מקסים!
מזדהה לגמרי.
תודה

מדהים מדהים !

מאחל לכולנו פה כזו רשימה מצויינת.

חוויה מאתמול שרציתי לומר עליה תודה.

נסעתי עם מישהו מהשכונה. מסוג האנשים הכריזמטיים, שעובדים במשהו שמצריך לעמוד מול קהל ולהוביל מדיניות, לנסוע בעולם ועל הדרך להתעסק בכל ענף ספורט אפשרי.
על פי רוב אנשים כאלה מעוררים אצלי סוג של נחיתות, כעס עצמי, סלידה ורצון לסחוט אישוש כלפיי מצדם.
הפעם נסעתי איתו בזמן שהוא שוחח עם חבר ותיאם טורניר טניס או משהו כזה. הוא דיבר בסגנון מחוספס, כזה כמו של חיילים, אפילו שהוא עבר מזמן את הצבא, תוך כדי סחיטה של המכשיר הזה שמכווץ את היד ואמור לחזק שרירים. מין ילד קצת מגודל. הסתכלתי על הסיטואציה די משועשע, לא הרגשתי שאני צריך להיות כמוהו והרגשתי די שליו במה שאני. לקראת סוף העשור הרביעי לחיי מותר לי להכיר בעובדה שאני חנון, אבל חנון עם יתרונות.
שיתפתי בזה את אשתי והיא טענה שלאחרונה באמת היא מרגישה מכיווני יותר שלווה וקבלה עצמית.
אני לא משלה את עצמי -  לא קרה לי נס ומחר הכל יכול להתהפך וכן הלאה וכולי, ואני לא בדיוק מקפיד על נקיות. אבל מותר לי לומר תודה לכח העליון שאפשר את זה. אשמח אם הוא ימשיך את זה גם מחר.

גוני היקר
מה אתה לא יודע שב2-3עשורים האחרונים
החנונים הם אלה שצוחקים אחרונים
ראה ביל גייטס סטיב גובס וורן באפט ועוד
נקמת היורמים קוראים לזה

תודה רבה גוני על השיתוף.

גם אני מרגיש שחרור במקומות הללו.
נמצא בימים האחרונים עם כמה חברים שבדרך כלל הייתי מפתח בהם תלות, ריצוי, חנופה, ערך עצמי נמוך. חסד אלוקים שהיום זה לא חייב להיות כך.

קבלה היא המפתח לשחרור. ..

אוהב
הושיעה

כל הכבוד, מקנא בך על ההשגה, הלוואי וגם אני אגיע לשם 

טוב. אז היום היתה נפילה. ונסיעה ארוכה מדי באוטובוס הביתה, אף על פי שיצאתי הרבה יותר מוקדם מהצפוי כי רציתי להיות עם המשפחה וידעתי שזה חשוב לאשתי (האוטובוס נתקע למשך שעה בערך עד שהביאו חלופי, והנשמה יצאה לקראת סוף הנסיעה). מחשבות זעם על אנשים מפעם שעשו או לא עשו כל מיני דברים שבו להציף אותי הערב. הייתי צריך לדעת שהגן עדן הזה יהיה קצר מדי ושהכוח העליון יבוא שוב לגבות את שלו וללפף סביבי את הקורים.
אני מניח שיהיו כאלה שיגידו לי שהדברים הרעים נובעים מהמחלה והדברים הטובים נובעים מהכוח העליון. בניגוד קל למה שמגילת איכה טוענת, אבל נניח לזה. אין לי כוח לוויכוחים תיאולוגיים וממילא זה לא ישכנע אותי. שרק מישהו יקח ממני את הכעס והזעם הזה ויניח לי לנפשי, ואם אפשר שלא ישתעשע בה בסדיזם כזה

אוהביםB-)

טוב. קמתי במצברוח לאמשהו למרות ההגעההפשוטה יחסית לעבודה.
אני מכריז כאן שאני מוכן לוותר על הכעסים שלי כלפי אנשים מהעבר לפחות עד לשעה עשר וחצי.
אני מבקש בתמורה יכולת לעבוד בשקט וביצירתיות. ולהיות מחובר רק למה שיגרום לי להרגשה טובה ומספקת

טוב, גוני, פספסתי אותך בימים האחרונים.. כיך לקרוא את הפוסט היפה על הטרמפ. "הב לנו עוד כאלה!".
(חוצמזה שסקרנת אותי... מדיניות? טניס? מחוספס? )

אבאלה אוהב ומפנק העניק לי לאחרונה המון ימים יפים, מחוברים ויצירתיים.
ואז הוא נזכר שגם השטן ופרשיו השחורים צריכים לחיות ממשהו, וזיכה אותם בנפילה משפילה שלי הבוקר, כדי שיהיה להם ממה לצחוק.
אני מרגיש מושפל, נבגד וכועס.
יחד עם זאת, אשמח לרעיונות איך לא אהפוך את היום הזה להעתק הגיהינום שהאבא המתעלל שלי התכוון להמיט עליי כדי שהוא ועושי דברו המלוכלכים יוכלו לדרוך עליי. את התענוג הזה לפחות הייתי רוצה לשלול ממנו ומהכלבים המזוהמים שלו

אח יקר,
אומר לך בכנות את דעתי שלי,
אין כזה עולם של כלבים שחורים דורסים רעים סאדיסטיים. אני לא מאמין שיש אי שם במקבלי ההחלטות על גורלי איזה זקן עם עיניים אדומות המתקרא שטן או אלוהים או מלאך חבלה או סנטה קלאוס.

