אנסה. ואתה יודע שאני אוהב אותך באמת ואילולא הזמנתך לא הייתי כותב כאן. לדעתי כדאי לך לעשות למען השינוי בגישה, במיוחד במקום בו שאלתי אותך - 'מה הופך רש לעשיר', אתה ענית - 'הכבוד שרוחשים לו'. אני סבור שזו טעות. כי הכבוד הוא אולי מה שרוחשים לו (אני מכיר כמה דלים החושבים שהם עשירים וחוץ מחמלה לא רוחשים להם כלום) אבל לבטח זה לא מה שהופך אותו לעשיר, עשיר הוא מי שיש בצקולונו משהו ההופך אותו לעשיר. (אל דאגה אינני פוצח בנאום השמח בחלקו)
מבלי לתת לך ציונים בעיני אתה איש עשיר, לא בגלל הכבוד המפוקפק שאתה רוכש באמצעות השתלחות במי שהרע לך (האם לא אתה חלקת איתי כאבך על איש שמשיג 'כבוד' בהשתלחויותיו?) רק בגלל הנשמה שלך. כשאתה מחובר אליה עושרך זורח. ביתך מואר. רעייתך משגשגת, ילדיך מתרפקים עליך נינוחים, שם ברגעים ללא ערפיח דמותך זהרה בעיני, מבעד לרוגז, מעבר לחומות, היכן שנדמה לך שאף אחד לא רואה אותך כדי שלא יוכל לנצל את הרגעים הללו כנגדך, אתה רוקד לקול צלילים דקים שנפשך העדינה מייצרת, זכיתי לקרוא על חלומותיך, הם בהישג יד, רק תרפה 'מהכבוד הגדול' הזה שלך.
אהובי, בכל עת שבא לך לטרוף מישהו או משהו נסה לחשוב על הרגעים הנעימים שחווית, אותן דמויות שלא מתחברות עם טרול כלשהו. הצמד לדברים העדינים שבך, לחלקים שלא קשורים בהורדת ראש. לא שלך ובטח לא של אחרים.
על פרקטיקה נוספת ואחרת נדבר, לא כאן.
אוהב.
