חיבוק.

הבת הגדולה שלי מתחילה מחר את כיתה א. אני מאוד שמח ונרגש בשבילה, אבל גם מאוד חושש.
על פי החוויה שלי מבית הספר, והייתי חנון אמיתי וצייתן לאורך כל התקופה, חינוך נוטה להיות סוג של הינדוס אנשים כדי שיתאימו לכל מיני צרכים של אנשים אחרים (ההורים, המורים, החברה, או מה יגידו בכללי), כמו הקטע ההוא בקליפ של פינק פלויד, כשרואים תלמידים חסרי פנים צועדים על סרט נע ונופלים לתוך מטחנת בשר. מאוד מקווה שהיא לא תיתקל במורים שיקצצו או ימתחו אותה רק כדי שתתאים  למיטת הסדום שמערכת החינוך תנסה לדחוק אותה אליה, בטח לא בטיעונים של "ככה אלוהים רוצה" כשבפועל הם יתכוונו ל"ככה אנחנו רוצים". 

נראה שלמרות שהיית חנוך כדבריך לא הצליחו להנדס אותך, אז למה אתה חושש?
תבקש שהיא תשתף אותך ואת אשתך בחוויות שלה בבית ספר.
בהצלחה.

מי אומר שלא הנדסו אותי? עובדה שנאלצתי להחניק את הרצונות שלי כל הזמן, ואילפו אותי שהעיקר זה לרצות את בעלי הסמכות סביבי, כך שעד היום אני מגיב לכך באופן כמעט מותנה. הכ קל לחנך לצייתנות. זה אפילו לא חינוך - זה אילוף נטו. לא סולח על זה בחיים.
אבל תודה על העצה לבקש ממנה לשתף אותנו בחוויות. אני מאמין שאשתי תעשה את זה בכל מקרה, ואני אנסה גם. הבעיה היא שזה לא יוכל למנוע ממנה להיפגע במקרה שהיא תיתקל באיש צוות מגעיל שינסה לאלף אותה במקום להצמיח אותה, ונדמה לי שכמעט כל אחד נתקל בטיפוסים כאלה לאורך שנותיו בבית הספר.

מוכרח לומר שהיה הרבה יותר קל ממה שחשבתי. היא הלכה לשם בשמחה, ואפילו ביקשה באיזה שלב שנצא משם. טוב, מה היא יודעת מהחיים שלה. 

קצת יותר אופטימי היום

היום הראשון בבית הספר עבר היטב. היתה תקרית קטנטנה שלא שמתי אליה לב, אבל נתנה לי אחרי זה משוב נהדר:
הייתי צריך לקחת את אחד הילדים הגן שסיים ממש מוקדם - לקראת עשר בבוקר ביום הראשון ללימודים. אחרי זה, כעבור כמה שעות, היה צריך להביא את הגדולה שסיימה בכיתה א. בדרך לשם הייתי צריך לעבור ליד גן חובה - גם שם יש לנו נציגה, שהיתה אמורה לסיים שעה אחרי בית הספר. לא שמתי לב, אבל כשהלכתי טרוד להביא את הגדולה, השנייה גם היא עמדה שם בחצר והסתכלה עלי. בדיעבד התברר לי שהיא בכתה ורצתה הביתה באותו רגע, אבל "היא התגברה", כמו שהגננת שלה שיבחה אותה אחר כך.
בערב דיברתי איתה, ואמרתי לה ששמחתי מאוד באותו יום לראות איך היא נכנסה בחיוך לגן שלה (היא כבר שנה שניה שם), ומאוד הצטערתי לשמוע שפתאום היא התגעגעה כי ראתה אותי בא לקחת את אחותה מבית הספר ליד. היא הקשיבה, חייכה ונרדמה.
למחרת כשחזרתי הביתה בערב, היא ביקשה ממני להתכופף רגע לגובה שלה. חשבתי שהיא רוצה לומר לי איזה סוד באוזן. אבל היא רק הדביקה לי נשיקה. מזמן לא הרגשתי אבא כל כך טוב.

