תודה מיאני מתוקי. קורא מחשבותי. עכשיו חזרתי קראתי את השאלה ורציתי לענות רק החלטתי קודם לעבור על כל התגובות. והגעתי גם אליך. ברוך שכיוונת!

ובקשר לכתבה נגד 12 הצעדים. לא ראיתי את הכתבה אך אומר מה ששמעתי אתמול ממחלים שמסר מסר לרגל 21 שנה.

"רק מכורים אמיתיים מסתפקים אם הם מכורים... כל השאר יודעים בברור את השובה השלילית! אז אם אתה מסתפק זה סימן מובהק שהתשובה חייבית..."

"תצבור 5 שנות נקיות לפני שתחליט סופית אם התוכנית בשבילך או לא בשבילך או אם כדאי לנסות משהו אחר..."

מותר לי לשבת בצד
מותר לי לא לדבר
מותר לי לדבר יותר מדי
מותר לי להתעסק בדברים טכניים ולהרגיש חשוב כדי לנפח לי את האגו.
מותר לי להנחות את האירוע כדי לתת לעצמי טפיחה על השכם המחלימה שלי כביכול
הכל מתקבל
הכל נסלח.



הקטע הזה בצירוף תחושת דיכאון איומה שאפפה אותי ביום ראשון, שכנעו אותי להגיע אתמול למפגש. אימצתי בחום את שני המשפטים הראשוני (מותר לי לשבת בצד, מותר לי לא לדבר) וגם את השלישי בחלקו (החלק על הלהרגיש חשוב כדי לנפח לי את האגו. התעסקות בצדדים טכניים זה לא העניין שלי, חוץ מאשר בהתקפות שימוש כמובן).
אז היום, בניגוד לפעם הקודמת, לא הרגשתי מעופף בעננים של שמיים נטולי ערפיח, כמו שהתמוגגתי אחרי המפגש הקודם. אבל היה יום טוב ומחובר יחסית, נטול שימושים ונפילות. כמה תובנות שעלו לי כשחשבתי על זה לאורך היום:
א. ישבתי בצד ולא פתחתי את הפה, אבל הקשבתי מאוד לכל מה שנאמר. בעיקר הרגשתי פדיחה שכל אלה שקמו לפני אמרו כמה זמן הם נקיים, מה שאצלי רחוק מאוד מאוד (בקושי שעתיים נקי, ככה זה היה אז). אז נכון שזו לא תחרות, ולא ככה צריך להסתכל על זה. אבל היה לי נורא נורא קשה להיחשף לפני קהל כל כך גדול.קצת המוני מדי לפעם ראשונה.  אולי נתחיל בקטן יותר.
ב. בניגוד לפעם הקודמת, לא הסתכלתי על האנשים מסביב כשאני מנסה לדמיין אותם עם הקרניים שכנראה שכחו בבית. במילים אחרות: סתם אנשים נורמלים כמוני שבמקרה הגיעו למפגש של מכורים למין. שום דבר רציני. (סהדי במרומים, אני כותב את זה בחיוך אבל בלי שמץ ציניות).
ג. משיחה שהיתה לי עם מישהו יקר אחרי זה, הבנתי עיקרון שכבר למדתי עליו פעם במסגרת אחרת לגמרי:דמות של גיבור בסרט צריכה להיות מושלמת כדי שנרצה להזדהות איתו: יפה, חזק, כריזמטי וכל זה, ומצד שני הוא צריך להיות עם חולשה או שריטה או כאב כדי שנוכל להזדהות איתו. אחרת הוא יהיה רחוק מאיתנו. אני מקווה שיום אחד אני אוכל להודות בחולשות שלי לפני אחרים במסגרת קבוצה כזאת. כרגע קצת קשה לי לעשות את זה.לכן אי אפשר להתחבר אליי (וגם כי אני נורא יפה, חזק, כריזמטי וכל זה).
ד. ביטויים כמו אבלה אוהב, חסד אלוקים, לא מובן בכלל וכן הלאה עדיין דוחים אותי ומרגיזים אותי.
ה.הכעסים מפעם, האמיתיים והמדומיינים, אלה שאוכלים לי את הראש בכל הזדמנות של חולשה או בדידות, לא הראו את הפרצוף שלהם היום. לא התגעגעתי.
ו.ספירת מלאי:  מספר האנשים בשמור עיניך שאני מכיר מחוץ לתכנית מתקופות אחרות בחיי שכרגע יודעים עליי עלה משלושה לחמישה.  קטן עליי. פרט לאלה הזמנתי חבר אחד לשבת מתישהו וגיליתי חבר אחר  שנראה לי יהיה מעניין להכיר.
ז. ונסיים בתודה: על ההזדמנות להשתתף בערב שעושה טוב גם אם הוא קצת קשה, על העובדה שנסעתי הערב בשלושה טרמפים הביתה ובכל זאת זה לקח לי פחות משעתיים, על אשתי שבאה עם הילדים לאסוף אותי מהדרך, על הגשם החזק שהתחיל בדיוק כשנכנסנו הביתה, על החבר שיקח אותי מחר מהבית כך שלא אתרטב והכי חשוב: שמאפשרים לי להתנהל לאטי בקצב שלי לרגל המלאכה אשר עליי. זה באמת  לא מובן מאליו

