני לא באמת רוצה להחלים, וטוב לי עם המצב הנוכחי, אם אני לא מוכן להשקיע את המאמץ המינימלי ולשרוד יומיים שלושה נקי. הבעיה היא שברור לי שאחרי יומיים שלושה תהיה נפילה. אז בשביל מה בכלל להתאמץ אם ממילא זה יתאפס מהר מאוד? זה נראה לי חסר תוחלת לגמרי

מה אתה חושב שעדיף
ליפול 4 פעמים בחודש ?
או 15 פעמים בחודש ?

אני מניח שעדיף 4. אני רק לא רואה איך אני מצליח לעבור אפילו יום אחד או ימיים נקי. בזמן האחרון זה נהיה הרבה יותר קשה

גם אני לא יכול להחזיק נקי אפילו דקה.
מה שמצחיק, זה שגם החברים שנקיים המון שנים אומרים שהם לא יכולים אפילו דקה. אז אם הם לא יכולים אפילו דקה ונקיים כ"כ הרבה שנים, למה שאתה שלא מסוגל כמה ימים לא תהיה נקי כמה שנים?
הרעיון מאוד פשוט, לי אין את הכוחות להיות נקי, אבל לה' כן יש את הכוחות. כל מה שאני צריך, זה להיות מחובר אליו.

כמו שדורון כתב, התוכנית דורשת נכונות. לי באופן אישי אין נכונות. אין לי נכונות לעשות את הפעולות, לקרוא בספרות, להתקשר לחברים, לכתוב אסירויות תודה, לכתוב מה הרגשתי ומה עבר עליי היום, להתפלל לה' שיעזור לי וכו'... אין לי נכונות גם לוותר על התאווה. אבל אני משתדל להשקיע את הכוח רצון שלי (זה שבעבר השקעתי למלחמה בתאווה ובו השתמשתי ועדיין אני משתמש בשביל ליפול) בנכונות לנכונות. נכונות להתפלל לה' שיתן לי את הנכונות לעשות את הפעולות ולוותר על התאווה. גם זה לא קל, אבל יש רגעים שזה עובד!

אני מאוד מזדהה עם תחושת הייאוש והאכזבה. חוסר הציפייה. התחושה ששום דבר טוב לא יקרה.
קראתי פה כמה פעמים שהחיים הם באמת רכבת הרים. כשאתה למטה אתה בטוח שזהו, אתה שם כל הזמן ואתה מתייאש, כאשר אתה למעלה אתה בטוח שזהו, הכל טוב לעולם ועד, אך למעשה החיים כל הזמן משתנים וזורקים אותך מלמטה למעלה ומפילים אותך חזרה למטה וחוזר חלילה. הרעיון זה להבין שגם כאשר אני למטה זה לא סופי ולא לעולם ולא לגרום לזה להתייאש, לא לתת לזה לנהל אותי. כן, אני למטה, אני לא מרגיש מחובר לה' ואני לא רואה איך אני מתקדם רוחנית, אבל אני לא פועל מתוך ייאוש ואני יודע שיבואו ימים טובים יותר.
וכאשר הם באים, אני לא מתרגש ולא יוצא מאיזון, אני יודע שהם גם יחלפו.
היציאה מהאיזון בגלל מה שקורה לי בחיים, מוציאה את הנפש שלי מאיזון וגורמת לי לרצות לברוח. לכן אני מתפלל את תפילת השלווה ומבקש מה' שיתן לי לקבל את החיים בשלווה, בלי לצאת מהאיזון שלי.

אני לא יודע, אולי באמת חייך יראו כמו שאתה מתאר אותם ותמשיך להיות למטה כל הזמן, אבל מהניסיון האישי המועט שלי, אצלי זה לא ככה. אני זוכר שהיו הרבה רגעים שהייתי למעלה אחרי זמנים ארוכים שהייתי למטה. זה אפשרי! ה' יכול הכל ויכול לעשות גם את זה. אני זוכר גם שהפעולות הפשוטות של התוכנית (קריאה בספרות, כתיבת אסירויות תודה ורגשות, דיבור עם חברים ותפילה לה') נתנו לי סיפוק, שמחה ושיחרור שבחיים לא הכרתי.

בהצלחה לנו!
יום טוב, נקי ומלא החלמה!

תודה לך על התגובה.
אני לא מעוניין לנסות את הפנייה לה' כי אני כועס עליו ולא בוטח בו. אני רואה אותו אחראי על המצב הגרוע שלי, כמי שבישל את המצב שבזכותו הגעתי עד הלום. אני לא חושב שאני רוצה או מסוגל לסמוך עליו. הפיתרון הזה כנראה לא יעבוד אצלי

גוני היקר
עזוב את אלוהים
עזוב את הפורום והחברים פה
עזוב את המשפחה והילדים
האם לא בא לך עצמך לעמוד במה שאתה מבטיח/רוצה לעצמך ?

