מזדהה עם העייפות והזקנה
לא מזדהה עם החוסר ערך ובמיוחד לא עם החוסר סיכוי
אז זה די מאוזן אולי תוסיף איזושהיא כתיבה או תגובה לפוסטים אחרים מה שישנה את ההתמקדות עצמית והמאזן יהיה חיובי !

בקרוב, בקרוב נחזור אל השקט והאור
גם בחושך וגם באור
למרות הכל

עוד נפילה. שיהיה על מה לכעוס ולשנוא גם מחר. לפחות נהניתי

וואו
יפה על הכנות
מכור אמיתי
סקסהוליסט בנשמתך

מזדהה עם העייפות והריקנות, חוסר הערך וחוסר הסיכויי וגם עם הנפילה לצערי.
מאם כי אני מאמין בתשובה שמלכו של עולם הקדימה כרפואה למכות העולם הזה (אפילו שהתבטאויות כאלה לא כל כך מתקבלות כאן)  ומתפלל לה' (ברגעי שפיות) שיעזור לי למצוא אותה.
אוהב אותך וכאמור מאד מזדהה.

יגל לבי, אם התכוונת לעצבן אותי בתגובה שלך אז הצלחת. אני אודה לך אם לא תדביק לי תוויות. אני היחיד שמוסמך לקרוא לי בשמות כאלה, ואני לא מעוניין בכך. תודה

אם הצלחתי לעצבן לא התכוונתי לכך אולי כן לא נזהרתי מספיק בתגובתי וסליחה על כך ......
צודק מאוד העובדה שהנני מגדיר את עצמי כסקסהוליסט לא מקנה לי זכויות להגדיר כך אחרים למרות שאנחנו באותה ספינה ,, אולי היה משהוא אחר שעיצבן אותך ?

סלחתי. אני לא יודע מה הפריע לי חוץ מזה

דברים טובים שקרו היום  עד עכשיו -

חבר אחד שלח סמס בלי שביקשתי והציע טרמפ מוקדם על הבוקר.
נסיעה עם חבר אחר (פשוט יכולתי לצאת קצת יותר מאוחר) ושיחה די טובה ואינטליגנטית.

עבודה בסדר היום, וציפייה לבילוי עם בני המשפחה שיבואו לאסוף אותי (הידד).

דברים שמציקים לי: שנת הלימודים לפני סיום, ויש המון עבודות ומטלות. אני מסוגל לכתוב את זה, אבל מאוד חושש שלא ייצא טוב. מה שגורם לי לדחות את ההגשה. זה רק הפחד שלא אצליח, שאכשל, שמשתק את היצירתיות שלי. במחצית הקודמת היו עבודות שהגשתי שקיבלו ציון טוב, היו כאלה קצת פחות - אבל עמדתי בזה יפה. לא יודע איך להיפטר מתחושת השיתוק הזאת כרגע. הזמן לא מחכה לי.
אולי לבקש מלמעלה שייקח ממני את השיתוק וייתן לי בתמורה יצרתיות ואמונה ביכולות שלי

נקי שוב כ-25 שעות אחרי נפילה אתמול.

בוקר שעבר טוב בבית.

אחרי הצהריים התפרצות כועסת על הילדים שמעכבים את ההכנות לשבת. אשתי מראה פרצוף עגום. לא כיף.

שבת שלום

שלום גוני
בזכותך חזרתי לפה, רק כדי לראות מה נשמע.
שמחתי על שיחתנו השבוע. היא עשתה לי ממש טוב, ודווקא בסתמיות-השיחה שבה.
תודה רבה לך!
מקווה להמשיך לעקוב...

חזק וקווה

היו עוד שתי נפילות השבוע - בשני והיום.

מרגיש זעם איום ונורא. בעיקר על הכוח העליון ששתל אותי כאן עם הצרות האלה, ושיש לי חשד שכל הטובה שהוא משפיע עליי זה כדי שיהיה לו קל יותר להכאיב לי על ידי לקיחת כל זה ממני. והרי זה ברור שאם המצב יישאר כפי שהוא ואני לא אצטרף לחבורת הממלמלים ואקבל על עצמי (בשמחה מתועבת) את המצב שלי, ואקשקש כאן על "אבלה אוהב" בצורה שמזכירה באופן מחשיד את תסמונת סטוקהולם - ברור שזה בדיוק מה שהוא יעשה לי. ברחמנות כמובן,  כי הכל באהבה. גם ההתעללות שלו. אבל ככה זה. הוא יעשה מה שהוא רוצה. אני רק אוכל להיאבק מאבק חסר תוחלת ואז לצלול לתוככי הנשייה או להכינע באופן משפיל ולעשות את עצמי מאושר מהמצב החרא שלתוכו הוא יצק את חיי, רק כדי שהוא ירגיש יותר טוב עם עצמו. ובשביל זה להתעלל בחיים של בנאדם שלא עשה כלום.

מעריך מאוד את הכתיבה הכנה שלך.
מאחל לך שיום אחד תתחיל לכתוב כאן באופן יום יומי כמה טוב לך, מפני שכך באמת תרגיש.

מזדהה עם הדברים מאד ונרתע מהם לא פחות.
מקווה להיות שלם יום אחד.

קמתי בבוקר בתקווה במצבי יהיה טוב יותר.
יסיתי לרוץ בבוקר, והצלחתי.
אבל לא עזר לסלק את תחושת הריקנות, הדיכאון, חוסר התוחלת והיאוש.
אמרתי לאשתי שאני מרגיש שאין לי התחדשות גם בקשר בינינו, מה שכמובן ציער אותה להחריד.
כמובן כל זה קשור לעובדה שמצבי בעבודה איננו ודאי ואני חייב למצוא מקום אחר, ושונא עד מוות את התהליך המשפיל של חיפוש עבודה כמו קבצן שמחזר על הפתחים ונאלץ לשמוע לא ולא ולא.
ואין לי ציפיות לכלום כרגע, ובוודאי שלא מתכוון לבקש שום חסדים מהגורם המכונה כאן בפי כמה מהאנשים "אבלה אוהב", זה שדחף אותי לעולם הזה בליווי החרא הנפשי שבשלו אני נמצא במקום המפוקפק הזה.  הוא אשם בכל זה, כך שאין לי הרבה ציפיות ממנו כרגע ובכלל. די ברור לי גם שכל הדברים הטובים שהוא נתן לי הם ערבון שיאפשר לגורמי ההוצאה לפועל שלו להכאיב לי עד מוות ברגע שהוא יתן להם את הפקודה. כך שאין לי שום כוונה להתחנן או להשפיל את עצמי לפניו.

אוהב, ובוכה איתך יחד!
מתפלל לאלוקים שיתן לך כוח והחלמה!