גוני, כיף לקרוא אותך.
גם לשועל קבוצות ותיק שכמוני (או לפחות ככה נראה לי בעיני עצמי) התהפכו הקרביים בכל סבב ההצהרות כשחשבתי איך להצהיר על 5 שעות הנקיות שלי מול כל האנשים האלה. ועוד יש נשים שם למעלה בעזרת נשים...
מספר האנשים שאתה מכיר גדל? אני מרגיש פחות חשוב עכשיו...

היה כיף להיפגש. אם כבר לא נוסעים יחד בטרמפים ובאוטובוסים - אז לפחות זה...
(איזה כיף לך שהיה לך יום מחובר. שעות הצהריים של היום הזה בלעו לי את שעות ערב ההחלמה ולא נודע כי באו אל קרבנה..)

חו"ק

אל תרגיש פחות חשוב. תמיד שמורה לך זכות הראשונים.
מצטער על שעות היום אחרי הצהריים. מקווה ששנות השובע שלך בפתח.
גוני

"משביעו רעב מרעיבו שבע, והוא בסוד חלומות מלך ערוות הארץ, ומיתקן ע"י בחינת יוסף הצדיק המרעיבו בעת השובע, ונמתק בשורשו ע"י ביאת יעקב אע"ה שלא ראה קרי מימיו" (איתא בסה"ק איפשהו מן הסתם, ואם לא אז אני אחבר מאמר חסידות שכזה).

בוקר טוב.
לא נקי כבר די הרבה זמן. משימה בלתי אפשרית מבחינתי כרגע.
נמצא אחרי כמה שיחות טובות בשבוע שעבר עם חבר מהפורום וכמה קרובי משפחה בעניין שהצריך טיפול משפחתי עדין, וגרם לי לראות דברים מזווית קצת שונה, כלומר, איך אני נראה כשאני מתעקש למי שמנסה לדבר איתי, אחרי שהחלפתי תפקידים ואני הייתי זה שהצטרך לשוחח עם העקשן שרוצה לשרוף את העולם.
תהייה: כמה פעמים אמרו לי כאן שאין לי במה להתבייש במצב שהביאני הלום. איך זה מסתדר עם העובדה שכולנו שומרים על האנוונימיות בכזאת קנאות?
שבוע טוב

ובאמת שכבר מזמן לא התעצבנתי כל כך למקרא המייל היומי, אבל הפעם הצליחו להרגיז אותי.
gye.org.il/index.php?option=com_acymailing&ctrl=archive&task=view&listid=1-mailinglist&mailid=665-533&Itemid=121

זה היה יכול להיות אמין קצת יותר אם לא הייתי יודע בוודאות שעל כל נפילה יגבו ממני את מלוא המחיר שם למעלה. ואני לא אוכל לומר שזה היה רצונו של הטוב מכולם, שתכנן בצורה מדוקדקת את החיים שלי כך שאפול שוב ושוב ושוב ושוב רק כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו שאני ארוץ אליו וארשה לו לשחק בי כמו מריונטה. את התירוצים האלה אף אחד לא ישמע ממני ויבעטו אותי מכל המדרגות מתוך טענה שאני הייתי אחראי על המעשים שלי ויכולתי לבחור במשהו אחר.
לא השתכנעתי

אני מצטער על ה'הדחפות', אבל מאין אתה יודע את כל זה כל כך בודאות?