אני כשאני נופל הדבר שהכי מבאס אותי
זה שלא עמדתי בפני הרצון שלי להפסיק
אני כועס על עצמי ורק על עצמי

כיילת את המונה לשמונה ימים
זאת אומרת שאתה רוצה 8 ימים לא ליפול
זרוק הכל ותעמוד בזה
(זה לא 80 ולא 800 )
ותפסיק להיתלות במי אשם ומי לא
ובזה שאתה מכור
ובזה שאתה בדיכאון
ובזה שאתה בלי ציפיה
זה היעד ולשם אתה  מגיע
מה יהיה אחרי זה -לא מענין
בהצלחה אח יקר
אתה מסוגל זה סתם מחסום פסיכולוגי שאתה כרגע לא מצליח לעבור אותו
ותרצה תרצה תרצה
בלי זה -גורנישט

הודעה מעודדת...

guni כתב on 17 יוני 2013 12:49:


גוני, אני מאוד רוצה להצליח לגעת בך. להצליח להגיד משפט שימוסס לך את החומות, ויגרום לך להיפתח לאפשרות אחרת לראות את המציאות. אבל זה לא יקרה, כי המדיום של הפורום לא מאפשר באמת לגעת.
אז רק אספר לך על עצמי, אפילו שכבר כתבתי מקצת הדברים. הייתי לגמרי במקום שלך. שנאתי את אלוקים וכעסתי עליו. ה' היה אשם תמיד. קיללתי את היום שנולדתי וייחלתי ליום שאמות. במיוחד שנאתי את הבקרים (פלא שהם התחילו ב-11?). הרגשתי כמו עבד בעבודת כפייה אכזרית במיוחד. שאלתי את עצמי אם אלוקים הוא לא סתם ילד מגודל ואנחנו הנמלים מתחת לזכוכית המגדלת שלו.
גם היום יש לי עדיין רגעים כאלה. אבל הם הולכים ונעשים נדירים, תודה לאל. המבט שלי היום יותר אופטימי. בהרבה בקרים אני אומר 'מודה אני' בשמחה אמיתית. הכעסים שלי, כך גיליתי, היו באמת כעסים על עצמי. כשחשבתי שאני כועס על אלוקים, בעצם כעסתי על המראה, כי מאוד לא אהבתי את מה שראיתי שם.
אלוקים קיבל אותי בזרועות פתוחות, למרות כל ההתרחקות שלי. הבנתי שבכל פעם שהרגשתי שהוא לא אוהב אותי, זו הייתה רק החלטה שלי - כי "לא מגיע לי" ואפילו כי לא היה כדאי לי (אתה יודע איזו חשיבות עצמית שאבתי מהיותי איש טרגי שה' מתעלל בו אישית?).
חלק מהשינוי קרה בתוך התכנית, חלק קרה לפניה - זה לא משנה לי כרגע. אני רק מעוניין שתהיה פתוח לאפשרות שזה יכול להיות שונה. שהשחור שאתה רואה - הוא רק לכלוך על המשקפיים. אל תנסה להרגיש ולחשוב אחרת, זה לא יהיה אמיתי. אל תנסה להשתכנע, זה לא יעבוד. רק תנסה לארח בתוכך את המחשבה שהעסק הזה זמני, בר שינוי.

תראה, אני מאוד אוהב את עצמי, ומאוד אוהב דברים שדומים לעצמי, וכיוון שאתה מזכיר לי אותי, אז אולי תרשה לי לכתוב -
אוהב אותך

תודה. אני באמת לא במקום הזה שמאפשר לי לקבל את המצב האופטימי שתיארת, כי כרגע אני כועס. אבל אני מוכן לקבל את האפשרות שמתישהו בעתיד ארגיש כמוך.

לראשונה מזה הרבה זמן קמתי במצברוח טוב מתוך ציפייה להתמודדות טובה ובריאה. אם הכל יצליח אני מקווה להיות נקי לפחות עוד שבע שעות וחצי

שלום גוני, אני שמח שקמת במצב רוח טוב, באמת שאני שמח.

אני רוצה לומר לך שאני הייתי במצב שאני כועס על ה', בכלל הנסיבות שלי הביאו אותי לקשר לא טוב איתו. כשהגעתי לצעד 2 נפתרו לי הרבה בעיות איתו.
הית לי בעיה למסור את החיים לה' כי לא סמכתי עליו, מהנסיון זה לא היה כדאי כל כך. הספונסר שלי לקח עצה מאיזשהו מקום, (לא מהספר הלבן ולא מהגדול... מ"כלים מעשיים להחלמה"), ואני כתבתי מה שהוא אמר לי: שורה של אנשים שהשפיעו עלי בחיים. אח"כ איזו הרגשה קיבלתי מהם מהקשר איתם, (בעיקר מה לא טוב). התוצאה שקיבלתי היא מה שחשבתי בסתר על אלוקים.
אח"כ כתבתי לעומת כל תוצאה, מה הייתי רוצה שאלוקים יהיה בשבילי. כי הוא בשבילי מה שאני מסכים שהוא יהיה. הוא הכול.
הוא לא אמר לי, אבל עשיתי לי תפילה קטנה שבה אני מבקש בגל בוקר מהלוקים שאצליח להאמין ולהרגיש שהוא אוהב, מכיל, משגיח (בעין יפה), שומר עליי, וכו' כל מה שרציתי.
אחרי התפילה הזאת קל לי למסור לו את החיים. לפחות בבוקר...

יום נקי

ץודה לך על הדברים שכתבת. אהבתי את הרעיון שמה שאני זורק עליו זה למעשה מה שנפגעתי מאחרים, או ככה לפחות הבנתי. אני בינתיים לא שם.
קבעתי לי יום שלם להיות נקי. נפלתי בערך שעה לפני שעברו 24 שעות. אפילו לא עדכנתי במד הימים. אני מרגיש שזה דוחף אותי ככה בהזדמנויות - אף אחד אל בסביבה, אתה לא בבית, יאללה תחטוף לפני שלא תוכל. וחוצמזה משליםלאט לאט עם העובדה שאעזוב את מקום העבודה שלי מזה כמה שנים טובות, עניין שלכשעצמו יש הרבה דברים חיוביים, אבל אני ממש לא אוהב שינויים ומאוד קשה לי איתם.