זה בדיוק הסיבה שהתוכנית מיועדת למכורים, כי ידוע שגם אם תגיד להם שזו מחלה, הם לא יגידו:"אה אוקיי... אז זה לא בשליטתי" כי הם סובלים מזה, כואב להם, אנחנו לא מחפשים משהו שישקיט תמצפון, כי זה לא עניין של מצפון בכלל. זה עניין של חסד של אלוקים!

תרשה לי לקחת את המשל הזה קצת יותר רחוק ובוטה.
נגיד שאני צריך להיעזר בחיתול למבוגרים. האם אני אמור לשמוח על זה, לשיר על זה, להודות לבורא עולם שעשה אתי חסד ונתן לי את המתנה המופלאה של חוסר שליטה בסוגרים, רק כי הוא נורא נורא אוהב אותי? כי זה בערך מה שאני שומע מהאנשים מסביבי פה, שכל כך מאושרים על מצבם (שבד בבד הם מקפידים מאוד להסתיר מכל הסובבים בעולם האמיתי).
אז זה דבר אחד להיעזר בעזרה חיצונית של מטפל, קבוצה או ספונסר מחוסר ברירה. זה דבר אחר לגמרי לרקוד ולשיר על זה. נראה לי מנותק לחלוטין מהמצב המחורבן שכולנו מבוססים בו

guni כתב on 30 דצמ' 2013 17:30:


בא ננתח את המצב: מה הן האפשרויות שלי?

א) "להודות בתבוסה" וללבוש את החיתול. איש לא יבחין בכך. בפרט אם ארוץ להחליף ברגע ש....
ב) לסרב עם ההודעה הזאת ולחפש כל פעם מחדש מכבסה...

מה עדיף?

אגב, המתנה היא לא חוסר-השליטה. המתנה היא החיתול המדהים!

התשובה השכלית ברורה. ברור לי שגם אני אצטרך להיכנע מתישהו ולהיגרר ברגליים בועטות לאיזה מהלך מעשי של קבוצה או משהו כזה, בניגוד מוחלט לרצון שלי. כל מה שכתבתי כאן נועד לבטא את הסלידה שאני מרגיש כשאני שומע את האנשים שמתמוגגים ממצבם, על חוסר השליטה בסוגרים שלהם. אני לא רואה את עצמי משתפך ברגשנות על המצב הזה ועל ה"מתנות" שהוא מעניק לי, וכשאני שומע אחרים שכן עושים את זה זה מפריע לי מאוד. נשמע לי כאמור תלוש לחלוטין מהמציאות הקשה שבה אני חי.
ולא כל כך מעניין אותי החיתול המדהים כשאני במצב שאני זקוק לו אחרי גיל שנתיים. משפיל מבזה ומכעיס מאוד, והטבעת התחושות האלה בשמחה נשמעת כמו גן עדן של שוטים

יש לי חבר טוב שאלרגי לחלב.
הוא מודע לאלרגיה שלו ומאוד נזהר שלא לאכול משהו חלבי, או שנגע בחלב.
פעם, הזמין סלט במסעדה, הסביר את האלרגיה שלו וביקש שיזהרו ממגע עם מוצרי חלב.
הם כנראה לא נזהרו מספיק והוא מצא את עצמו מאושפז בבי"ח בסכנת חיים.
פעמים רבות, קרה לו, שחיי ניצלו בזכות כך שידע שעליו להתרחק מחלב ומוצריו.
אילו לא היה מודע לכך, היה מסכן את חייו מידי יום, וכנראה לא היה אתנו היום.
כחבר טוב, אני ממש שמח בשבילו שהוא מודע לבעיה שלו.
ושמח בשבילנו, שגילנו את הבעיה שלנו, הדבר שמסכן את חיינו,האובססיה הבלתי נשלטת למין.
אני שמח שלמדתי להיזהר מהכוסית הראשונה.
שמח שבזכות הידיעה הזו, אני נקי היום.
נכון, אולי לא הייתי בוחר בהתמכרות כדרך חיים, משהגעתי למצב זה, אני שמח שאני מודע לכך.
חיי ניצלו!
אוהב,
ירוחם

guni כתב on 30 דצמ' 2013 17:44:


אתה מזכיר לי את איוב, רק בלי הקטע של הצדיקות והתמימות בד" בהתחלה, מעניין אם גם הסוף אצלך יהיה אותו דבר! הלוואי, אני מעדיף שתיהיה רק מאושר אחי!) מעניין אם תחווה בתוכנית (כמו שאמרת אתה תגיע אליה ממילא) משהו שיתרץ לך הכל לא במישור השכלי (איך שאני מכיר את איוב ואת מה שהקב"ה ענה לו, אז זה לא היה שכלי בכלל, אף פעם לא הבנתי מה התשובה של הקב"ה אמורה להסביר לאיוב...)