כי \ה מה שכתוב בכל הספרים. אלא אם כן שיקרו לי כל השנים האלה

הספרים לא שיקרו, אבל השאלה ביחס למה וביחס למי הם מדברים.

נוסף על זה, הספרים לא דיברו לגוני. הספרים דיברו באופן כללי, והשאלה היא מה נכון ואמת עבורך

יש בזוהר איומים רבים מאד על מי שלא קם בחצות הלילה לעשות 'תיקון חצות'. האם זה אומר שכולנו 'נעמוד בתור' לעונש על זה שלא קמנו בחצות..?

הרב דסלר פיתח באריכות את כל הנושא הזה ב'מכתב מאליהו' חלק א' - קונטרס הבחירה

הוא אומר שם, שיש דברים שהם בתחום הבחירה החופשית שלנו, ויש דברים שהם לא בתחום הזה. (או בגלל שהם פשוטים מדי ולכן אין לנו בהם התמודדות, או שהם מסובכים מדי ולכן אין התמודדות).

המשימה של האדם היא להגדיל את התחום של הבחירה שלו, ועל פי זה הוא נידון. לא על פי ההצלחות והכשלונות שלו שהם 'מובנים מאליהם'.

אני מאמין שכל היסוד של 'שנים עשר הצעדים' בנוי על זה, שההתמודדות עם התאווה היא מעל נקודת הבחירה שלנו. לכן, אין שום סיכוי לנצח באופן ישיר, וגם אין שום עונש על זה.

מה שמוטל עלינו זה להתמודד עם זה בצורה אחרת לגמרי - רק התמודדות עקיפה, דרך עבודה על הצעדים, ודרך ההכרה בחוסר האונים (=כלומר, שזה לא נתון לבחירתנו) וכן הלאה.



אגב, הרב הרוש הוא ברסלבר - וזה אחד ממקורות  הדברים שלו
מתוך הספר 'משיבת נפש':
יש בני אדם הרבה כשמעינים בספרי מוסר, שמדברים מעצם גדל הפגם של החטאים ומעצם מרירת הענשים של גיהנם וכיוצא וכו', הם מתפחדים מאד. אבל הבעל דבר מתגרה בהם ומפילם על ידי זה לעצבות גדול יותר יותר מבתחלה, עד שלפעמים נופלים על ידי זה ביותר, חס ושלום, ויש שנופלים, חס ושלום, כל כך עד שבאים לכפירות גמורות, חס ושלום. וכל זה מחמת שלא זכו לקבל הדעת האמתי מצדיקי אמת להחיות ולחזק את עצמם ונדמה להם שכבר נשקעו בדרכיהם כל כך, חס ושלום, עד שאי אפשר להם לשוב עוד, ועל כן כל מה שרואין יראת הענשים נופלים בעיני עצמן יותר ויותר, וזה עקר בחינת מלחמת עמלק שבכל דור, כמבאר בפנים:
אבל השם יתברך חומל על עמו ושולח עלינו הארה נפלאה על ידי צדיקי הדור מבחינת היראה של משיח, שימשיך היראה בשכל עליון כל כך עד שתגיע היראה לטובה אפלו לגרוע שבגרועים, שאפלו הרחוק מאד מאד יהיה לו דעת אמתי להבחין האמת, שגם הוא יש לו תקוה כי רחמיו יתב רבים מאד. ועל כן בודאי לא יפל על ידי יראת הענש אדרבא, מיראת הענש יחזק את עצמו למצא בעצמו נקודות טובות ולשמח את עצמו במה שהוא מזרע ישראל על כל פנים. ודיקא על ידי יראת הענש יבוא לשמחה גדולה, כי יראת הענש תכריחהו לקים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירים מאד את הגרוע שבגרועים, שיתחזק את עצמו בשמחה תמיד על פי דרכי עצותיהם הקדושות. ובודאי צריכין אנחנו להתירא מאד לשמע לדבריהם האמתיים ולקימם באמת, ועל כן בסוף התוכחה שהוא יראת הענש כתיב, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה, נמצא שצריכין להתירא מאד מיראת הענש, עד אשר יתחזק על ידי זה לקים דברי הצדיקים אמתיים שמזהירים את הגרוע שבגרועים לשמח את עצמו בנקודות טובות שמוצא בו עדין ולעבד את השם בשמחה. (שם אות י"ז כ'):