ולעניין אחר: יש סימנים גוברים והולכים לכך שמקום העבודה שלי עומד להשתנות עד כדי כך שלי לא יהיה יותר מה לעשות שם. הם עשויים להציע לי כל מיני תפקידי עציץ למיניהם, אבל לא נראה לי שזה ישתלם לי מקצועית לעשות את המרחק הגדול בין הבית שלי למקום העבודה לשם כך. די כואב לי הרעיון שאאלץ להיפרד מהמקום ומהאנשים שאיתם אני עובד כבר די הרבה שנים. האי ודאות  מציקה לי, אני חושש מהתהליך של חיפוש העבודה, הצורך למכור את עצמי כמו עני המחזר על הפתחים ולקבל דחיות ותשובות שליליות, מהצורך להתפשר ולהסתפק במשהו פחות טוב כלכלית או מקצועית. בקיצור, די חסר אונים ורק מבקש סיוע מלמעלה שאוכל להתמודד עם התהליך הזה טוב. אני מוכן גם לבקש ממנו שיתן לי מקום עוד יותר טוב ומספק מקצועית וכלכלית. אבל לא מפתח ציפיות שאמנם זה יתגשם, כי האכזבה עלולה להיות מאוד כואבת. אבל הי, לפחות ביקשתי...

ההכרה במצב החדש בעבודה שלי ובעובדה שהעסק שם לפני סיום הולכת ומתעצמת אצלי. אני מרגיש דיכאון כזה כבד שאין לי חשק לכלום כרגע, בשום תחום. הרגשה איומה כזאת לא חוויתי כבר מזמן. חרדה ממצב כלכלי בעייתי. השפלות כשאצטרך לשווק את עצמי בחיפוש עבודה ולחטוף דחיות ותשובות שליליות משפילות, שוב ושוב. אובדן של הערך העצמי שלי בעיניי. התפרצויות של כעס כלפי הקרובים. בדידות. התפשרות במשהו שלא באמת יתאים רק כי לא תהיה ברירה. בקיצור, גן עדן.

הלכתי לישון בערך בתשע וחצי אתמול. היתי תשוש נפשית, לא מסוגל לעשות שום דבר. כל מחשבה ל הוצאה כספית עתידית הכניסה אותי לשיתוק רגשי וללחץ. אשתי ניסתה קצת להרגיע, אבל בלי הצלחה יתרה.
הבוקר שוחחתי על זה כמה משפטים עם חבר טוב. הבעת האמפתיה שלו די הקלה עליי. אולי כי הייתי צריך לשמוע את זה ממישהו בעל הסתכלות גברית על המציאות, וקריירה זה עניין די גברי. אפילו אדם הראשון קיבל את הקללה שלו בעבודה, ולא במשפחה.
מרגיש קצת יותר טוב הבוקר, ומסוגל לחשוב על אופציות אופטימיות יותר. עדיין מתוסכל מהצורך למכור את עצמי ולחוות דחיות וכישלונות לאורך הדרך. לכח העליון אין מניעה להביא לי לידיים משהו טוב ומכניס בהרבה ממה שאני עושה כרגע, השאלה היא אם הוא מעוניין בזה, או שהוא מתכנן עבורי  מסלול ייסורים (לטובתי?)

טוב. אחרי ששוחחתי עם חבר  שהוא גם יועץ ארגוני או משהו כזה, יש לי קצת כיוונים משחררים ופותחים מבחינת ההתייחסות למשבר הזה.

אני אנסהלהתייחס למצב הזה כאל הזדמנות שתאפשר לי לגלות כיוונים חדשים, בלי לזנוח את התחומים המקצועיים שלמדתי ואני לומד.
אגדיר לעצמי "רשימת נכסים", כמו תכונות אישיות, תחומי ידע, יכולות בינאישיות ומציאת קשרים.
בשלב מתקדם יותר, אנסה לנסח לעצמי מה החלומות לי ואיפה הייתי רוצה למצוא את עצמי עוד חמש-עשר שנים.
היתרון בגישה הזאת - בניגוד לאתמול, שכל מחשבה שעברה לי בראש רק כיווצה וצמצמה אותי, המחשבות האלה פותחות משחררות ומאפשרות לי לחלום.