התשובה באיוב לא היתה שכלית כמובן. עצם הגילוי הראה לאיוב שאלוהים לא עזב אותו למרות המשחק המלוכלך שהוא אפשר לשטן לשחק בו. את איוב זה שנכע, כנראה הקשר החוויתי הבלתי אמצעי. אני עדיין כועס על הרשות שהשטן קיבל לשחק בי

מדוע לכעוס ? (למרות שאני גם כועס...) אלוקים יש לו את החשבונות שלו...
מסתמא הדיון שלו למעלה במחוזי (או בשלום...) יהיה מנקודת פתיחה שונה.
לא ?

זה לא מפחית מהסבל מהבושה או מהביזיון שבמצבי. עתם העובדה שהוא סיבך אותי לכתחילה במצב המביש הזה מקוממת אותי

guni כתב on 30 דצמ' 2013 18:15:


אפשר לשאול למה אנשים עוורים, ולמה אנשים נכים, ולמה אנשים סובלים בכלל, לך יש תרופה, אתה רואה אנשים מחלימים, לא שווה להודות על זה לקב"ה? ברוך ד" הוא נתן לי ולך כל כך הרבה, אין לנו בכלל זכות קיום בפני עצמנו.

כל מה שאתה אומר אמת ויציב. וגם העובדה שהמום הזה גוזר עליי חיים כפולים והסתרת זהות (שהרי גם כאן אף אחד מאיתמו לא מעז לחשוף את הזהות האמיתית שלו) היא נכונה ומתסכלת ומכעיסה מאוד, משום שמישהו נתן רשות לשטן לשחק בי. ואני לא אשתיק ואדחיק את זה מול האמירות השכלתניות שלכם.זה לא עובד ככה, כמו שהרעים של איוב לא פתרו לו את הבעיה הקיומית שלו בנאומי המליציים שלהם ובכתב הסנגוריה הארוך על אלוהים, שלא שכנע את איוב לרגע ולא הצדיק את הסיטואציה שאליה הוא נזרק בחוסר צדק משווע

guni כתב on 30 דצמ' 2013 18:36:


אז אתה מחכה להתגלות אלוקית? דבר ראשון אל תהפוך את עצמך לאיוב, וגם לא לקדוש מעונה, זה קל מאוד להתמכר לדבר הזה, גם אני התמכרתי לזה, אני לא צוחק עליך ולא יורד עליך אני מקווה שתבין ולא תכעס... אבל יש הבדל בין איוב ורעיו לבינינו, גם אנחנו סבלנו כל אחד כאן בפורום הוא איוב אחד קטן אוקיי? ולחלק מהאנשים פה אלוקים התגלה (אלי עדיין לא, בנתיים הלכתי לקבוצות של S.A, ואני מקווה להחלים)
אני חושב שרובנו חשפנו הרבה מהזהות שלנו (רוב האנשים הרלוונטיים בחיים שלי יודעים עלי, וגם אנשים שוליים), אבל ברור שאני לא אצא לרחוב ואצעק שלום קוראים לי X ואני חולה מין! זה לא עובד ככה, אני לא מתהדר ב"נוצות" שלי. מה לעשות שהחברה עדיין לא מספיק מכירה את הנושא ולא יודעת שאפשר להתמכר לפורנו.
באותה מידה אנשים לא יוצאים לרחוב וצועקים שלום קוראים לי Y ויש לי בעיה אני סוציומת.

קדושים מעונים שרים שירי הלל על הסבל שלהם. ממני לא תוכל לחלץ הודיה כזו אפילו בייסורים קשים.

והשאלה הקיומית איך אלוהים או מישהו מטעמו מרשה לעצמו לשחק בנו ככה היא רלוונטית לכל אחד, גם אם לא כתבו ספר על שמו בתנ"ך כי הדרישות המוסריות לא השתנו, והן תקפות לגבינו כמו שהיו תקפות לגביהם, והשיפוטיות של  החברה ושל אלוהים רלוונטית לגבינו בדיוק כמו שהיתה רלוונטית אז, וזה די מכעיס לגלות שמי שדורש ממך סטנדרטים גבוהים  של מוסר מרשה לעצמו לשחק בך כראות עיניו

                                                                                                                                                          GUNI עברת כבר על ספר איוב בתנ"ך לעומק ? [/color][/size]מרגיז שאתה כותב כך זה נראה כמו שעבר או עובר עליך משהוא קשה מאוד [size=small][color=rgb(34, 34, 34)]


יש מצב שתשתף אותנו ?

עכשיו לא הבנתי.
אם הוא זה שמשחק - אז אי אפשר לבוא בטענות לצעצוע.
אם הוא לא - אז כנראה יש פה משהו אחר.
זה דומה לשאלת הבחירה והידיעה.
אבל אף פעם לא נבין אותו. לא ?
הרי זה בדיוק מה שהוא. "אלוהים".


נ.ב. אם אני מעיק אז תגיד לי.