אני כן מאמין שאני אוהב מין ותאווה.
ושתמיד תענוג לחזור לשם. בעיקר כשאני צריך לברוח מפגמי האופי שלי. מהפחד מהבושה מהמפלצות שאני נותן להם את הבסיס לקיום... מהמוטציות שמוחי הקודח הלחין. מהזומבים שהם השתקפות של פגמי אופיי שלי..
אבל ההלם שלי היה כשהבריחה לתאווה אפילו לא היתה קשורה לבריחה כלל. זה היה נטו חיפוש רוחני, משמעות, חיפשתי יופי וטוב ואומנות. חיפשתי חיים בתאווה.. חיפשתי את עצמי היפה שם.
אני לא אדם רע. אף אחד לא דופק אותי. אני פשוט מכור.

כשקיבלתי את המציאות הזו, לא פירשתי כל נפילה כהתערבות של חייזרים אכזריים בחיי. אני לא נטוע. ואלוקים לא עוקר אותי.

אז מה העיצה?
תבחר.
תבחר האם יותר חשוב לך להיות רדוף וצודק וצדקן ומסכן וקרבן וקדוש ומעונה?
או יותר משתלם לך להיות נקי ובשלווה.

אוהב מאוד
הושיעה

בחרתי להיות נקי ובשלווה. התמדתי בזה כמה ימים כל פעם. הפיתוי תמיד יגיע ותמיד יפיל אותי.
אני בוחר? אין כוח עליון שאני אמור לפנות אליו עם כל הג'יפה הזאת? הכל בראש שלי? הוא לא באמת נתן לי את הפגמים האלה כדי שאתחנן? אני לא באמת חסר אונים? אולי כדאי שמישהו יגיד לי אחת ולתמיד מה כן אמורים לעשות כאן, כי כל אחד אומר לי משהו אחר ומבלבל אותי

והערה נוספת - הניסיון - שלי ושל מה ששמעתי מאחרים - מעיד, כי הימצאות בנקיות לאורך זמן רק מעצימה את תחושות הכעס והסריטות צפות ועולות להן. יש סתירה מובנית בין נקיות לבין שלווה לפחות בשלבים הראשונים.

היי גוני. אם תרצה נוכל לקיים שיחה טלפונית ולחדד דברים.

ואולי יהיה לתועלת בציבורי?

אכן, יש כל כך הרבה דעות וכיוונים כי לכל אחד יש ניסיון עצמאי בהחלמה וניחוח שונה, ארומה אחרת... גוון נפרד...
גם בהחלמה שלי עצמי, יש זמנים להזכיר לעצמי מהיכן אני מגיע ויש זמנים לזכור להיכן אני רוצה להגיע.
יש זמנים להאיץ מנוע לטורבו. ויש זמנים להרפות לשחרר...

אלוקים כפי שאני מבין אותו.
הוא לא בהכרח אותו אלוקים כפי שהספונסר שלך מבין אותו.
וכנראה שזה לעולם לא יהיה קרוב לאלוקים כפי שאתה מבין אותו...
או כפי שעוד תבין אותו בעתיד...

זה נורא מבלבל. יש זמנים שבהם עלי לומר הכל ממנו... ויש זמנים שעלי להתמקד בהכל באחריותי. שהכוונה היא שהפעולות הם באחריותי ולא התוצאות. אמנם מבלבל אבל עם הצעידה זה מסתדר. בפרט אחרי צעד 4 נהיה לי בזה השגה. ממליץ לך בחום להגיע לחיים של צעד 4. השינוי הדרמטי של חיי. לטובה.

ולבסוף, אכן כשלא משתמשים הגיפה צפה. הרי זו היתה המטרה של השימוש, להרויח שקט מהצרימה של עצמי. אבל בכל זאת הנקיון הוא השלב הראשון ההכרחי. כי כל זמן שאני מסומם אני לא קולט את מיימדי הבעיה ומי נגד מי והשלטר הכבוי מכבה את הרגש והשכל יחדיו. רק כשאני נקי והגיפה צפה, זו ההזדמנות להכיר אותה, לחבוק את אופיי הפגום, לקבל את עצמי על כל סריטותי, להשלים עם כל מה שאני רב איתו בי, ובסוף התהליך לומר לעצמי ...

"אוהבים אותי"...