ואם אפשר, שהכוח העליון יעזור לי להגשים את החלומות האלה, בקלות ובשמחה.

שבת שלום

תודה גוני על השיתוף
כיף לראות את המהלך בו אתה צועד
יהי אלוהיך אתך

להלן עוד עובדה על עצמי: אני קורא די טוב בתורה. הרבה בזכות סבא שלי שהיה אלוף בזה ולימד אותי אישית את כל הפרשה שלי (והיא היתה די ארוכה). כולל קריאה בשכונה, ובישיבה, וכמעט בכל מקום שהגעתי אליו, כולל עכשיו. זה נתן לי בסיס טוב בזכות המסירות של סבא שלי, ואספתי לי בדרך כל מיני שיפורים, שיפוצים וליטושים שלמדתי מאנשים טובים. אני גם עוסק קצת בתחום של לשון עברית, כך שזה משתלב די טוב. חשוב לי שהקריאה תהיה מדוייקת ונעימה, שישמעו את העיצורים, שח' תהיה ח' וע' תהיה ע', וגם את הא' אני משתדל להגות עיצורית ולא רק את התנועה. זה גם מתוך כבוד לטקסט שאני קורא, גם שאנשים יתחברו אליו יותר טוב, וגם קצת כדי לקבל מחמאות ולהרגיש שמיציתי פוטנציאל. בתור מי שמאזין בעצמו לקוראים אחרים ויודע להעריך קריאה טובה, זה תמיד נעים לדעת שאתה בידיים בטוחות, שהעסק לא יגמגם ושיהיה נעים לשמוע את הקריאה בתורה. זאת התחושה שלי כשאני תופס פיקוד - העסק בידיים טובות. זה לא שאין שגיאות או נפילות, אבל עם הזמן למדתי שזה חלק מהעניין ואין מה לקחת את זה ללב. פשוט להמשיך לפסוק הבא.
לאחרונה עזב אחד הקוראים הקבועים במניין שאני מתפלל בו בשבת, כך שיוצא שאני קורא שם בתדירות די גבוהה, כמעט כל שבוע. מניין די מצומצם בשעה מוקדמת של הבוקר. ותיקין, מהסוג שכולם מסתכלים בשעונים לוודא שמספיקים בדיוק לזריחה. אחד המעוררים האלה הוא יהודי קפדן, ככל הנראה עם שורשים ביקה לנד, שיכול לנזוף בחזן אם הוא שר חלילה את "אל אדון על כל המעשים" כי מאוחר. הוא ניגש אליי היום אחרי התפילה במאור פנים, לחץ את ידי ושאל: "גם בדברים אחרים אתה מדייק כל כך?"
חייכתי לעצמי ועניתי "הלוואי"
אבל יכול להיות שהמקום הזה של דיוק וידיעה מה צריך לעשות אכן מסתתר איפשהו אצלי בפנים. אולי הוא יסייע לי למצוא את התשובה לגבי מה אני צריך לעשות מקצועית, ואיך להציג את עצמי בצורה הטובה ביותר בתהליך חיפוש העבודה.

שבוע טוב

אתה לא רק קורא ככה אתה גם כותב ככה .מדויק!!!

אני מבין שחזרת מהכפור. ברוך שובך. התגעגעתי

איזה חזרתי ?
אני כותב עם חרמונית ומכוסה בפוך

מנסה להבין את כל הכאב והתסכול העצמי מחוסר היכולת וההגשמה מול זה שאתה, אם הבנתי נכון, קם קבוע לותיקין בשבת, בטבעיות, בלי להניד עפעף. שזה אומר, כך שמעתי, כאילו, לקום לפעמים ב5:15 (במילים: חמש ורבע לפנות בוקר). איזה מגניב. איזה כיף.