סך הכל היה יום מוצלח. הנסיעות לעבודה וממנה היו די מהירות, במיוחד בדרך הביתה הערב אחרי הלימודים שהיו טרמפים די טובים. הלימודים היו די מעניינים, כולל הקורס שבדרך כלל פחות מעניין. ובכל זאת הייתי פקעת עצבים כל הדרך, ורציתי רק לשרוף את העולם ואת אשתו. אני מתוסכל מהחים שלי, אני מתוסכל מזה שאני אמור להפוך לשטיח תחת כפות רגליו של הכוח העליון ועוד לכנות אותו בשמות נמרחים, אני מתוסכל שאם אני לא אעשה את זה אז יחטיפו לי בראש, אני מתוסכל מכך שהאיומים המרומזים שמשגרים לי פה ושם בעדינות כנראה יתגשמו יום אחד אם אני לא אלך בתלם של התכנית. אני מתוסכל. לילה טוב

גוני היקר, תעשה מה שטוב לך ומה שיעזור לך לשיטתך להחלים.
תבדוק את כל הדרכים אבל.
בהצלחה! (אני אגב התנגדתי בדיוק כמוך ל12 הצעדים, ו"שטפו לי תמוח"  )

אני לא רוצה שישטפו לי את המוח.
אני לא רוצה שיהנדסו אותי לפי תכנית של מישהו אחר.
אני לא רוצה שיהלכו עליי אימים שאוי ואבוי מה יקרה לי אם אני לא אעשה את זה ואת זה (ככה בדיוק סחטו ממני כל השנים את הכניעות שלי לגורמי הסמכות בחיי)
ואני לא רוצה לרצות פה אף אחד] חוץ מאשר אותי ורק אותי

אוהב ומזדהה.
נראה לי שאנחנו כבר מריונטות של הכוח העליון.
אנחנו יכולים להילחם בזה, או לקבל את זה.
מלחמה לא תוביל אותי לניצחון, רק לקשיים, למרירות, לתסכול.
קבלה, על כל קשייה, תוביל אותי לשלווה.

guni כתב on 22 דצמ' 2013 20:06:


היי גוני, קראתי מההתחלה את כל הפוסט הארוך הזה  אני יודע בדיוק שאתה לא רוצה שישטפו לך את המוח וכל זה.
ואני שוב חוזר על מה שאמרתי בהתחלה, תעשה מה שטוב לך ומה שיעזור לך להחלים, או להיגמל איך שתקרא לזה.
כפי שאתה רואה אנחנו המכורים תמיד חוזרים לתחתית, תרצה או לא תרצה (יכול להיות שאתה לא מכור) אז אין מה לעשות, מישהו דופק לי פטיש בראש ואומר לי שאני חייב לנסות כל פעם משהו שונה כדי להתקדם ולהיגמל.
אם 12 הצעדים זה הדבר הזה? אני מוכן, כי סבלתי מספיק... (אני ממש מצטער אם אני מרגיז אותך ונשמע כמו רובוט של התוכנית... אתה מוזמן כמובן להציץ בהודעות האחרונות שלי ולראות שהמציאות היא לא באמת ככה)
אני לא חושב ששוטפים לי את המוח בתוכנית, אני חושב שמאירים את עיני אנשים שהחלימו, באים ומספרים לי כיצד הם עשו את זה. ואני מגיעה בענווה ומקשיב להם. התוכנית נשמעת לי הגיונית, אני יודע שכל החיים שלי שחקתי שח-מט מול מישהו שקורא מחשבות, לא משנה איזה מהלך הייתי עושה הוא היה יודע מה לעשות בהתאם...
אז אין לי מה לנסות יותר להילחם.
אני צריך את החברים כאן שיעזרו לי לצאת מזה. אני צריך לעשות חשבון נפש שגם זה נשמע לי הגיוני, ואני צריך להתקדם מבחינה רוחנית, לסלוח לאנשים ולבקש סליחה מאנשים, אני חייב להשתנות כדי להביס את דפוסי ההתמכרות שהשתקעו בי...
ככה אני רואה את זה וכרגע בזה אני מאמין, אף אחד לא שטף לי את המוח, התוכנית פשוט הוארה אצלי באור אחר.