השבוע הזה כבר לא יהיה טוב. קמתי הבוקר עם נפילה, והכעס מן הסתם לא יאחר לבוא. אין טעם עוד לכלום, ואין לי כוח להמשיך בהתמודדות חסרת התוחלת הזאת. אני לא מתכוון לוותר על הכעס שלי, כך שלא נראה לי שיש טעם להיאבק, להיכנע, להתכופף, להתקפל, להיעלם, או איך שלא תקראו לזה. מוכן לשרוף את כל העולם כרגע

פה התברכתי בגנים מצוינים. היות שלמשפחה שלי יש רקע של לקוחות מתמידים במחלקה האונקולוגית, וגם אבא שלי ואבא שלו מתו מזה לפני גיל שישים,אני צופה לא יותר מ-25 שנים עד למכת החסד

אני לא חושב שאתה צריך להאבק בכעס או לותר לו או להתעלם ממנו. אתה פשוט צריך לאפשר לו להיות מבלי להשתלט עליך (וגם לאפשר לו לעזוב אותך אם הוא רוצה..).


נדמה לי, שהרבה מאד אנשים כמוך התמודדו עם כעס רב, בין אם זה על מצבם, בין אם זה על בני משפחה, בין אם זה על אלהים, ועל ידי עזרה מקצועית טובה, הצליחו להרגיש יותר טוב עם עצמם

כבר הייתי בעזרה מקצועית. הוא אמר לי שהכעס הוא בעיה אצלי (גם כן חידוש). הרבה זה לא קידם אותי

אני מודה לך על הרצון לעזור. כרגע ללכת לעזרה מקצועית תהיה  הודאה בתבוסה, ואני לא מסוגל להודות בזה, לא יודע על מי אני אפול ואין לי ניסיון נורא טוב כמו שאמרתי עם מטפלים

guni כתב on 29 דצמ' 2013 07:39:

האופטימיות שלך מפתיעה אותי כל פעם מחדש.
לי, אישית, כואב מאוד לקרוא את הדברים.
ובכלל כל הכעס שצף ועולה כל פעם מחדש.
כנראה, מדובר במראה גדולה שאתה מציב לי מול הפנים.
זה שלמרות הכל, עם כל הקושי והזעם, אתה נשאר אתנו, מעדכן אותנו, מעורר תקווה שבעתיד יהיה טוב יותר ונראה שגם אתה מאמין בכך.
אודה ואתוודה, הפוסט שלך מתחילתו, עורר בי כעס ואי נוחות, עם הזמן, התחברתי מאוד לתהליך שלך, ומסתבר שמדובר באחד הפוסטים היותר מעניינים פה בפורום.
חייב לציין שאני מאוד אופטימי, ונראה שכל מה שאתה עובר בדרך יהפוך חולשה לעוצמה גדולה (ראה חתימה ).
תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור.
בהחלמה,
אוהב,
ירוחם

תודה. אני שמח שאתה מוצא משהו אופטימי בדברים שלי. המשפט שציטטת לא נכתב באופטימיות. להיפך.


ולעניין אחר: אמרו לי שכדאי לי לדבר בכינוס  לפני שבועיים שלושה. אני הרגשתי לא נוח. זה רק אני, או שנשבה איזו רוח של תחרותיות עם ההכרזות של כל אחד כמה זמן הוא נקי? כאילו, אחד חצי שנה, אחד שנתיים, אחד חמש, ואז אני עם השעתיים דמיקולו. לא נעים, ואפילו די משפיל ומבזה. אני יודע שלפי הטענה אמורים לקבל כל אחד בלי שיפוטיות ולא משנה כמה זמן אם בכלל הוא נקי. אבל לא נראה לי שמוחאים כפיים לאנשים כמוני שנופלים נופלים ונופלים, ואם מישהו יציע לי את זה בתור דרבון הרי ברור שזה לא ימצא חן בעיניי כי זה יהיה צחוק מעבודה, משהו כמו פרס תנחומים ובדיחה לא מוצלחת למי שלא עמד במשימה, ונכשל במבחן התוצאה. כך שיש כאן משהו תחרותי ומלחיץ, עד כמה שינסו להתחמק מזה, ממש כמו בכל מקום אחר בעולם האמיתי.
כן, אני חשדני בכל מה שקשור לחשיפה והודאה בחולשות שלי לפני אחרים, ולא מתכוון להגן על ההגנה הזאת כל כך בקלות

דווקא מחיאות הכפיים הכי גדולות ניתנו למי שהודיע שהוא נקי יום אחד, או פחות מזה.
אני חושב שאלו מחיאות כפיים על האומץ והכנות והנכונות לעשות הכול כדי להחלים.

כמובן, זה מסוכן מאוד לקבל מחיאות כפיים על זה שאני נקי שעתיים. אני עוד עלול לחשוב שמקבלים אותי, ואז אני עוד עלול לקבל את עצמי, וזה דבר מסוכן בהחלט...

ברגע שאני אקבל את עצמי על כל החולשות שלי, אני אעניק להם לגיטימציה. הדרך מכאן ולסחרור חופשי קצרה מאוד, לא?

לא התכוונתי לאופטימיות גדולה, ההיפך.

יותר הגיוני

guni כתב on 29 דצמ' 2013 07:51:



אין תכנית מושלמת... באמת למצוא מטפל טוב זה לא פשוט (וגם לא זול), אבל זה לא אומר שאין וגם זה לא אומר שאין טעם לחפש. לפעמים שומעים 'מפה לאוזן', לפעמים יש נסיון לאחרים, לפעמים פשוט זה 'מזדמן'.


אתה כותב שזה תהיה 'הודאה בתבוסה' - לא כל כך הבנתי - תבוסה באיזה קרב? ומי אמר שבקרב הזה אתה צריך להתמודד לבד ללא עזרה? אנחנו בני אדם וברוב המוחלט של הקרבות שלנו בחיים אנחנו נעזרים באחרים.

אני מאוד מזדהה עם הקטע של 'הודאה בתבוסה'.
שנים סבלתי בישיבה ולא העזתי לעזוב כדי לא להודות בתבוסה.
לאחרונה עליתי במשקל.
הבגדים שלי צרים עלי.
אני לא קונה בגדים חדשים כדי לא להודות בתבוסה.
אני גם סובל מכאבי ברכיים ולא הולך לאורטופד כדי לא להודות בתבוסה.
אני מעדיף להתעלם מהבעיות שלי, לטמון את הראש בחול ולחכות שהן יעלמו.

קמתי במצברוח מפויס ונינוח. עשיתי כמה דברים לטובת אשתי אתמול בערב, וכנראה זה הועיל.
מוכן לתת ליום הזה צ'אנס.
יום מחובר וטוב על כולכם

guni כתב on 29 דצמ' 2013 09:40:


נניח שאני סובל מהקאות. כל פעם שאני מקיא זה בלגן שלם וסירחון ואני מרגיש בושה גדולה. ואז מייעצים לי להפסיק להתבייש ולקבל את עצמי כמו שאני, כי זו פשוט מחלה אצלי וככה זה. האם בגלל זה ארגיש חופשי להקיא? לא. אדרבה, זה יאפשר לי ללכת לרופא ולנסות למצוא דרכים להתמודד, במקום לחשוב שוב שהפעם זה לא יקרה לי ואצליח להתגבר על ההקאה.