דוקטור, הכל נחמד, אבל קשה למחוק את מה שקוראים במנחה של יום כיפור...
אתה רוצה לומר שאני קורא מה שכתוב שם כי זה מה שאני חושב על עצמי, ובקריאה שלך כתוב משהו אחר?

אני לא יודע למה בדיוק בקריאת התורה אתה מתכוון,
אבל קריאת התורה זה ודאי המקום שבו הטקסט כשלעצמו אין לו הרבה משמעות.
אלא אם כן אתה קראי.

דוקטור, אל תתמם...
אין בתורה שבכתב/שבעל פה/קבלה/מוסר רשימת "ככה יעשה לאיש" שיעשה כך וכך?
זה הכל דמיון שלי/של הקראים?

כי אם כן אני הולך לחגוג קצת וחוזר בעוד שבוע לתכנית (כלומר: אולי חוזר, רק בהנחה שיהיה לי רע).

אה, אז בגלל זה אתה פה? כי כתוב שאסור לפרנן?

ואם יורידו לך אישית משמים לוחות שיהיה כתוב בהם דיבר אחד: תנאף
ואשתך תעודד אותך בחיוך עדין לעשות כל מה שתרצה
ויהיה לך כמה כסף שאתה צריך
ותוכל לחיות כמו נסיך סעודי בלי לדפוק חשבון לאף אחד
וחברים שלך ימשיכו להעריך אותך בדיוק באותה מידה

אם כל זה יקרה - יהיה לך טוב לפרנן? לא תרצה לצאת מזה?

אני לא מבין את ההתעלמות שלך דוקטור. הרי ברור שחלק גדול מן המטען שמקשה על ההתמודדות הזו הוא הטאבו החברתי או התורני שמוטל על התנהגות מינית לא נאותה. וכן, סביר להניח שאילו זה היה נורמטיבי לא היינו כאן כי לא היתה תחושת אשמה

אני מסכים שהטאבו התורני הוא זה שהכניס אותי למעגל של אשמה ובושה ושימוש.
ככה זה. נשים מגיעות בהמוניהן לOA, מוסלמים מגיעים לAA, ויהודים דתיים מגיעים לSA. כל אחד בוחר את הדבר שהכי מעורר בו רגשות אשמה ומתמכר אליו במלוא הכוח.
אבל היום הטאבו הזה הוא כבר לא הבעיה שלי. אני לכוד בתוך פרפטום מובילה של התמכרות.
אין טאבו חברתי על שתייה, אבל להיות אלכוהוליסט זו מחלה נוראה.
אין טאבו חברתי על אכילה או על הרזיה, אבל להיות בולמית או אנורקסית זו מחלה נוראה.
שם אני נמצא. האיסורים הדתיים הם משהו שאני מסתכל עליו מרחוק ומבין שהסיפור שלי בכלל לא קשור לשם.
ושים לב: כל זה בלי להזדקק לדיון המטפיזי האם אני חולה או חוטא. אני מדבר רק על מה כואב לי. מה שכואב לי היום הוא מחלת ההתמכרות שמתבטאת (בין השאר) בהתנהגות מינית אובססיבית. הכאב הדתי קיים, אבל הוא משני.
לכן הצעתי את המבחן דלעיל. עבורי התשובה היא שגם אם הכול יהיה מותר וסבבה, עדיין ארגיש חור גדול בלב, וחוסר האפשרות למלא אותו רק יודגש עוד יותר.

יש לי היום ברקס ענק שקוראים לו "כרת".
אני אוהב אותו והוא יקר לליבי. אני גם, אגב, מאמין שהוא אמיתי. לא שכל מי שעובר עליו ישר נכרת, אבל הוא בעיני מדד לקו אדום בחומרתו שמעולם לא חציתי. הוא שומר עלי ברמה מסויימת רק להיום כבר הרבה מאוד שנים.
רק בגלל שאני מאמין שהוא אמיתי אני יכול לשמור עליו. לא, אני לא מפריד בין 'ה' אלהינו ה' אחד' ל'אלוהים האוהב' של התכנית. ולמרות שהתכנית לא דתית - אני כדתי לא ממציא לי אלהים אחרים. ואם אני אצטרך לבחור בין השניים - אני יעדיף ליפול כל ימי ולהשתגע ולהתפתל ולסבול ולא לעבוד אלהים אחרים. זה למה.

