סוגר כמעט יומיים בנקיות, מתוכם אחד רגיל במקום העבודה.
היום התנסיתי בחוויה שלא ויתרתי לעצמי: היה משהו שהייתי צריך להגיש, מעין עבודה, וכבר חשבתי להרים ידיי ולוותר.
אשתי שכנעה אותי להמשיך ולעשות את זה, ומקסימום גם אם הצד השני לא יאהב את מה שכתבתי, לפחות עשיתי מה שאני יכול.
ניסיתי. היתה עבודה טובה, מבחינתי. לא יודע מה הם יגידו, אבל אני ניסיתי.
אני חושב שזה ככה בעוד אתגרים שיש ל. הרבה פעמים אני מוותר מראש כי אני חושש מכישלון, ואחר כך מצטער שלא ניסיתי, מרגיש פספוס.
אני חושב שגם בהתמודדות הזאת כדאי לי לזכור ששווה לנסות, גם אם אחר כך לא מצליחים במאה אחוז.
שבת שלום