מצטער אבל אין לי ילדים יש לי אחיינים!
אני תמיד אוהב להיכנס לבית שלהם ולהתחיל לעשות קולות של חיות, ווואףףף ווואףףף,
רגע איפה יש כלב? אני? לא... לא יכול להיות אני בן אדם....
אחר כך אני קופץ כמו קנגורו, צפרדע, היפופוטם.. כן נכון הוא לא יודע לקפוץ אבל את זה הם צריכים לגלות לבד...
ואז בסוף נהנים מללקק גלידה!
בהחלמה, וסליחה.
אוהב ומחבק, אח.

הכי כיף זה להיות סבא או דוד. כשהילד צוחק אתה צוחק איתו, וכשהוא בוכה...
מחזירים אותו לאמא.
:

דוד מילא
ביום שמישהו יקרא לי סבא -אני הולך להזדכות

לאן אתה הולך.

דורשי רשומות דרשו: סבא ר"ת סמכות בלי אחריות.
חשבתי להתחיל להסביר לברוזר מה ההבדל ומה המצוקה (ההחזרה שלו לאמא כשהוא בוכה - עוד מילא. ישנן צרות גדולות יותר. הרבה יותר).
אבל אין לי כח ועניין להתאבק איתו.
הוא יגדל ויבין.

אהבתי, תודה, אשמח לדבר על כך בעתיד למה לא...
בכל זאת ניסיתי קצת להכניס אווירה של חיוך כאן בפורום.... אני מרגיש שזה קצת חסר לי..
כאילו כולם כאן בדיכאון...
ואני משתדל לא... אבל קשה לי.... אז... צוחקים...
אוהב, אח.

היום התפוצצתי עליה.

אתמול הגיע אצלי הר של טינות על אשתי לשיאו האוורסטי, לפחות לשבוע זה. הייתי בטוח שאני הולך לכתוב על זה פוסט ארוך ועצבני במיוחד.
מיד כשהיא הגיעה סוף כל סוף הביתה יצאתי (ברחתי?) מהבית, משאיר אותה להתמודד עם המצב שהיא משאירה אותי להתמודד איתו בדרך כלל, הסתובבתי כמה שעות ודיברתי עם חברים, מהתכנית ומחוצה לה. דיברתי ודיברתי ודיברתי, פורט ופורק את המטען שהצטבר אצלי, או סתם מפטפט על כל מיני דברים ומסיח את הדעת מהמציאות בבית. מתענג על כל רגע מחוצה לו. עדיין מבטיח לעצמי ולחברים שעוד אכתוב פוסט על היום הזה שהיה ממש אקורד סיכום הולם לכל השבוע.
אלא שבינתיים הספקתי (קצת) לשכוח ו(קצת) למחול, לחזור לבית שקט וקצת יותר מסודר, ואפילו לשבת עם אשתי כמה דקות בנחת ובכיף. זרקתי משהו לבטן והיא כבר קירקרה הרבה פחות, וויתרתי על הכתיבה. גם כי כבר לא היה לי דחוף כל כך, ובעיקר כי אשתי עבדה על המחשב עד 1:30 בלילה, ואני החלטתי לפרוש לשנת הלילה.

אבל הבוקר כבר התפוצצתי עליה. כנראה ששום טינה לא הלכה לאיבוד, רק הסכימה לשבת קצת בשקט ולחכות שיהיה לה יותר נוח.

כמה טוב שיש פורנו. חבל שאני לא יכול להשתמש עכשיו.

אלהים תעזור לי להשלים עם המצב שלי ולקבל אותו בשלווה.

שבת שלום.

איזה תיאור. איזה כאב.
מאחל לך ולכם שבת החלמתית ורגועה. שבת של שלום

תודה גוני.
כבר עכשיו שליו וטוב.
הבעיה (והפחד, והמצוקה) היא שזה כל כך כל כך הפכפך.

אני יודע. מכיר את התופעה ההפכפכה הזאת.
היא ידועה גם בשם  "החיים", אם אינני טועה. 

שבת שלום איש יקר

רק עכשיו הבנתי איפה היית כשדיברנו (כשדיברת...).
סליחה שלא הקשבתי יותר בתשומת לב.
שלא הבנתי אותך.
והאמת שגם אני רציתי לפרוק אבל ... לא נורא.
שעבס' !  :D (למה כתוב על החייכן הזה "מזופט"?). 

היום הזה היה הפוך מיום חמישי. כלומר, קצת מאוד עצבנות, והרבה מאוד שימוש (ושוב בלי ירידה מתחת לקו-אדום-תחתון).
לפחות שטפתי כלים ואפיתי פשטידה.
אוף.

אופניק !
פשטידה ? רציני...
עדיין יושב לי בראש מה שדיברנו על ישירות מול ה' ,
דהיינו אפי' לכעוס עליו...
קשה לי לכתוב את זה.
האל הגדול הגיבור והנורא.
תעלה קמת על הכתב מה שאמרת לי. אכפת לך ?
זה דברים חשובים. (לפחות לי...).
יום טוב ושמח.

לא שלא היה היום יום מג'וייף,
אבל דיברתי שתי שיחות טובות עם חברים
ויותר מכך -
דיברתי עם אלוהים.
מוזר, לא מוכר, קצת כמו דייט ראשון.
אחרי כל מיני משפטים של הקדמה גם הגנבתי משפט שאמר משהו בסגנון של "נראה לי שאני מוכן שתקח את השליטה על החיים שלי" או משהו דומה לזה.
אין לי מושג עד כמה זה משקף באמת את מה שיש לי בפנים. לפחות הסכמתי להוציא את זה מהפה. מקווה שלא שיקרתי כאן אף אחד.
די סמכתי על זה שהוא יודע מספיק טוב מה קורה שם בתוך הקישקע שלי.
מפחיד, ובכל זאת אני מרגיש טוב יותר. עדיין תפוס כל כולי, אבל טיפ טיפה יותר משוחרר.

חסדך ה' יסעדני !!!
חסדך ה' יסעדני !!!
חזק, כנראה זה היה צריך לבוא אחרי אתמול...
איזה אומץ לדבר כך עם ה'.
נראה לי שזה מראה על רצון עמוק לקירבה גדולה, לא ?
או שכבר רווית את כל הסיסמאות הללו..