כן, אני מאמין שאם כל מה שתיארת כאן היה מתרחש - הייתי מנשנש לי נשים כאן ושם.
אולי עדיין הייתי מכור ומנסה להיגמל כך או אחרת, ואולי הייתי מסתדר בחיים ההם כמו שכל מיני מתירנים הסתדרו לא רע (אנחנו אוהבים לשמוע את סיפורי החוזרים בתשובה שהיו אומללים שם והתפכחו, אבל היו שם לפחות כמה אחרים שחיו עם זה בסבבה, מסתבר).

בינתיים אני לא שם, אלא בחיי עכבר מעבדה שחי בתוך מבחנה ומספרים לו סיפורים על כמה שרק פה טוב לו.
אז מה אתה אומר, לזרוק את הברקס? אתה רציני?

כך זה כשכולם צודקים (בעיני)
הברקס ששמו כרת וכן עוד כמה לאווין ביניהם עובד גם אצלי.
עק קצת עזרה ב"ה אני לא נופל בחמורות.
אבל...
אני כאן על אף שעדיין איני צועד, כי אני מאמין שהתוכנית יכולה לתת לי חיים יותר איכותיים.
ובעז"ה עוד נידחף פנימה.

בהצלחה ובהחלמה לכולם
כל אחד בדרכו
מולי

בסופו של דבר, ובלי לזלזל בכבודו של הדוקטור שמשקף כאן יפה כדרכו את החוויה האישית שלו, מדובר בחוויה אישית. אם חזק וקווה, או כל מישהו אחר שקורא את הבלוג הזה, חושב שאיסורים דתיים הם משהו שמסייע לו בהתמודדות - אהלן וסהלן. מי שמבחינתו בשלב זה הם כבר משניים בתפקיד, או שהמחלה שלו מתבטאת בשימוש שונה - שימצא לעצמו מגמות אחרות. בדומה לטיפול אונקולוגי, אני חושב שגם כאן כל אחד צריך להרכיב לעצמו את ארגז הכלים שיסייעו לו בהתמודדות, לקחת את העקרונות והיישומים שמתאימים למצב האישי שלו, ולא חייבים ללכת בעיוורון אחרי הצהרות ורעיונות מפיהם של אנשים אחרים, מוכשרים מתוקים וכריזמטיים ככל שיהיו.
תפוזים וכו

אפשר לחדד את הנושא.
guni כתב on 26 דצמ' 2013 08:51:

למיטב הבנתי הדיון כאן מתנהל ע"י אנשים דתיים שומרי תורה ומצוות, אשר בעבר שלהם היו מכורים לתאווה.
עפ"י ידיעותיי ההלכתיות המועטות, התורה אוסרת על אוננות וצפיה בתכנים מיניים.
כך שכנראה, במבחן התוצאה, איסורים דתיים לא בדיוק מנעו מאתנו ליפול.
לי לפחות זה לא עזר, זה מאוד הפריע, הכאיב, אך לא מנע.
אני חושב שהיותי אדם דתי, השפיע משמעותית על כך שנכנסתי לתוכנית, אך לא זה הדבר שפועל עלי.
את תקופת הניקיון המשמעותית צברתי לא מפחד מעבירות (שבהחלט קיים אצלי) אלא באמצעות הליכה עקב בצד גודל בתכנית.
בהחלמה לכולם,
ירוחם

אני מסכים. את מה שכתבתי עשיתי כדי להרגיע את מי שחושש שהדיבורים האלה יגרמו לו ללכת למקומות שהאיסורים הדתיים מנעו אותו כי הם לא מחזיקים מים, כמו שאתה והדוקטור טוענים. אבל מי שכרגע מבחינתו זה מספיק כדי לא להידרדר מצפייה למגע אנושי חי - האם להגיד לו לזרוק את כל התפיסה הזו לפח רק כי הוא גם מאונן מצפייה בפורנו, וגם זה אסור?

חזק וקווה, שים לב מה קרה פה:
אתמול התלוננת על קריאת התורה של מנחה של יום כיפור
היום אתה כותב שיר הלל לכרת.
ואני מאמין לך ששני הדברים לא סותרים: שאתה נאחז ברגשות האשמה כי אתה מרגיש שהם הדבר היחיד שיעצור אותך מהידרדרות לבור בלי תחתית. ובה בעת אתה שונא את רגשות האשמה כי הם גורמים לך, הממ, להרגיש אשמה.
אבל חשוב שתנצור את התובנה הזו שאם אני צודק הבליחה בך היום: זה אתה שבוחר ברגשות האשמה. לא אלוקים. לא אלהי ישראל ולא אלהים כפי שהתכנית מבינה אותו. אתה מרוויח משהו מרגשות האשמה, ועשית איזה חשבון תת מודע שהרווח גדול מהנזק. ואולי זו לא המצאה שלך. אולי למדת בשלב מוקדם בחיים ממישהו מקרוביך שרגשות אשמה הן דרך מצוינת להפיק מעצמך תוצאות טובות, ואתה פשוט לא מכיר דרך אחרת.
לגופו של עניין (מופנה גם אליך, גוני): אתה לא היחיד ששם לעצמו גבול, קו אדום. שמעתי לא מעט חברים שהקו האדום שלהם שורטט קצת יותר רחוק: לא להיות עם אשת איש למשל. בעיניי זה בסדר גמור להשתמש בפגמי אופי (אשמה למשל) כדי לא ליפול. הנקיות מעל לכול. אבל זה רק חוסם עורקים. הקלה זמנית וחריפה לדימום. אם הופכים את זה לדרך חיים נוצר נמק נורא.
כשכתבתי לעיל שהטאבו התורני הוא לא הבעיה שלי, לא התכוונתי שכבר לא אכפת לי מההלכה בעניין הזה. ממש ממש לא. התכוונתי שהכאב שלי ביחס להתמכרות הוא כאב אנושי לחלוטין, שלצדו יש גם קושי דתי. זה עוזר לי להתייחס לעניין כמחלה אנושית. מאפשר לי לטפל בה בכלים לא דתיים, שמרחיקים אותי מהשדה של אשמה ובושה. אם הייתי לא מכור שנופל מדי פעם, לא הייתי יכול לומר את זה. אבל כיוון שאני מכור, ברור לי שעיקר הכאב הוא מעצם ההתמכרות, עוד לפני שהיא לובשת את הלבוש המסוים שלה כאן - התמכרות למין.

שלום לכולכם,

לי אישית אחרי שש שנות אוננות נשבר לי המחסום כי רציתי משהוא יותר מרגש ! הגעתי למקומות אחרים נמוכים יותר כל תקופה חציתי עוד קו אדום, נכון אשת איש עוד הייתה אצלי בטאבו משהוא שלא אתקרב אליו אבל עם הזמן הגעתי למצב שהכל, הכל נהיה מותר.
שמתי פס על הצד הדתי והשתובבתי לי, היה ברור לי שאם אמשיך על קרוסלת התאוה לא ירחק היום ואחצה גם קו זה שמבחינה מוסרית הינה בגידה ! (יותר מצד האשה )

אני מאוד מזדהה עם הדוקטור וברור לי שגם בלי ההיבט הדתי לא היה לי טוב ! אולי נהניתי אבל לא, לא היה לי טוב כלל וכלל !


יגל

מי דיבר על רגשות אשמה? הן באמת לא מצילות אותי כל כך.
מה שמחזיק אותי הוא שריד בודד לדמיון של אלוהים מעניש ושורף. נו, אולי הוא עושה את זה באהבה, אבל גם כך אני מעדיף שלא להגיע לסיטואציה.
אולי זה דימוי ילדותי ומגושם - אבל הי, זה הוא התחיל!
בכל אופן, עובדה שזה מצליח בינתיים להחזיק אותי איפה שאני ולא נמוך יותר.
אז אולי הוא באמת חכם, האלוהים האוהב, ויודע משהו על הטבע האנושי והחולה שלי, אם כך הוא בחר לשים את הדברים על השולחן.
שום רגשות אשמה בשדה הזה, אלא אך ורק פחד. יראת עונש מבורכת. אז מה, להשליך אותה לעזאזל?

לא. לא להשליך. כמו שאמרתי בעיניי זה בסדר בשעה"ד להשתמש בפגמי אופי כדי לשמור על הנקיות. גם פחד הוא פגם אופי.
אבל כן - לצאת מן הדמיון שאם היה מותר, ואפילו היית מקבל בונוס מצוות מיוחד על כל שימוש, אז החיים שלך היו שושנים ופרפרים.